יום ראשון, 20 באוקטובר 2019, כ"א תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

סיפורו של שעון מנגן

ראש המועצה לשעבר, אריה שמם, מספר את הסיפור שמאחורי השעון התלוי בסלון ביתו * חפץ אחד שמסמל את התלאות שעבר ועדיין עובר עם ישראל - בגלות וגם בעת תקומת ישראל בארצו * כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק...

פורסם בתאריך:


לפני מלחמת העולם השנייה בעיירה ציורית על גבול אוסטריה-הונגריה התגוררה משפחת גוטפרוינד, האב אמיל, האם גוסטה, והילדים גרייטה וקורט יוסף. עם התקרבות הנאצים לאזור, נטשה המשפחה את ביתה בבהילות, חצתה את הונגריה לכל אורכה והתמקמה בעיירה טימישאוורה ששכנה בגבולות רומניה ובסמוך להונגריה, בתקווה שלשם הנאצים לא יגיעו. 
במנוסתם הבהולה לא הספיקה המשפחה לקחת דבר מביתם האהוב, פרט לשעון קיר מוסיקלי מיוחד שידע להזכיר בצלצוליו, מדי שעה עגולה, את השעה המדויקת במספר הצלצולים בהתאם, וכן את כל מחצית השעה בצלצול בודד. הצלצולים היו כה נעימים שהזכירו ניגונים מסורתיים וזמירות קודש, האב אמיל מאוד אהב את השעון ולא היה מוכן לוותר עליו בשום פנים ואופן עד כדי חירוף נפש. 
עם סיום המלחמה הצליחה משפחת גוטפרוינד לעלות לארץ ישראל, כך שטרם הקמת המדינה היהודית, אספה המשפחה את מטלטליה המעטים: כמה צלחות חרס, כוסות מפורצלן, מזכרות קטנות וכמובן את שעון הקיר המיוחד, וכך יצאה המשפחה למסע לארץ ישראל עד שהתמקמה בירושלים. 
אב המשפחה, אמיל, שהיה אינטלקטואל בעל שם ודובר שפות רבות, החליט לפתוח פנסיון דרכים בשם "פנסיון עדן", ששכן ברחוב ביאליק בשכונת בית הכרם, בירושלים המתחדשת שמחוץ לחומות העיר העתיקה. את הפנסיון פקדו תיירים רבים ובעלי תפקידים בכירים שעמלו ושקדו על הקמת המדינה, במרץ ובנחישות ובהתלהבות. כל אלו חלפו והתרשמו מהשעון המיוחד שזכה למקום של כבוד בלובי הפנסיון.
בירושלים, בנו של אמיל, יוסף, נשא לאישה את רחל לבית רובינשטיין, שאביה אברהם היה קבלן מבוני הארץ ובן למשפחת רובינשטיין מקרקוב שבפולין שכמעט כולה הושמדה בשואה. אמה, אסתר, הייתה נצר למשפחת שיינברגר מראשי נטורי כרטא אשר במאה שערים בירושלים ובין זקני צפת דור שביעי בארץ ישראל, וכן צאצאיו של הגאון רבי אליהו הינדס מוילנה.

 

ושוב, דם יהודי נשפך על אדמת גרמניה...
בשנת 1972 יצא הבן קורט יוסף בשליחות מדינת ישראל כשופט בינלאומי בהיאבקות לאולימפיאדת מינכן, ושם נרצח בדמי ימיו יחד עם עוד עשרה ספורטאים ישראלים על ידי מחבלים ערבים. יוסף גוטפרוינד ז"ל הותיר אחריו את אשתו רחל ושתי בנות, יהודית ויעל. לימים למדה משפחתו שיוסף פעל בגבורה, נאבק במחבלים בידיים חשופות, והצליח להציל את חייהם של שני חברי משלחת, שהצליחו להימלט בזמן שגוטפרוינד עצר את המחבלים בגופו. 
האב אמיל לא עמד בכאבו הנורא ובדיוק בתום 30 ימי האבל נפטר, בעודו יושב על כסאו וכותב מכתב זועם לקנצלר גרמניה, על כי למרות כל עברה האיום והמזוויע לא הצליחה גרמניה החדשה לשמור ולהגן על בנו ועל הספורטאים הישראלים. ביגונה הקשה לא יכלה רחל שנותרה לבדה עם שתי בנותיה, יהודית בת 14 ויעל בת 12 להמשיך ולהחזיק בפנסיון, היא מכרה אותו ליזמי נדל"ן ועברה לבית חדש ברחוב החלוץ בבית הכרם בירושלים. שעון הקיר המנגן היה הפריט היחיד שהיא לקחה מהפנסיון, היא ידעה כמה רב ערכו הסנטימנטלי עבור המשפחה שלה. 

צילום: אריה שמם

 

השעון עובר מדור לדור...
לאחר מסכת החיים הכואבת וגורלה המר נפטרה גם רחל גוטפרוינד בגיל צעיר והותירה אחריה את שתי בנותיה שהיו כבר נשואות ואימהות ל-3 ילדים כל אחת, כך שזכתה לפחות לראות בשישה נכדים מקסימים, לאחר מות האם, הבת הגדולה יהודית עזבה את הארץ עם משפחתה והשתקעה בטורונטו שבקנדה, מאז היא שבה לישראל ושבה שוב להתגורר בארצות הברית. 
הבת הצעירה יעל, שנישאה לאריה שמם, השלימה לימודי סיעוד רפואיים והייתה לאחות רחמניה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כאחרונת השושלת, החליטה יעל לשמור על השעון ושרשרת היוחסין שלו ובעת ההיא היה הוא ממוקם בביתה החדש שבנתה בעיירה הציורית מבשרת ציון, הסמוכה לירושלים. 
לימים נתקע השעון ועצר מלכת, ומכיוון שכבר לא הועיל כלום וגם עברו נשכח, נזנח השעון , אך בכל זאת בשל חשיבותו ההיסטורית אופסן במרתפי הבית. כעבור כ-30 שנה, עת המשפחה עברה למשכן חדש, התגלה השעון המאובק במרתפי הבית, ועורר זיכרונות רבים וגעגוע. לאחר שלושה עשורים בהם דמם, נלקח השעון למעבדת שעוני קיר "הביג בן" בירושלים בניצוחו של האומן נתן, אשר שיפצה אותו במשך כחודשיים עד שהפיחה בו חיים חדשים ומחוגיו חזרו לתקתק את נעימותיו המיוחדות.

 

מוכרחים להמשיך לנגן...
עכשיו כשהשעון שב לפעול וצלצוליו שוב מנגנים את השעות במדויק בכל שעה עגולה במספר צלצולים בהתאם לשעה וכן בצלצול בודד כל מחצית השעה, הושב השעון לאחר כבוד והוצב בסלון ביתה של יעל גוטפרוינד-שמם, נכדתו של אמיל וביתו של יוסף גוטפרוינד,. ואנו תקווה כי גם צאצאיה ונכדיה של יעל שגדלים ומתרבים בעזרת השם בעת הזו, ישכילו וימשיכו את מורשת השעון שהרי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק .

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: