יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

תרופה למכה

ד"ר ליאור ניסים, תושב מבשרת ציון, פיתח שיטה חדשה וייחודית לבניית רשתות גנטיות מלאכותיות המאפשרות הפרדה בדיוק גבוה של תאים סרטניים לתאים בריאים והפעלת המערכת החיסונית נגדם * האם זה מה שיביא בעוד שנים ספורות למציאת טיפול בטוח ואפקטיבי למחלת הסרטן, עם תופעות לוואי מינימליות? הלוואי * שלא נצטרך, אך ביום שבו נראה תוצאות מוכחות, תזכרו מי האי שמאחורי התגלית המדהימה והיכן שמעתם על כך לראשונה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נטע צלמרו-כהן

netac1991@gmail.com

צילומים: באדיבות ד"ר ליאור נסיסים

זה סיפור הצלחה מרגש, שאולי בעתיד, הצלחתו תגרום לריפוי של אלפי חולים במחלת הסרטן הנוראית. אבל מעבר לכל, זה סיפור על חלומות גדולים של ילד בן 3, שכנגד כל הסיכויים, נלחם, התעקש ולא ויתר. זה סיפור על עקשנות, ועל כוח רצון, על התמדה, ועל השקט - כשחוזרים למקום המוכר והנכון. זה סיפור על אהבת הארץ והאדם, זה סיפור על תושב היישוב, שחייב לספר.

הכירו את ד"ר  ליאור ניסים, תושב מבשרת ציון, נשוי ואב לשתי בנות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית. במהלך הפוסט דוקטורט שלו ב-MIT שבבוסטון, פיתח שיטה חדשה וייחודית לבניית רשתות גנטיות מלאכותיות המאפשרות הפרדה בדיוק גבוה של תאים סרטניים לתאים בריאים והפעלת המערכת החיסונית נגדם. כאשר הרשת, שמקודדת על וירוס מהונדס, נכנסת לתא סרטני, היא בודקת את רמת הביטוי של גנים מוגדרים מראש, וכאשר היא מזהה תבנית סרטנית, היא משתלטת על התא וגורמת לו לבטא סט של חלבונים שגורמים לתגובה חיסונית אפקטיבית כנגד הגידול. במחקר המשך, יחד עם חוקרי האוניברסיטה העברית ד"ר יובל טבח ותלמיד המחקר דורון סטופ, שיפרו החוקרים את האפשרות לזיהוי מדויק של תאים אנושיים באופן משמעותי. החלום הוא, כך הוא מספר, שפריצת הדרך תוביל, בעוד כ-5-10 שנים, למציאת טיפול בטוח ואפקטיבי למחלת הסרטן, עם תופעות לוואי מינימליות. "בינתיים, נוסתה השיטה על עכברים, אך עם עוד קצת מזל, תקציב, וניסיון, כולנו תקווה שתמצא תרופה למחלה".

לאחר שלמד תואר ראשון ושני בביולוגיה קלאסית, במהלכם התמקד בחקר הסרטן, החליט ד"ר ניסים לשנות כיוון. "הרגשתי שביולוגיה קלאסית פחות מתאימה לי. השיטה של 'בוא נחקור ואולי נגלה משהו שיעזור לסרטן' - לא בשבילי. אני רוצה למצוא תרופה לסרטן", מספר ד"ר ניסים בראיון עם 'זמן מבשרת'. "עשיתי דוקטורט אצל פיזיקאי בשם פרופ' רועי בר זיו במחלקה לחומרים במכון וויצמן, ובאתי אליו עם רעיון שבזמנו היה מעט  מטורף", ומסביר על הרעיון ליצור רשת גנטית שתזהה לפחות שני פרמטרים הקיימת בתאים סרטניים, ותאבחן אותם כנגועים. "הרעיון המרכזי", כך הוא מסביר, "הוא לדייק את אבחון התאים בצורה המרבית. כמו שאם אומר לך שאני גר ברחוב מסוים, בבניין עם גג אדום, יהיה לך יותר קל למצוא את הבניין מאשר אם רק אומר את שם הרחוב", כך הוא מפשט את העניין לטובת מי שפחות בקיא בתחום הרפואה. למען הסדר הטוב, נציין שמדובר בשנת 2004, ומדובר היה בתגלית. אולם, למרות שלנו כיום זה נשמע הגיוני ונורמלי, בזמנו היה מדובר בטירוף מוחלט. "לא מעט טרחו לומר לי את זה. לי ולמנחה שלי אמרו שזה מטורף ומיותר ושזה לא יעבוד, ושחבל שאני מבזבז את זמני". היום, הוא שמח שלא הקשיב ולא ויתר. "בהמשך, התברר לי שבמקביל אלינו התחילו לעבוד בדיוק על שיטה זאת ב-MIT. היום, כל העולם עובד עם זה. כמות ההשקעות בתחום, הידוע כביולוגיה סינטטית,  עלתה השנה ב-70% בארצות הברית. בקיצור, הסתבר שמבלי לדעת אנחנו נמנים עם המייסדים של תחום שלם בעולם הביולוגי".

 אז על מה כל המהומה?

בקצרה: לאחר פיתוח הרשת הגנטית במכון וייצמן ופתרון בעיית הדיוק, כך מספר ד"ר ניסים, נמצאה בעיה: לא ניתן להחדיר את הרשת לכל תאי הגידול על מנת להרוג אותם ישירות, ובכדי להרוג גידול סרטני, צריך להרוג את כל התאים שבו. לא 99.9 אחוז, אם כי 100, אחרת תחזור המחלה. הוא פנה לעשות פוסט-דוקטורט ב-MIT, והפתרון עליו חשב - ביחד עם שותפיו למחקר - היה לחבר את המערכת שבנו למערכת החיסונית של האדם כדרך לשפר משמעותית טיפולים אימונותרפיים קיימים, כך שהתרופה לא תתפזר ותשפיע על כל הגוף, מה שגורם לתופעות לוואי קשות לעיתים קרובות, אלא תתרכז באזור הגידול. "לנו יש שיטה, לפיה ניתן לזהות במדויק תאים סרטניים על פי שני פרמטרים. שאלנו את עצמנו, למה לא לשפר את הטיפולים האימונותרפיים שגורמים למערכת החיסונית לתקוף תאים סרטניים? באופן זה מספיק להכניס את הרשת לחלק מהתאים סרטניים, כך שיהפכו ל'סוסים טרויאניים', שמכוונים את תאי המערכת החיסונית לאתר הגידול, מאקטבים תאי T, מסמנים את תאי הסרטן כמטרה ומאפשרים למערכת החיסונית להתגבר על המנגנונים שמאפשרים לגידול להתגונן בפניה. החזון הוא, שבעתיד רשתות מסוג זה יגרמו למערכת החיסון להשמיד בדיוק גבוה ובעוצמה את התאים הסרטניים".

אולם, חלק חשוב בהנדסת הרשת הוא מציאת רצפי בקרת ביטוי גנים (פרומטורים), שיאפשרו זיהוי טוב יותר של תאי הסרטן. פריצת הדרך של מחקר ההמשך החדשני שהוביל צוות החוקרים הישראלי, היא שיטה חדשה שמתגברת על בדיוק על הקושי הזה. הם יצרו ספרייה  6,000 פרומוטורים סינתטיים, ובנו פלטפורמה של בינה מלאכותית שמאפשרת סריקה של הספרייה על סוגי תאים שונים ומציאת פרומוטרים שפעילים רק בתאים מסוימים, דוגמת תאי סרטן.

"קיווינו שנצליח ושזה יעבוד", מספר ד"ר ניסים, ומוסיף ומסייג, "זכינו להצלחה גדולה על עכברים, אולם טיפול בבני אדם קשה הרבה יותר. כעת אנחנו עובדים ומקווים שזה יצליח גם על בני אדם, שנוכל להגיע לטיפול בבני אדם תוך עשור. כמובן שזה יכול לקחת גם פחות זמן וגם יותר כתלות בהרבה גורמים".

אז איך ייראה הטיפול במחלת הסרטן בעוד עשר שנים? אם הכול ילך כשורה, על פי ד"ר ניסים והצוות שאיתו זה יראה כך: על בסיס דגימות מחולים, יזהו באמצעות השיטה החדשה במעבדה את הפרומטורים שעובדים רק בתאי הגידול, יחבר את אותם פרומטורים לרשת הגנטים שנישאת על וירוסים מהונדסים ויחדירו אותם לגופו של החולה. הרשת תזהה את הגידול הסרטני במדויק ותפעיל את מערכת החיסון בעוצמה גבוהה עד להשמדתו והבראת החולה.

ונחזור להתחלה - איך הכול התחיל?

איך הגעת לתחום הזה? למה בעצם אתה עושה את כל זה? ומאיפה התשוקה העזה למצוא טיפול למחלה? אלו רק חלק מהשאלות שרצות לי בראש לאורך כל ההסבר המפורט של ד"ר ניסים. וכאילו הוא קורא את מחשבותיי הוא מיד עונה את התשובה שמסבירה את הכול.

"גדלתי ביפו למשפחה חסרת אמצעים. כשהייתי בן 3, אמא שלי מתה ממחלת הסרטן. אז החלטתי שאני ארפא סרטן. כל הדבר הזה שאני עושה, זה בגלל זה. בגלל זה אני לא רוצה לחקור את הסרטן, ולא מתעסק רק בהבנה שלו. אני עובד כדי למצוא לו תרופה, ואני מאמין שזה יכול לעבוד. זו משימת חיי".

לאחר אנחה של רגע, הוא ממשיך. "כנראה שאני לא הילד היחיד שאמר את זה בגיל 3. אבל מה שעבר לי בראש זה שאם זה לקח את אמא שלי, אני הולך לחסל את זה. בהתחלה זכיתי לסקפטיות מכל כיוון, היום כבר מתייחסים אליי ולנושא ביותר ויותר רצינות".

וכך, מגיל 3 ועד היום, משימת חייו היא אחת, שהובילה אותו בעבודה קשה כמעט אל ההצלחה. "כל חיי למדתי וכיווני את כל מסלול חיי בדיוק לשם. הייתי תלמיד מאוד מוכשר בתחום המחשבים אבל הלכתי לביולוגיה כי לשם כיוונתי", ד"ר ניסים מציין, כי לא סטה לרגע מן המסלול, למעט בשירותו הצבאי, אז היה לוחם בגבעתי. "למדתי בפנימייה בבויאר בירושלים, מקום שמאד עזר וקידם אותי, דחף אותי קדימה".

לפני כשבע שנים, עשה ד"ר ניסים צעד משמעותי בקריירה ובמחקר ועבר עם משפחתו לבוסטון, צעד שהוא חובה למסלול הקידום לתפקיד מרצה בכיר. שם, ב-MIT, קידם את פרויקט חייו.

 

בחזרה הביתה

בסופו של דבר, ד"ר ליאור ניסים הוא אדם, ככל האדם, ישראלי, ציוני, פשוט, שלא שוכח מאין הגיע, איך התחיל את דרכו, ומהי המטרה לשמה התחיל במסע המטורף הזה בו הוא עוסק כל חייו. "כשחזרנו מבוסטון, אחד השיקולים העיקריים שלי היה הרצון להיות ולעבוד בבית חולים, כך, אוכל לקבל זרימה של ביופסיות ולשתף פעולה עם אונקולוגים בכדי שאוכל לקדם כמה שאפשר את הנושא", הוא מסביר את היותו חלק מהאוניברסיטה העברית.

"כשחזרנו לארץ, לפני כשנה וחצי", הוא נזכר, "עם אשתי ושתי הבנות היו בי לא מעט חששות לגבי התאקלמות הבנות. אבל השהייה כאן הוכיחה לי שהרעש, הבלאגן של הישראליות - זה מה שהופך אותנו לכל כך יצירתיים. אני רואה את ההבדל בין גן משחקים כאן בארץ, לגן משחקים בבוסטון, איך שם יש תור ארוך, מסודר ושקט, מטר הבדל בין ילד לילד בתור למגלשה, וכאן זה לא כך, וזה טוב. היו לבנות אפס קשיי קליטה, והן נטמעו מיד בחברה הישראלית. כחודשיים אחרי שנחתנו כאן, שאלתי את הבת הקטנה, אם הייתה רוצה לחזור לארצות הברית, והיא אמרה שלא. שיותר כיף לה פה. התגעגענו לישראליות", הוא מסכם, בצורה כל כך משכנעת ושונה מהנוף אותו אנו רגילים לשמוע, ומוסיף: "אני אוהבת את ישראל הרבה יותר מאשר את ארצות הברית. עם חוסר הנימוס, עם הצפיפות. אין כמו ההרגשה המשפחתית, העובדה שהילדים יכולים להסתובב לבד, יש כאן ערבות הדדית, כמה שאנחנו כישראלים אוהבים לרדת על עצמנו, זה מקום נפלא לגדל בו ילדים! כאן הם הרבה פחות מרובעים, הרבה יותר יצירתיים", הוא אומר ומסייג מייד: "אני מדבר רק על בוסטון וזה כמובן לתפיסתי. חומרית אין ספק שיותר קל שם. אבל ברמה החברתית ישראל הרבה יותר טובה. אם מישהו צריך עזרה - כאן, בישראל יעזרו. אין כאן פחד שיקרה לך משהו ותישאר לבד. החזרה לארץ הייתה בארץ למקום הטבעי שלנו. השהות בחו"ל גרמה לי להעריך את הארץ".

עוד הוא מוסיף, כי בזמן שישראלים רק מחפשים לקבל אזרחות אמריקאית, לו הייתה האפשרות לקבל מעצם היותה של אשתו אזרחית אמריקאית, אולם למרות ההצעות, הוא אפילו לא ניסה להתחיל בתהליך.

הם חזרו לארץ לפני כשנה וחצי ומצאו את ביתם בעין חמד. "ראינו את הנוף מחלון הבית ואמרנו לעצמנו שרע זה לא יכול להיות. התחברנו במיידית לשכנים ואחרי כשבועיים כבר היו לנו המון חברים ואפילו נסענו איתם לנופש".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: