יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

רוכב האופניים שנולד פעמיים

סמי אסולין הוא חובב רכיבה על אופניים במסלולים אתגריים, גם אחרי שתי תאונות, הוא לא מתכוון להפסיק לרכב

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

לירן פוקס ומשה שפיבק

צילומים: באדיבות סמי אסולין

סמי אסולין בן ה-78 רוכב אופניים במסלולים אתגריים – על אופני נכים. אסולין, תושב מבשרת, נפצע לאחרונה בתאונת רכיבה בחו"ל, אחרי שהדרדר לתהום של 30 מטר ורק לאחר תשע שעות חילצו אותו. היום, הוא כבר מתאושש בבית. "לי ברור שעוד אחזור לזה ועוד תראו אותי רוכב". גם במשפחה מסכימים: "הוא יחזור לרכב".

אסולין עוסק כבר חמישה עשורים בספורט בכלל וברכיבת אופניים בפרט, בארץ ובחו"ל. "אני לא זוכר את ה'לידה' של התחביב", הוא עונה לשאלתי מדוע בחר בתחום זה כספורט האהוב עליו, "מאז שאני זוכר את עצמי אני לא זוכר את עצמי עומד. תמיד אהבתי לרכב וגם עסקתי בעוד תחומים עד שחבר הציע לי להיות טריאתלט – לעסוק במקביל בשחייה, רכיבה וריצה וגם להשתתף באירועים בתחום. ואיך אומרים – הצצתי ונפגעתי...".

עד לפני עשר שנים, הוא היה רוכב על אופניים רגילים עד שיום אחד, בצומת סילבר, הוא סונוור, סטה מהמסלול ונפל. אסולין עבר ניתוח במפרק הירך והרופאים אסרו עליו להמשיך לעשות את מה שהוא הכי אוהב. "בשלב זה נאלצתי להפסיק להיות טריאתלט'. הותקן לי תותב במקום המפרק שנשבר".

"איך חזרת לרכיבה בכל זאת", שאלתי וסמי ענה: "רק רצון. אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, איך אני ממשיך את רצף הפעילות החשובה ואהובה הזו? לא ייתכן ששנים רבות של עמל יירדו לטימיון. עד שיום אחד ראיתי מישהו רוכב על אופניים שמותאמות לנכים, מה שנקרא 'אופני יד'". ואכן, לאחר זמן מה, הוא מצא את אופני הנכים, אופני יד, ועבר לרכוב איתם, וכך לא הפסיק לעולם. עם אופני יד ודגל ישראל, אסולין החל לעלות את המסלולים של 'בר בהר', רמת רזיאל וכל מסלול שאפשר להגיע אליו, גם כאלה שהאוטו בקושי עולה. "אין מקום בארץ שמתאים למסלולי אופניים שלא הייתי בו".

מה מיוחד באופני יד שאין באופניים רגילים שמאפשר לנכים להשתמש בהם?

"השוני בין סוגי האופניים הוא במאמץ הפיסי. יש שניים לאחור ואופן קדמי. כל יתר המנגנון שיש ברגיל קיים גם באופני נכים. החלפת ההילוכים מגלגל שינים קדמי לאחורי הוא בדיוק אותו דבר. יש שתי ידיות לקדי וידית לאחורי. אתה מתאים את עצמך לדרגת הקושי ומעפיל להפרשי גובה כמו כולם בפסגות של האלפים. גם באזרנו יש פסגות שניתן לאתגר אנשים כמוני  רכבי באזור החרמון, בגליל, מעלה עקרבים, ומצומת אלמוג עד לירושלים. אין מקום במדינה שלא רכבתי. וכמובן אזור בית שמש שהיא בירת האופניים של ישראל".

בשנים האחרונות הוא היה נוסע לצרפת עם שותף בשם דוד והם היו רוכבים במסלולים באלפים הצרפתיים. כל בוקר הוא ודוד היו יוצאים מהעיירה מורזין, גן עדן לרוכבים בקיץ, ומחליטים איזה מסלול לעשות. "זו שנה שלישית שאנו נוסעים יחד. נסענו באלפים האיטלקיים ובדולומיטים. השנה החלטנו ללכת על אזור צרפת, אבל השבוע שתכננו התקצר לשלושה ימים...".

באחד הבקרים, החליטו לעשות את המסלול של קול דה קולומבייר. הם התחילו לרדת ירידה כשדוד מקדימה וסמי מאחור, ובאיזשהו שלב, האחרון סטה מהמסלול והדרדר לעומק של 30 מטר. הכול התפרק, אסולין עף מהאופניים והתגלגל עד שנעצר בגזע עץ. הוא שבר שמונה צלעות, את עצם הבריח וכף ידו הימנית נותקה מהאמה שרק אחד הגידים מחבר ביניהן בזווית בלתי אפשרית.

"את האירוע עצמו לא חוויתי כי אני לא זכרתי כלום", מספר סמי אסולין על אותם ימים קשים, "כאילו הקצתי מתרדמה. נחבטתי על ידי עץ שהציל את חיי, אחרת הייתי ממשיך להתדרדר עוד 80 מטר תהום. הייתי לבד. עפתי 30 מטר. מה שאני כן יודע שחטפתי חבטה, ואחר כך לא הבנתי מה קורה. מה שראיתי זו כף יד קרועה, אני נשען על עץ, האופניים שלי זרוקים במדרון והכביש שנסעתי עליו מרוחק ממני וכולם נוסעים כרגיל הייתי שרוע כמה שעות עד שצוות חילוץ של כיבוי אש חילץ אותי במסוק ומשם לבית חולים לניתוח".

אסולין, שכב שם תשע שעות עד שהגיעו לחלצו. דוד מספר שהוא הגיע לסוף המסלול ולא ראה את סמי, ואחרי שלוש שעות, שהבין שקרה משהו, הוא קרא לעזרה. בינתיים, סמי נאבק בכאבים, בחשכה ובלי יכולת לזוז. הוא "נאחז ברצון לחיות".

לאחר שעות קשות ומייגעות, הוא ראה הבזק אור מהפנסים של הכבאים שעשו את המסלול ברגל. סמי צעק לעזרה, ובחילוץ נועז בעזרת חבלים ומסוק, הצליחו להגיע אליו. סמי היה שבוע בבית החולים להתאוששות לאחר הניתוח.

על הטיפול שקיבל שם הוא מספר "אני מניח שזה היה ברמה של עזרה ראשונה. הם בעצמם הודו ש'בישראל יש את הרופאים הכי טובים. בימים אלו אני ממתין לניתוח נוסף, שכנראה יתקיים בקרוב, בנובמבר. יש לי פגישה עם הרופאה, צילומים ואז יוחלט מה לעשות איתי".

כאמור, היום הוא בהחלמה בבית, אהבתו ותשוקתו לספורט, לחיים, מלווים אותו בכל צעד בהתאוששות. "הנס הגדול שהיה לו, לא יישכח, והוא ימנף את זה לאהבתו לחיים". מספרת בתו, שרון. הוא כבר חושב על הימים שאחרי הניתוח, ההתאוששות ממנו והחזרה לאהבתו הגדולה: "השמיים הם הגבול. הכול תלוי במצב הפיסי שלי. כרגע אסור לי לרכב ואני מחכה לישועה אך כשאשוב לאיתני אחזור לרכב. הייתי רוצה לרכב בסיביר".

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: