יום שישי, 15 בנובמבר 2019, י"ז חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

שייקה פייקוב – דרך המלך

ריאיון עם המוזיקאי ששיריו הפכו לפסקול ילדותנו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

רוני טוביה

הכותב הינו מנהל קבוצת המוסיקה 'צליל מכוון' בפייסבוק וחוקר בתחום המוסיקה. תגובות ניתן להשאיר בטלפון 050-6616261 ובמייל ronnyabr10 @gmail.com

בהגיעי לקיבוץ משמר השרון אחזה בי התרגשות. לא בכל יום אני פוגש מוזיקאי אדיר שפועלו למעלה מחמישה עשורים, ואין אחד במדינת ישראל שלא מכיר את שיריו.

הוא  נולד כישעיהו פייקוב בתל אביב בשנת 1937 ואת ילדותו בילה בקיבוץ אשדות יעקב.

מבין שיריו המפורסמים : 'ארץ', 'תבורכי', 'רינגולי', 'אחיי גיבורי התהילה', 'חמסין של ניסן', 'לאורך השדרה שאין בה איש', 'דרך ישנה', 'ארץ ישראל יפה', 'גם אני רוצה לשיר על הכנרת', 'ציפור קטנה מחפשת קן', 'אולי, אולי מחר', 'נפשי כלתה לחרוזים', 'תקוות ימיי', 'חייכי לי בשירים', 'לחוף ירדן', 'נפגשנו שוב', 'שירי לי', 'בואי נשוב אל הטנגו', 'כמו ציפור', 'ותבוא עליכם הברכה' ועוד.

מהו הזיכרון המוזיקלי הראשון שלך?

"לאמיתו של דבר, לא ידעתי שאהיה מוזיקאי, חשבו שאהיה ספורטאי. גדלתי באשדות יעקב איחוד, בה עמיצור שפירא היה מורה להתעמלות והיה גם מאמנה של אסתר רוט שחמורוב. עמיצור שפירא, שנרצח מאוחר יותר באולימפיאדת מינכן, אמר לאבא שלי "שייקה יכול להגיע למקום ראשון בארץ...". זה היה בכיתה ט'. הייתי הכי טוב לקפיצה לרוחק ובזריקת כדור הוקי.

צילצל היה המורה ההונגרי שלימד אותי מוזיקה. בהתחלה 20 ילדים, מהם 19 פרשו ונותרתי רק אני ולכן דן שומרון, שהיה בשכבת הגיל שלי, אמר בשיחה כי לא צריך מורה לאקורדיון. כי קודם שילמו עבור 20 ילדים ועכשיו נותר רק שייקה אז אין צורך... וזה הרגיז אותי כי היינו ביחד מכיתה ב' באותו חדר בקיבוץ.

אמרתי שאם הם רוצים שאנגן אז אני רוצה אקורדיון חדש וביקשתי להמשיך ללמוד. הנושא לא אושר ושנתיים עשיתי שביתה. לאחר שנתיים באה אימא של דן שומרון וביקשה שאחזור לנגן והבטיחה לי אקורדיון שנרכש על ידי גיוסים בשבתות וכך גויס הכסף על ידי ילדי הקיבוץ.

קניתי אקורדיון ב'באייר' בחיפה. הבת של הבעלים הייתה אחת המורות שלי בתולדות המוזיקה - בתיה באייר. הפסנתר הראשון שקניתי היה אחרי שעזבתי את הקיבוץ וגרתי בנתניה. המוביל הביא אותו בתלת אופן והרים אותו על הגב לדירה ששכרתי ברחוב אוסישקין. מאז הפכתי לפסנתרן. הפסנתר עדיין פה בקיבוץ משמר השרון אצל הבת שלי.

יום אחד ניגנתי בקיבוץ, שם היו צוותי הווי נח"ל. באותה תקופה קיבלתי זימון לקורס מ"כים בנח"ל. בזמן שניגנתי נכנסו שלושה חיילים שהציעו לי להצטרף לצוות הווי נח"ל, ונתנו לי מספר טלפון ששמרתי בכיס.

סיימתי קורס מ"כים לאחר תקופה קשה של שישה חודשים. ונשלחתי להדריך טירונים. במחנה 80. בשלב זה החלטתי להתקשר לטלפון ששמרתי בכיס כי לא הייתי מרוצה מהיחס של המ"כים לטירונים.

באותו יום, בתוך שעתיים, הגיע קומנדקר לאסוף אותי לפיקוד הנח"ל ביפו. רב סרן ארי הרצברג, שהקים את להקת הנח"ל, שלח אותי לאפסנאות לחתום על אקורדיון (לא על עוזי... אלא על אקורדיון) משם נשלחתי לביתו של מרדכי זעירא ושם למדתי שירים שכתב מרדכי זעירא במשך שבוע שלם.

משם יצאנו לרחבי הארץ ללמד את השירים. הראשון היה 'מה אומרות עינייך...', בשנת 1956 בתקופת מלחמת סיני. לאחר 15 שנים הקליט אותו אריק איינשטיין. לאחר מכן צוותו אותי עם רן אלירן לצוות הווי ונסענו לניצנה (אני הייתי המפקד שלו) יחד עם אריה ניר (פינל'ה) שתופף על תוף טמבור ועברנו ברוב ההיאחזויות. את הסחוג הישראלי הראשון הכרתי כשהגעתי עם רן אלירן לבאר שבע ואכלתי אצל מוריס".

הפריצה הגדולה - בשנת 1971 זכית תוך שנה בארבעה פסטיבלים במקום הראשון  שניים מתוכם לילדים: 'למה ככה' (אבי טולדנו ועירית ענבי), 'אן דן דינו' (יפה ירקוני) 'שישו ושימחו' ו'בואו נשיר אחים' (ששי קשת). איך הגעת לפסטיבלים?

"הגעתי בעיקר בזכות דודו ברק שהמליץ לי להלחין לפסטיבלים, ובכלל לשירים, ועל ידי כך להרוויח את התמלוגים, דבר שלא קורה הרבה ביצירות מוזיקליות קלאסיות, שבקושי מושמעות ברדיו.  בסופו של דבר שיתפתי פעולה עם דודו ברק בכ-50 שירים. כשנמאס לי להלחין עבור אחרים החלטתי לכתוב גם בעצמי.

את ששי קשת הכרתי בתחילת דרכו כשכתבתי לו את השיר 'ותבוא עליכם הברכה'. ייצג אותו אז שלמה צח וזה היה השיר הראשון שלו כסולן בדרכו האזרחית. 'שישו ושימחו' זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר  החסידי ו'אן דן דינו' בוצע על ידי יפה ירקוני.

כשהגעתי לפסטיבלים אם הייתי מחליט שאני זוכה במקום הראשון זה היה קורה. כך היה גם בשנת 1982 כשכתבתי לרונן בהונקר את השיר 'אימא' זה היה שלאגר אדיר והשיר נכתב בשל הקשר המיוחד שהיה לרונן ואמא שלו".

כיצד הגעת למשוררת אלישבע שאת מילות שירה 'שיר הבוקר' שרה נאווה ברוכין?

"אלישבע הייתה משוררת די אנונימית בארץ וכמעט לא הכירו אותה. היא הייתה גיורת. גלעד בן שך מהרדיו סיפר לי על המשוררת הזו. לא הצלחתי למצוא אפילו את הספר שלה. אשתי דאז השיגה לי את הספר של אלישבע בספריה של אורנים ובעקבות כך הלחנתי שבעה שירים של אלישבע, שקבורה בבית עלמין כנרת בצמוד לרחל. במשך שנים הייתי מבקר בבית העלמין את הקברים של אלישבע ורחל. נאווה ברוכין נשלחה עם 'שיר הבוקר' של אלישבע לפסטיבל בינלאומי בצ'ילה. עשינו טעות כי היא שרה בעברית אבל בכל זאת הגענו לאחד המקומות הגבוהים מבין 21 שירים. לזמרת אלכסנדרה כתבתי שני שירים – 'תקוות ימיי' ו'נפשי כלתה לחרוזים' למילותיה של אלישבע. היא ביצעה אותם נהדר. בזמנו סיפרה לי אלכסנדרה על אבדות שחוותה בחייה, ביניהן מותה של אימה ובעקבות כך החליטה לנסוע לארצות הברית שם היא חיה עד היום".

ספר על עבודתך עם השירים של רחל המשוררת.

"הלחנתי שלושה שירים של רחל: 'אני ואתה' של שלישיית 'צבע טרי', 'ברית ההד', שכתבה לזלמן שז"ר) ו'שירת בוקר' בביצוע 'צמד העמרנים'. במשך שנים הייתי מבקר בבית העלמין בכנרת ומניח פרחים על קברה".

מוזיקה לסרטים - איך הגעת לזה?

"ג'ורג' עובדיה פנה אליי לכתוב מוזיקה לסרטים. חלקים מהמוזיקה הייתי כותב לפני שהיה מסריט. הצלחתי בזה משום שאני במאי באופי שלי. הסרטים: 'נערת הפרברים' עם עופרה חזה, 'נורית' עם יונה אליאן וששי קשת, 'קוראים לי שמיל', 'רחוב 60', 'הדודה מארגנטינה' ועוד. הייתי נותן לבמאי עצה היכן לשים מוזיקה במהלך הסרט אם בכלל".

פייקוב מספר על עבודתו עם זמרים שונים. על אילנית הוא מספר: "העבודה עם אילנית הייתה תענוג צרוף. אילנית הייתה יפה ומוזיקלית, היא נולדה זמרת – הייתה לה קול מדהים. לא היה צריך ללמד אותה, התפיסה שלה הייתה מהירה. אני בקשר איתה עד היום והיא מבקרת אותי מעת לעת".  ועל דודו זכאי הוא מספר: "מלח הארץ וישראל היפה. שמעתיו לראשונה כשהופיע עם שלישייה בשם 'דרך הגב' מבצעים את 'מעשה ביונה'. כששמעתי אותו אמרתי לאשתי כי עימו אעשה משהו. ועשיתי הרבה".

 

דוז פואה

נחקקת בתודעה הלאומית גם בזכות שירי אירוויזיון – 'דרך המלך' של גילי וגלית ו'שירו' של שרהל'ה שרון. מה אתה זוכר מהתקופות הללו?

"בשיר 'דרך המלך', הכול החל בבעיה של סאונד. הסאונד באולם, שאני הייתי אחראי עליו, היה טוב, ואילו זה שבקרון הטלוויזיה, שם היה במאי הטלוויזיה חגי מאוטנר, הסאונד היה פחות טוב. ולכן הביצוע, כפי שנשמע באולם היה מצוין וראוי למקום הראשון, ואילו מה ששמעו בטלוויזיה היה עם הפקשוש של גילי, וזה מה שיצא החוצה לקהל המצביעים.  באולם התלהבו מהשיר והגיע לו להיות במיקום גבוה יותר. 'שירו' של שרהל'ה שרון זכה להצלחה רבה בקדם אירוויזיון אבל לא הצליח באירוויזיון עצמו בשל הסגנון של השירה בציבור שפחות מוכר שם".

כפי שקראתם עד כה, הלחין פייקוב שירי משוררים רבים והרשימה עוד ארוכה. "השיר 'עד הלום' של שלונסקי הוא שיר נהדר שהלחנתי בביצוע נהדר של אילנית, שעשתה את זה פנטסטי. בשלב מסוים ביצע את זה גם אלי גורנשטיין בהופעה בתיאטרון. את השיר 'גם אני רוצה לשיר על הכינרת', שיר מקסים שכתב אילן גולדהירש (נפטר לפני כשנה, 19 במאי 2018) ושרה עירית סנדלר. לא רבים יודעים אבל כתבתי בשיר את הבית האחרון".

 

איך שיר נולד

גם כתבת בעצמך, כמו למשל השיר 'ארץ'. מה הסיפור שמאחורי השיר?

" יום אחד התקשר אליי יהורם גאון בזמן שעשה חזרות למופע גדול וביקש שאכתוב לו שיר. הבאתי  לו את השיר 'ארץ' ויהורם מאוד התלהב ממנו והתכוון להקליט אותו. במשך חודשים השיר היה אצלו ובשלב מסוים ניסיתי ליצור עימו קשר לשאול אם הוא מתכוון להקליט את השיר ולא השגתי אותו, פניתי גם לחברת התקליטים עם אותה שאלה וענו שהם לא יודעים אם יקליט את השיר. בשלב הזה, שלמה צח הפציר בי שאעביר את השיר לאילנית, שנבחרה כזמרת השנה והקליטה אותו והושמע לראשונה במצעד השנתי ברדיו. השיר זכה להצלחה רבה בארץ ובעולם התפשט בעיקר בקרב יהודי התפוצות. יהורם גאון כעס, ולא דיבר איתי במשך שנים בסוף הוא התרצה וכתבתי לו את השיר 'בואי נשוב אל הטנגו', שהפך לשלאגר. השיר 'ארץ' עבר כמה גלגולים כשבהתחלה הצעתי אותו לרוחמה רז שהגיעה לאולפן עם קצינת חינוך מצה"ל. ניגנתי לה את השיר עם הפסנתר. שלמה צח נורא התלהב מהשיר ורוחמה רז ויתרה עליו כי זה היה גדול עליה מידי".

פייקוב חוצה דורות עם קשת הזמרים שעבדת איתם. נחזור אחורה בציר הזמן, אל שושנה דמארי. על החוויה של פייקוב משושנה דמארי הוא מספר: "שושנה דמארי  הייתה אלילת ילדותי. בפעם ראשונה שמעתי אותה ב'מקווה ישראל' על במה מבטון וניגן לה משה וילנסקי. התמגנטתי ליופייה ולשיריה. היא הייתה אז בת 17. לאחר שנים, כשהתחלתי להתפרסם, פנה אלי דודו אלהרר, שהיה בן נוער חוץ באשדות יעקב, וביקש שיר שאכתוב לשושנה דמארי, אז כתבתי לה את השיר 'הארץ עוד תשקוט' מתוך אלבומה האחרון שנקרא 'אור' בהמשך הקליט אותו גם בועז שרעבי. סיפור מעניין: שזאב 'זובה' אולמן טעה בכיתוב של העטיפה של התקליט וכתב בטעות 'הארץ לא תשקוט'... והיה צורך בהחלפת כל העטיפות של התקליטים".

אגב אזכורו של בועז שרעבי מספר פייקוב על השיר 'רינגולי': "את הלחן כתב במקרה הזה בועז שרעבי, הפנינו את הלחן לאהוד מנור שלא הצליח לכתוב מילים ללחן המורכב. צח הביא אליי את הלחן וכתבתי את השיר 'רינגולי'. השיר זכה להצלחה ואפילו נפתחו פאבים עם השם 'רינגולי'. יום אחד פנה אליי שלמה צח ושאל מה זה השם 'רינגולי'?  אז סיפרתי לו שזה שם של ספינה שחותרת לחוף שם שהמצאתי... לא היה ניתן לכתוב ללחן משהו אחר".

פייקבו נזכר באילנה אביטל ובשיר 'אותך': "אילנה אביטל הייתה נערה צעירה וזמרת מוכשרת שלא ידעה כל כך עברית. לאחר שלמדה עברית כתבתי לה את השיר 'אותך'. היא אהבה את מייק בראנט וכתבתי לה שיר בסגנון הזה. אביטל ביצעה את השיר בפסטיבל הזמר והפיזמון בשנת 1977, הגיעה למקום השלישי והשיר הזה הזניק לה את הקריירה. בשונה מזה ביצעה את השיר 'לי נשאר חליל השיר' שהלחנתי למילים  של המשוררת אלישבע".

מה הפספוס הגדול של חייך?

"בסוף שנות ה70 הוצע לי לכתוב את המוזיקה לסדרה המצליחה 'המלאכיות של צ'רלי' באולפנים שבלוס אנג'לס. התארחתי בבית של בת דודי בארצות הברית ויום אחד נתקלתי בבחור אמריקאי שפגשתי פעם  בארץ באולפני 'קולינור'. הוא הכיר לי את המפיקים של הסדרה, הם הציעו לי לכתוב את המוזיקה לסדרה, מתוך הרבה מאוד מועמדים. בשל עניין טכני עם המעבר מהארץ עם אישה וילדה קטנה ויתרתי על המשרה החלומית ונשארתי במשמר השרון".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: