יום רביעי, 18 בספטמבר 2019, י"ח אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

לתת ולקבל

לכל מטבע יש שני צדדים, מסתבר שגם לכל אדם | דוגמא מובהקת לכך היא שיאלה קנדל (56), תושבת מבשרת ציון, נשואה ואמא לשלושה ילדים, בעלת שלושה תארים בתחומי סביבה, ביולוגיה ומדיניות ציבורית, יועצת השר להגנת סביבה וליצנית רפואית | אז איך זה מסתדר האחד עם השני? "פעם בשבועיים אני שמה את האף האדום והולכת לבית החולים", היא אומרת, "המטרה היא להעניק כוחות ולהעלות חיוך על פני המטופלים, יש יותר טוב מזה"? | מה שחשוב באמת

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נטע צלמרו-כהן

netac1991@gmail.com

שיאלה קנדל, תושבת מבשרת ציון, היא האישה הכי לא שגרתית שתוכלו לדמיין לעצמכם. היא נולדה לפני 56 שנים  כאן בישראל ומאז נדדה בין מדינות שונות עם הוריה, ובהמשך עם בעלה. בשנת 1997 הם חזרו לארץ, כשהם חובקים שלושה ילדים. במבשרת ציון, וגם בירושלים, שם גרה לפני שעברה הנה, מכירים אותה בעיקר בתור תחנת מעבר לבעלי חיים במצוקה, וכמעין עמותה לא רשומה לטיפול בהם. מי שמכיר אותה קצת יותר יודע גם על שלושת התארים אותם למדה בתחומי הסביבה והמדיניות הציבורית. אלא שמי שמכיר אותה ממש טוב גם יודע שפעמיים בחודש, היא מניחה על פניה אף אדום, לובשת  לגופה בגדים צבעוניים ובן רגע הופכת להיות אשת הינשופים המתהלכת בין המחלקות השונות בבתי החולים. הסבר? עוד נגיע לכך בהמשך. 

אני והאף שלי 

אחרי שסיימה קנדל את לימודי התואר הראשון בביולוגיה, תואר שני במדעי הסביבה ותואר שלישי במדיניות ציבורית ואף עבדה במספר מקומות בתחום,   היא נכנסה ללשכתו של השר זאב אלקין, השר להגנת הסביבה, ומאז היא משמשת לו כיועצת מקצועית, במקביל להיותה יועצת לגופים בין לאומיים בענף. לפני כשנתיים, ולאחר תקופה ארוכה שליוותה את אביה בבתי החולים, החליטה שיאלה, אשר שמה מורכב מהאות הראשונה של כל אחד מאחיו של אביה אותם איבד בשואה, ומסמל גם מתנה, שהיא רוצה לתרום מעצמה. היא החלה לחפש את הדרך שמתאימה לה. 
"אבי היה חולה הרבה מאוד זמן, והייתי איתו הרבה בבתי החולים", מספרת קנדל ל'זמן מבשרת'. "ראיתי הרבה אנשים שאף אחד לא ניגש אליהם, זה היה כל כך עצוב, רציתי להכניס להם קצת שמחת חיים. נחשפתי לחלק הדיכאוני של להיות לבד והגעתי אל ההחלטה ששם אני רוצה לתרום לזולת".
באותה תקופה ולאחר מחקר שערכה בנושא, כראוי לאישה המקצועית והרצינית שהיא, היא התלבטה בין שתי עמותות המאפשרות את הנתינה ואת הפגת הבדידות: עמותת 'חיבוק ראשון', המקשרת בין נשים ובין תינוקות עזובים שמשפחותיהם לא יכלו לטפל בהם, ובין עמותה המכשירה את המתנדבים להיות ליצנים רפואיים. "לליצנות הרפואית נחשפתי יום אחד כשנסעתי אחרי אוטובוס, והיה עליו פרסומת של עמותת 'שמחת הלב' לליצנות רפואית. יש לי חולשה לתינוקות, ופחדתי שלא אהיה מסוגלת בסופו של דבר לאמץ אותם, לכן החלטתי ללכת על הליצנות הרפואית, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה", היא מעידה.
קנדל התחילה ללמוד את רזי המקצוע במסגרת קורס מטעם העמותה שארך כתשעה חודשים וכלל שלל סדנאות, הכשרות והתנסויות. בסוף הקורס יחד עם חבריה לחלום, הם קיבלו את האף האדום בטקס חגיגי, ויצאו לתקופת סטאג', לאחריו נכנסו ללב העניינים בצורה רצינית ועמוקה יותר. בשלב זה כל ליצן צריך למצוא מקום להתנדב בו, כזה שהמתנדב ירגיש בו נכון, והאפשרויות הן רבות דוגמת בתי חולים, מכונים או גופים שונים אחרים. 
קנדל החליטה שלא ללכת דווקא על המובן מאליו- קהל הילדים. היא ביקשה לפנות למבוגרים במחלקת שיקום. "לפעמים", כך היא מספרת, "אני גולשת גם למחלקת הכירורגיה והמיון, איפה שצריך, והכל בתיאום מול הצוות הרפואי". בשנה האחרונה, מאז החלה לעבוד עם השר אלקין ונוכח לוח הזמנים הצפוף, היא קובעת עם חברה דייט, פעמיים בחודש, כזה המופיע כעוגן בלו"ז של שתיהן, ויחד הן הולכות לבית החולים.  
"אני מעדיפה לעשות את זה בזוג, כי לפעמים זה הרבה יותר קל", מסבירה קנדל. "בזוג אנחנו עושים פנטומימה, הצגות, מדברות. זה מאוד מפרה ועוזר לכל אחד מאתנו, ומהנה יותר גם לחולים".

אישה אחת, שני כובעים

כאמור, מעבר להיות ליצנית רפואית אוחזת קנדל בתארים מכובדים, שלא הולכים בהכרח יד ביד עם המילה 'ליצן' וכל המשתמע מכך. כשאני שואלת אותה איך הסביבה קיבלה את החלטתה לשים אף אדום ולהפוך לליצנית, היא עונה: "הרבה אנשים אמרו לי שתמיד הייתי ליצנית ושכנראה לא שמתי לב לכך, אחרים הרימו גבה ואמרו שיכולתי להתנדב במקום רציני יותר. אבל בעצם מי שמכיר אותי ואת השטותניקיות שבי, הבין".  
ומה באשר למשפחה? 
"המשפחה הקרובה מאוד התלהבה מהרעיון. איכשהו, למרות כל התארים והרצינות שיש בי, בחלק הזה של הליצנות הם הכי מתגאים, רואים בזה משהו מיוחד ולא קונבנציונאלי".
גם הקבלה במחלקות היא לא תמיד פשוטה, ואף דורשת עבודה עצמית בכל יום בו מגיעים לבית החולים מחדש. "הרבה פעמים כשאני מגיעה למחלקה עם התחפושת, אומרים לי שהתבלבלתי ומכוונים אותי למחלקת הילדים, בנוסף יש אנשים שפשוט לא אוהבים ליצנים, וזה בסדר", היא אומרת. "צריך גם לדעת וללמוד לקבל לא, ולהבין שזה לא אישי. לפעמים החולים פשוט עמוסים מדי רגשית, או לא מוכנים לזה, אבל הרב הגדול מקבלים אותי בשמחה ואהבה. אני מביאה איתי נוף שונה לבית החולים, צבעוני ולא צפוי. יש הרבה אנשים, במיוחד במחלקות השיקומיות, שהתקשורת איתם לא פשוטה, עד שהם רואים אדם צבעוני, שבא רק כדי לתת להם תשומת לב, להקשיב ולדבר, זה עושה את העבודה".
משפט הפתיחה של שיאלה במפגש עם מטופלים, יהיה לרוב: "שלום, אני בובליק, ואתה?", כשעל כתפה ינשוף קטן. מי זה בובליק? ואיך ומאיפה הוא הגיע?
אחד מהדברים שלומדים בקורס הליצנות הרפואית, זה להוריד את המסכות ולבנות את דמות הליצן שבך. "זה לא פשוט לגלות את הילד שבך, וגם לא תמיד לראות את הילד שמולך, גם אם הוא בן 80", מבקשת קנדל להדגיש. "כדי לגלות את הליצן, צריך להסתכל פנימה, ולהבין מה מתאים לך בתור ליצן. וזה לוקח זמן, עד שאתה מוצא את עצמך, ומצליח לקלף את כל הקליפות".
קנדל, עם כל אהבתה לבעלי חיים, חיפשה וחיפשה את הדמות, עד שהגיע היום בו מצאה תנשמת פצועה והתחילה לטפל בה. "כך, מתוך התנשמת, התחילה לאט לאט להתגבש לה הדמות שלי בובליק, שהגיעה מאי של ינשופים, ומאז יש לי ינשוף קטן שעוזר ומסייע לי  בכל מה שאני צריכה בבית החולים".
על פניו, המקצוע נשמע פשוט למדי; מתעוררים בבוקר, מתחפשים, מתאפרים, עוטים את המצב הרוח השטותי ויוצאים אל הדרך. אך אל תתבלבלו, להיות ליצן רפואי זה בכלל לא פשוט כמו שזה נראה. 
"הרבה פעמים אני מגיעה לבית החולים בבוקר, ושואלת את עצמי: 'מה אני עושה היום?'. אז אני לוקחת נשימה ארוכה, אני צריכה לאפס את עצמי, לאזור אומץ, ולהתחיל, זה לא תמיד זורם, אבל המטרה היא, לעשות משהו שיש לו משמעות", משתפת קנדל. "ואז אני מתחילה לקלף את הקליפות. כשאני שמה את האף, אני בן אדם חדש, אין לי מחסומים, אני מוציאה מעצמי דברים שבחיים לא הייתי אומרת בלי האף. אני פורצת את כל הגבולות, מוצאת את הילדה שבי מתפעלת מכל דבר. אני מסוגלת להיכנס לחדר של מטופל עם זכוכית מגדלת, ולהגיד שאני מחפשת שיר שאיבדתי, ואז אני מתחילה לחפש את זה עם המטופל. אתה לומד לאט לאט לפרוץ את הגבולות, להוריד את הקליפות, ולהסיר את נורמות ההתנהגות אליהם אנחנו רגילים. המטרה היא בסופו של דבר, להעצים את האדם שמולך, גם אם זה אומר להקטין קצת את עצמך, לתת לו את ההרגשה שהוא מרכז העולם, ושבמיוחד בשבילו הגעת לשם".
פעמים רבות, נתקלים הליצנים הרפואיים בכתף קרה ובמישהו שלא מוכן להיפתח או לדבר, כל אחד כזה שהם בסופו של דבר מצליחים לגרום לו לחייך, הוא עבורם עולם ומלואו. "המטרה היא לתת לו כוחות, הסחת דעת. הוא לא תמיד יחייך, אבל צריך להבין שגם הסחת דעת שונה מהמסגרת בו הוא נמצא, עושה לו טוב". 

מלב אל לב

אחד המקרים שזכורים יותר לשיאלה, אירע ממש לאחרונה. היא הגיעה יחד עם בת הזוג שלה בעולם הליצנות, לבית החולים, וכשהן התכוונו להיכנס לאחד מחדרי המטופלות הבינו שאולי הן בכלל לא רצויות.
"החולה לא רצתה בכלל שנכנס, אמרה שהיא במצב נוראי ושלא נוכל בכלל לעזור לה, לא רצתה לשתף פעולה", נזכרת קנדל. "למרות הדחייה, נשארנו שם וניסינו לדובב אותה. היא התחילה לספר לנו את הסיפור שלה, על כל המחלות, כאבי בלי סוף, סיפור חיים עגום, זה היה קשה. אבל צריך לזרום עם זה, חייב להמשיך. כשיצאנו מהחדר, בו נשארנו הרבה יותר זמן מהצפוי או מהתכנון, הזלנו שתינו דמעה. אבל רגע לפני כן נתנו לה לב קטן, ואמרנו לה שבכל פעם שיהיה לה קצת קשה, שתסתכל על הלב ותחשוב עלינו. נפרדנו בחיוכים ובלי שום אנחת כאב. זה מה שנותן לי את הכח להמשיך, להבין שאני כן עושה משהו נכון".
הלב הקטן, אותו העניקה שיאלה לאותה מטופלת, הוא חלק מפרויקט ארצי אותו יזמה שירה שרי לילו, שלמדה עם שיאלה בקורס הליצנות הרפואית, ונקרא 'מלב אל לב' , שהוא בעצם פניה לאנשים שרוצים לעשות משהו טוב. 
"מי שלוקח חלק בפרויקט, מכין לבבות קטנים מבדים, ומעביר אותם לאנשים שזה יכול לעודד אותם ובסופו של דבר, יוצר מסר שכולנו לב פועם אחד גדול", אומרת קנדל. 

הרבה יותר מכסף

הסיפורים של שיאלה על מקרים מיוחדים, לא נגמרים. בשיחה אחת איתה היא נזכרת בכל כך הרבה מצבים שונים בהם נתקלה כאשת הינשופים המחייכת. פעם אחת היה זה בחדר המיון, אז אבא של אחד הילדים המאושפזים שלא הצליח להגיב פנה אליה, והיא הצליחה לראות אצלו חיוך דרך העיניים. פעם אחרת היה זה עם בחורה שעברה אירוע מוחי ולא תקשרה כמעט עם הסביבה, וכשקנדל וחברתה הגיעו אליה, היא העלתה חצי חיוך וזמזמה איתן חלק משיר. כאמור, הסיפורים רבים וכל אחד מהם, הוא ניצחון של שיאלה בינה ובין עצמה, ושל המטופל, בפני עצמו. 
בסופו של דבר, נדמה שהנתינה הזו, כמו הרבה דרכים אחרות של נתינה אמיתית, מעניקה יותר לנותן מאשר לקחת ממנו זמן, כוח, או אנרגיות.
"מדובר בפרויקט מדהים, פרויקט שמעצים את המתנדבים. כשאתה נותן מעצמך, הרבה פעמים זה לא פשוט אבל ברגע שאתה מאפשר לזה לקרות, מאפשר לכל ההתרחשות לזרום, זה פשוט בלתי נתפס עד כמה זה חיוני ויוצא דופן. כשאני יוצאת מיום של ליצנות אני מחייכת לעולם, אנשים מחייכים אליי, אני אדם אחר,  רגוע ופתוח יותר, אפילו לא מתרגשת כשעוקפים אותי בכביש", היא צוחקת. "בכל יום שאני שם, אני יוצאת עם לב מחומם. הפרויקט הזו פתח בי חמלה ופתיחות לאחרים, להעריך דברים שלא מובנים מאליהם. בניגוד לדרכי תרומה אחרות, מקובלות יותר, בתחום הזה מדובר על תרומה לקהילה בדרך שהיא קצת אחרת, לא כלכלית ולא באמצעות מצרכים, אלא על ידי חיוך ורצון טוב שבא מעומקו של הלב. 
זה חשוב מאוד לתרום כסף למי שאין לו, למי שזקוק לו, אבל כשאתה מביא מעצמך משהו למישהו אחר, אתה מבין למה באמת הגעת לעולם הזה. כשאתה מסתכל אחורה על החיים שעברת עד כה, ושואל את עצמך מה עשית טוב? אתה מבין שבתרומה הזאת, אכן עשית".

שמחת הלב

מה עומד בבסיסו של הארגון, אשר במסגרת פעילותו הוכשרה ונשלחה שיאלה קנדל לשמש כליצנית רפואית? | רוצים גם? כנסו

'שמחת הלב', הוא ארגון המאגד תחתיו את הליצנים הרפואיים ומוביל מודל  בינלאומי של חיים מתוך שמחה פנימית בכל מקום, ובכל מצב. הארגון פועל להחדרת והפנמת המודעות כי השמחה הפנימית של האדם היא הנותנת לו את כוחות הנפש להתמודד ולחיות בתקווה, אושר ואופטימיות בכל מצב.  
במסגרת זו, נערכים על ידי ארגון 'שמחת הלב' קורסים, הרצאות, הכשרות, השתלמויות בליצנות רפואית, יוגה צחוק, סדנאות הומור וכדומה.
ליצנות רפואית מתמחה בתרפיה וטיפול בדגש על הפן האנושי בדרך של דמיון ופנטזיה, הומור וצחוק, אשר הוכחה כמוצלחת ומקצרת תהליכי הבראה ושיקום. תפקיד הליצנים הוא להביא עמם לבית החולים את ההתרגשות והשמחה הקיימים בקרקס עצמו. הם מגיעים בלבוש ליצני, איפור ואביזרים שונים, המשמשים אותם בעבודה עם מטופלים. המפגש מקל על הלחץ בו שרוי החולה, בעזרת הצחוק והשעשוע שהופכים להיות שוב לחלק טבעי מחייו. הקורס מבוסס על אומנויות הבמה, תרפיה באומנויות, מודלים תקשורתיים והומור כדרך חיים. 
לימודי ליצנות רפואית מטעם 'שמחת הלב' מתקיימים בירושלים, תל אביב חיפה ורחובות, ומתאימים לכל אדם מגיל 18 ומעלה, שרוצה לתרום מעצמו.
לפרטים נוספים ולהצטרפות אל מעגל השמחה, ניתן להיכנס לאתר הבית של הארגון בכתובת:  http://www.simchat-halev.org.il/.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: