יום שני, 15 באוקטובר 2018, ו' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

הזיכרונות הקסומים מרחוב הכרמים

שיחה עם עם המשורר והסופר יעקב יעקב

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרצל חקק

יעקב יעקב, סופר ומשורר, תושב שעשה רבות למען הקסטל, למען העדה הכורדית ותרבותה, שפעל למען תושבי מבשרת ציון. כמה מילים בקצרה על קורות החיים שלו: יעקב יעקב כיהן בעבר כמנהל בית ספר וממלא מקום ראש המועצה במבשרת ציון, ניהל את אגף התרבות בעיריית ירושלים, כיהן כיושב ראש מועצת כתב העת 'מאזניים', מטעם אגודת הסופרים העבריים. כיום הוא פעיל בגופי תרבות שונים. ספרי השירים שלו כבשו לו מקום בכותל המזרח של השירה העברית – ולמי שזוכר, לפני שנה וחצי ערכו לו ערב מחווה יוצא דופן בנוכחות שרת התרבות מירי רגב וראש המועצה יורם שמעון. ספרי השירה שלו נותנים כבוד לירושלים, למורשת שלו, יודעים לבטא כיסופים ואהבה לעברית. מעבר לספרי השירה שלו, כתב יעקב יעקב ספר שבו העלה זיכרונות מימי מעברת הקסטל, מן הימים שבהם הפכו הצריפים ליישוב תוסס ומפואר. לרשימה זו נלווים תמונות של אותה מעברה, של הספרים, של יעקב יעקב בפעילותו. הפנינו אליו כמה שאלות כדי להבין את דרכו כיוצר.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

"השירה היא הנפש היתרה של האדם. הנפש היתרה היא המקור ממנו מפכה שירתי. היא פורצת משם - מן הנפש פנימה, ומן האהבה לכל: לאדם באשר הוא אדם, לארץ ישראל ארץ חמדת אבות, לירושלים הנחלמת, לטבע הרוחש והרוגש שאנו חיים בו, ואנו חלק ממנו, לשמיים הנטויים מעל ראשינו ולכל הטוב הרועֵף עלינו, שאנו זוכים בו כדבר מובן מאליו, והרי אין הדבר כך, כי שום דבר בחיינו אינו מובן מאליו. ומי הרואה כך את הדברים - מדקלם את שירתה של לאה גולדברג: "למדני אלוהי ברך והתפלל על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל, על החרות הזאת לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, להיכשל".

 

יעקב יעקב קורא בספרו

איזה חלום מאיץ בך להוסיף ולכתוב?

"המציאות היא שמאיצה בּי לכתוב ולא החלום. לאושרי, אני חי בעולמות שופעֵי חמדה וחן. במדינתי החופשית, בירושלים, שהייתה מחוז כּיסופיהם של הוריי ואני זכיתי בה. אלה קוראים לי לכתוב. ועוד את זאת: עיניי רואות, אך טוב סביב סביב, והן משדרות זאת ללב, ולבי הופך את המראוֹת הללו למילות שיר, שיר על מציאות אמיתית ולא מדומה. הרצון לתרגם את יופי החיים למלים על מנת להנחילוֹ לַזולת, והצורך הנפשי לספֵּק את יצר הכתיבה הטמוּן בתוכי - אף הם מאיצים בי לכתוב.

מי השפיעו עליך?

"ראשונה לכולם אמי. אישה כורדיה תמימה, נעימת סבר ואצילת נפש, שלא ידעה קרוא וכתוב, היא שהערתה אל תוֹכי שירה. היא נהגה לשיר לי בילדותי וגם בבגרותי שירים נוגים בכורדית, ואני האזנתי להם בהמיית לב. בנוסף לה הושפעתי מעגנון, מעמוס עוז, מיהושע קנז, מאהרון אפלפלד, מיהודה עמיחי, רחל, לאה גולדברג, נגיב מחפוז המצרי, גינגיס אייטימטוב הקירגיזי ואחרים. המכנה המשותף לכולם היא השפה הגבוהה, המלאה. לא השפה הרזה והיתומה ממילים. אני אוהב את השפה העברית השופעת והעשירה, שנדמית בעיניי לגבירה, שאינה בלויה כשפחה חרוּפה, שפת רחוב, שבּה 'מתהדרים' בימינו אלה לא מעט יוצרים אינה שפת כתיבתי".

איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?

"יש לי חדר עבודה - ובו שולחן עתיק ויפה הצמוד לחלון. על השולחן מונח המחשב והרבה עפרונות ועטים. אני מרבה לכתוב בעפרון כתלמיד בבית הספר היסודי במעברה. למולי פעור חלון גדול שדרכו נשקפים עצי פרי, עץ צפצפה והרבה פרחים ססגוניים, שאת כולם שתלתי במו ידיי. הם מניבים לי פירות עסיסיים ושירים. בשעות של נחת אני שומע מוסיקה דרך המחשב בעוד עיניי תלויות במראוֹת הצובאות בחלוני. על השידה בַּחדר ניצבות עשרות תמונות, שמתוכן נשקפות פניהם ועיניהם שופעות האור של כל בני משפחתי,  ואף הם מקור השראה לשירתי".

 

עם הסופר אלי עמיר בערב השקת הספר

מה או מי גורם לך השראה?

"ההשראה באה לי מן ההתבוננות. היא באה בי באוושת הרוח באמירי העץ. היא בּאה בי למשמע דו השיח, שמקיימות הציפורים על העצים המעטרים את ביתי בשחרו של יום. ירושלים הניבטת אליי מעל קו הרקיע, בעת שאני ספוּן בטרקלין ביתי היא השראה לשירתי. וכך נכדיי, ואישה נאה עלומת שם המהלכת מעדנוֹת, ונופים ההולכים מאופק אל אופק, ומסעות חובקי עולם ואנשים שבהם ומאורעות ועוד ועוד. ההשראה מצויה בכול, אנו צריכים להיות ערניים לקלוט אותה בשעת רצון ולהופכה ליצירה.

למי אתה כותב? את מי אתה רואה לנגד עיניך?

"אני כותב בראש וראשונה לעצמי, אך גם לאחרים, משום ששנותיי הפליגו ומעגלי חיי החברתיים רחבים מאד הם מקיפים אלפי אנשים שהכרתי במהלך חמישים ואחת שנות עבודתי, ובכלל אלה שרים, חברי כנסת, עובדי מערכת החינוך, עובדי רשויות מקומיות ורבים רבים אחרים. את כל אלה ורבים מאלה, אני רואה קוראים את יצירתי. אני למד על מספר קוראיי גם מן המשוב הרחב לו אני זוכה אחרי כל פרסום".

ספרי השירה שלך וספרך על תולדות המשפחה – יש בהם ניסיון לומר "אלה הם חיי". האומנם מלאכת היצירה נועדה לספר סיפור אישי?

"סיפור טוב הוא סיפור אישי. סיפור אישי המסופר טוב הופך לסיפור אוניברסאלי, שהקוראים מזדהים איתו. בליבת יצירתי השירית והפרוזאית עומדת משפחתי ואני גאה על כך. האמת שביצירה הופכת אותה ליצירה של כלל הקוראים. כך הופך הפרטי לכללי. אך עליי להבהיר, כי נושאי שירתי הם רבים ומגוונים. יש בהם שירי הגות, שירי שיג ושיח עם אלוהים, שירי מסע, שירי אהבה לרוב, שירת ירושלים ועוד ועוד. שירתי מצלמת רגעים בחיי, שכּן החיים אינם כל שנות חיים, אלא אוסף של רגעי שיא, רגעי חן וחסד ואהבה. רגעי משבר וכאב. את הרגעים הללו אני מנציח ביצירתי, כמו אותו צלם, שמנציח בהבזקים קצרים רגעים ומעמדים והופכם לנצחיים. כן, לשאלתך, רגעים אלה הם חיי".

 האם אתה מרגיש שליחות במלאכת היצירה?

"זו שאלה, שאני נשאל על כל במה ותחת כל עץ רענן ששם אני מופיע. אני נשאל בהשתלמויות מורים, במפגש עם סטודנטים באוניברסיטאות, בבתי הספר ובערבי ספרות. אני כותב כצורך נפשי. איני כותב בכוונת מכוון ב'שליחות נבואית' או בשליחות ציבורית. אני כותב - וקורה שהדברים נדמים כשליחות ותוצאתם מרחיקת לכת. אדגים את דבריי. אני מרבה לכתוב על עברי בכורדיסטן, על הוריי עובדי האדמה, על העלייה לארץ, על משבר העלייה בשנות החמישים ועוד. אחיי הכורדים בכל רחבי הארץ רואים בי את שליחם. אחיי אלה אומרים לי, כי אני שיניתי את תדמיתם בציבור הישראלי, זקפתי את קומתם והעצמתי את דמותם. אודה, דבריהם הם עבורי כמים צוננים להלך מדבר יגיע ותשוש. ולמרות זאת, אני שב ואומר, כי דבריי לא נכתבו מתוך תחושת שליחות - אך שליחותם נעשתה במבחן התוצאה, וכמובן, טוב הדבר בעיניי".

 

תמונה מן המעברות (מתוך הספר)

כאיש חינוך שניהל בית ספר ועמד בראש מערכת החינוך של היישוב שלך, כסגן ראש המועצה, האם יש לך יעדים חינוכיים שנחוץ לקדם כדי להצעיד את כולנו קדימה?

"בראש רשימת היעדים החינוכיים שאני מציב לעצמי זה לטפח 'אדם חושב'. לנתב את האדם לחשיבה עצמאית. שלא יהא אחד מן העדר. שילמד לשאול לפני שילמד להשיב. שלא יקבל דבר כי כך אמרו לו. כמובן, יש להקנות לתלמידינו ערכים אנושיים של אהבת האדם באשר הוא אדם. ללמדם לקרב את הרחוק ואפילו את האויב.

אהבת העם והארץ הם ערכים נעלים. יש ללמד את הנוער לתת מעצמו בהגנה על הארץ בשירות צבאי משמעותי ומלא, או למצער בשירות לאומי. חשוב עד מאד, שנלמד את עצמנו ואת זולתנו לדבּר עברית כהלכה, שהרי 'בני אפרים, שלא הקפידו על לשונם, נשתכּחה תורתם מידם, אך בני יהודה שהקפידו על לשונם נשתמרה תורתם בידם'. תרבות הדיבור ותרבות הנהיגה וכל שאר הנושאים בחיי היום-יום אף הם חשובים, ויש להקנותם לַכל".

לפני שנים ערכה יפה בנימיני סדרת מערכי לימוד לבתי הספר וכללה חוברת שלמה על יצירתך. היא בחרה משיריך כדי שילמדו אותם בבתי הספר. אילו ערכים היית רוצה, שהתלמידים ירכשו באמצעות השירה?

"הזכרת חוברת שהוקדשה ליצירתי, והאמת היא שיש שתיים. בנוסף לאלה, אחדים משיריי כלולים בחוברות שהפיק משרד החינוך על 'יום האם' ועל 'יום ירושלים'. דרך שיריי אלה הייתי רוצה שילמדו התלמידים מהו כיבוד אב ואם, מהי משמעותה הנצחית של ירושלים למען העם היהודי ואולי חשוב מכך - הם ילמדו שהספרות היפה והשירה אינן נחלתם של עדות מסוימות במדינתנו המתחדשת אלא הם נחלת כלל שבטי ישראל. בהגדרה מדייקת יותר אומר ששירה אינה רק ביאליק ולאה גולדברג, שאותם אני מעריץ ואוהב, היא גם חקק וביטון וסיידוף והמבין יבין. שירה טובה מחנכת לאסתטיקה ולאהבת היופי בחיים ובאמנות, והייתי רוצה, שערכים אלה יוטמעו בלימוד כמו גם הומאניות, אהבת האדם, האהבה לטבע והשמירה על ערכי הטבע וכו'".

ניכר בשיריך, שיש לך חיבה מיוחדת לירושלים, ההרגשה היא שאתה מחובר לנשמת העיר. אתה כותב שירים ל'בת ירושלים', כאילו הייתה אהובתך – מי היא ירושלים עבורך?

"ירושלים שלי היא ממשות ואנשים, אך בה במידה היא משאת נפש ומחוז חפץ של משאלות הלב. אני אוהב את עירי אהבת נפש. שירת ירושלים היא צִיר מרכזי ביצירתי. ביטוי ממצה לַזיקה ולקשרים הנפשיים שבינה לביני תוכל למצוא בפתיחה של ספרי 'חלומה בשער בת רבים'.

אגב, זהו אחד משמות ירושלים, ומקורו ב"שיר השירים", שם כתבתי בין השאר : "לכָל אדם ירושלים בסוף דרכּו . אני - כל דרכיי ירושלים. נערתי ירושלים, חלומיי ירושלים, כל ילדיי ירושלים, ואמי שלוקחה אל עפרה... אני חומותיה, רימונים ותאנים שרנים חיותם בה. רוח, מגן, סהר, צלב. אני נתיב ייסוריה, קברה, חתן דמיה. אני בנה. פעם בילדותי חלמתי והנה פרוטות בכיסי, ואני הולך אל ירושלים. היה זה משכבר הימים , כשאמי לבשה בגדי צבעונין ועבדה בהרי ירושלים להחיות. היה זה משכבר הימים, כשאבי נטע עצים בגבעות המקריחות לעטר לעירי נזר ירוק-עד. מיני אז משוכה דרכי אליה ואני הולך ובא בשעריה, ואני הולך וסובב בשווקיה, ואני הופך ירושלים כולי אט אט. אני יודע חיי בּה ומותי. לו רוחי בה ושערים לא נעולים. לוּ בניי  בה ובניהם כאִמי, כאבי, כרעייתי, כאני... לכל אדם ירושלים בסוף דרכו, אני כל דרכי ירושלים". הרי לך אהבת ירושלים שלי. אהבה לעיר. אהבה לאהובה...".

 

עם רעייתו שרה

במשך שנים פעלת כאיש ציבור למען קידום המורשת של העדה שלך, פעלת למען טיפוח המורשת של קהילות שונות. האם יש ביצירתך 'אני מאמין' בנושא?

"כן בהחלט. אני מאמין שהחברה הישראלית היא מארג מופלא וססגוני של עדות, שכל אחת מהן  חשובה. אני מאמין שהחברה הישראלית היא תצרף (פזל, כך במקור) נהדר הבנוי מכל עדות ישראל, ואם פיסה אחת מהן תחסר - יהא זה תצרף פגום... כל העדות בישראל מזרח ומערב, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים תורמים את חלקם למדינה, ועל כן יש לכבדן ולהוקירן".

יש תחושה שיש לך מסירות מיוחדת למשפחה, לאבותיך, להכרח לשמר את המורשת התרבותית שלהם. כיצד ממשיכים במלאכה הזו?

"משפחה הייתה מאז ומתמיד הקֵן החמים של כולנו. משם מתחיל הכול, ומשם צומח הטוב שבנו. המעגל השני המחבק אותנו הוא העדה שאותה ראוי לחזק ולטפח. עושים זאת בראש וראשונה בהכרה בערכים שלה, במורשתה ובתרבותה. במרוצת כל השנים פעלתי להקים להקות מחול כורדי. כתבתי וערכתי את כרך ז' של כתב העת 'התחדשות' - אוצר בלום של תרבות העדה שבו מכונסים מאמרים, מחקרים, שירה ודברי ספרות על העדה הכורדית. זהו ספר בן מאות עמודים. דאגתי לקיים ערבי השקה לספרים, שנכתבו על העדה וכך הלאה. כמובן, יחד עמי פעלו ופועלים עוד רבים וטובים ממני. כך ניתן להמשיך ולשמר את האוצרות הללו הגנוזים".

במשך שנים פעלת לקידום אירועי תרבות כמי שעמד בראש אגף התרבות של עיריית ירושלים. גם היום אתה חבר בהנהלת ראשי איגודי התרבות ובתפקידים שונים. מה הן המטרות העיקריות שלך?

"כמו בעבר גם כיום, אני פעיל במסגרות ציבוריות משפיעות. למרבה שמחתי, אני משובץ כיום במקומות ובמסגרות, שהשפעתן רבה עוד יותר. כיום אני חבר ב'מועצה לתרבות ואמנות' במשרד התרבות. כמו כן, אני יושב ראש מדור ספרות, וחבר במדורי פסטיבלים והמדור הרב-תחומי. במסגרות הללו אני שותף בהתוויית מדיניות התרבות בתחומים שמניתי. לסברתי, תפקידי הוא לסייע בקידום תחומים אלה ובהנגשתם לכלל אזרחי המדינה. בתחומי הפעילות שלנו נכללים כל כתבי העת הספרותיים הרואים אור בארץ, כל הפסטיבלים הנחגגים כאן, וכן בתי הספר למשחק ועוד ועוד. פעילותם המבורכת של כל אלה ראויה לתמיכה ולחיזוק, וזה חלק מיעדיי וממטרותיי".

אתה ממשיך לפעול גם ציבורית וגם לעמול למען יצירתך. איך מצליחים לשמור על המצברים ללא לאות?

"פעילותי הציבורית באמת רחבה ותובענית אך לא די בכך, שאין היא פוגמת ביכולתי ליצור. אדרבא, שתי אלו מזינות זוֹ את זוֹ, ומעשירות זו את זו. אני כותב ומפרסם גם שירה וגם פרוזה. אני מנחה ערבי ספרות ותרבות לרוב. משתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה, ואחרי ככלות הכול, אני מוצא זמן להיות עם ילדיי ונכדיי ואף לטייל בכל העולם. הפעילות הזאת מחייה אותי, מעשירה אותי וטוענת את מצבּריי לאין קץ. אמרתי את שאמרתי עד כה, וכל שאמרתי הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. אני מודה לך על הריאיון ועל שנתת לי במה לפרוש משהו ממשנתי בפני  קוראיך".  

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: