יום רביעי, 17 באוקטובר 2018, ח' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

אלון בסקינד מציג: אמנות המוגבלויות

הצלם שכמעט כל תושב מכיר, סובל מבעיית גמגום. בכוחותיו ובכישרונו הוא הפך את המגבלה למכשיר בו ניתן לשנות את יחס האנשים לא רק כלפי בעלי מוגבלויות, אלא גם מעניק טיפים למצבים בהם אנו נתקלים בחיי היום יום

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

את אלון בסקינד מכירים רבים מתושבי מבשרת ציון. צלם מוכשר אותו ניתן למצוא באירועים מרכזיים רבים ולאחרונה הפך לצלם תיעוד מבצעי בסניף המקומי של 'איחוד הצלה'. בן 26, אח שכול בעקבות נפילת אחיו הצנחן בתאונה. הוא התגייס ושירת בצה"ל כמו כולם. הוא שירת ביחידה של אחיו, בתפקיד צלם. לאלון חשוב שיהיה לכולם ברור שהוא מגמגם – אז מה?

האם מישהו מאתנו סבור שאיננו מוגבל? לכולנו יש מגבלה כזאת או אחרת, גופנית או נפשית. כל בני האדם סובלים, או מחוננים, במוגבלות כזאת או אחרת. האמנות היא לחיות את המוגבלות במיטבה. אלו  מאיתנו המדברים 'חופשי', כמקובל, כנראה שתשעים אחוז מהדיבורים, אלו דיבורים ריקים ובטלים. אנו שומעים בכל מקום אנשים מדברים ללא הרף ובשטף לתוך קופסת פלסטיק מלבנית. בדרך כלל שטויות חסרות כל ערך. אלון צריך לברור כל אות וכל מילה עד שהוא מבטא אותה כהלכה. כל מילה הינה חשובה ובעלת ערך. אדם עיוור זכה במתנת העיוורון – הוא מחדד את שאר החושים, שאנו מתייחסים אליהם כדרך אגב – שמיעה, הרחה ומישוש. הם חווים עולם יוצא דופן שאדם 'בריא' איננו יכול לחוות.

אלון בחר דרך האומנות שבה הוא מתעסק -הצילום - לבטא את עצמו. בערב 'מבשרים את הסלאם' ב'מתפרה' באבו-גוש, התבטא אלון בקטע 'צו שמונה למגמגם'. מהקטע הזה אלון הוציא וידאו ארט שמדמה איך הקהל מתמודד עם הגמגום שלו.

אלון סטודנט לצילום אומנותי במכללת 'מנשר' לאומנות לפרויקט במסגרת לימודיו בחר, איך לא, בגמגום שלו. "אני חייב לשני אנשים את הצלחת השנה הראשונה של הפרויקט עליו אני עובד - האמנית שירלי וגנר האמן ליאור גריידי". בפרויקט זה אלון הספיק לייצר כמה חומרים מוגמרים: 'הצעקה' ו'אדם ופנים רבים לו' והמיצב המעניין של 'בעיה מטאפורית במיתרי הקול'.

"זה נתן לי את האומץ לעמוד אל מול קהל", אלון מספר, "אינני מרבה לדבר בהרצאות. החלטתי שאני הולך לנצח את הדבר הזה. לאט לאט השתתפתי באירועים, התאמנתי, טבילת האש הראשונה הייתה הרצאה על הגמגום שלי בלימודי פילוסופיה במסגרת הלימודים".

צילום: גל נבו

כשאלון מדבר, הוא נתקל לעתים קרובות בתגובות של לעג, צחוק, רחמנות וניסיון לעזור. בדרך כלל אנשים מנסים לעזור לו להשלים את המילה או המשפט, דבר שאין לעשותו – יש להניח לו להתבטא – כמה זמן שייקח. זה מלמד אותנו להיות סבלניים ולפתח יראת כבוד כלפי האדם המוגבל, ולכל אדם. גם להציע לו לרשום את המילים זה חסר טעם, כיוון שהוא מעדיף להתבטא כך. זה מאתגר אותו ואת השומע. וכמובן, הקטע המצחיק - שפונים אליו לעבור לשפה אחרת....

משה רבינו. גדול האנשים שדרכו אי פעם עלי אדמות – לא היה עובר מסך. הוא גמגם. מישהו היה בוחר בו? במי אנו בוחרים? באדם שנראה לנו חיצונית כמושלם. אולם הבורא בחר אדם שאיננו מושלם חיצונית כדי לתת את התורה המושלמת פנימית. לולא המוגבלות, שמשה פיתח לאמנות עליונה, לא הייתה תורה, ולא היה עולם, כך מסבירים לנו החכמים. "מוגבלות היא מתנה שאנו מקבלים המאפשרת לנו מבט אחר ומעמיק על עצמנו והחיים. אם הכול היה מושלם, לא היה עבור מה להתאמץ", מספר אלון,

אז בפעם הבאה שאתם חווים דחיפות, חוסר סבלנות וצפירות עצבניות, תחשבו על אלון ועוד רבים אחרים ואפילו על עצמכם – איש איש על פי חסרונותיו. הוא מלמד אותנו להיות סבלנים, אדיבים ויראי כבוד.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: