יום ראשון, 15 בספטמבר 2019, ט"ו אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

הפלישה למרכז קליטה מבשרת-ציון

מרכז הקליטה במבשרת ציון ריק מעולים חדשים, מאות מתושבי מבשרת ציון והקסטל פולשים לדירות, עכשיו צריך לנהל משא ומתן

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מנשה נחום

מנשה נחום מומחה לניהול משא ומתן, מגיש תכנית רדיו, הרצאות, סדנאות, יעוץ אישי, 0504062278,אימל menashenahum100@gmail.com

לפני שני עשורים לערך, התגוררו מאות עולים במרכז הקליטה במבשרת ציון. אט אט עזבו העולים למגורי קבע, עולים חדשים באותו פרק זמן לא הגיעו למדינת ישראל, עובדה זו יצרה מציאות חדשה במרכז הקליטה במבשרת ציון. עשרות דירות עמדו ריקות מאדם.

כפי שאני נוהג לומר בהרצאות שלי אין ואקום בחיים, במידה ונוצר ואקום כלשהו מייד החיים מלמדים אותנו שהוא יתמלא.

המצב הכלכלי באותו פרק זמן במדינת ישראל היה מורכב ולא קל עבור אנשים צעירים. לקנות דירה זה היה חלום רחוק ובלתי אפשרי. בכלי התקשורת דיווחו על הסכמים עם הקיבוצים והמושבים לאפשר לילדיהם להיות בנים ממשיכים תוך קבלת פתרונות לדיור, דיווחים אלו עוררו את זעמם של תושבי מבשרת ציון והקסטל - בעיקר הדור הצעיר שנולד במבשרת ציון - שטענו לקיפוח מצידו של הממסד.

הזעם של הדור הצעיר, הדירות הריקות ודיווחי התקשורת יצרו חיבור בלתי נמנע, בערב קר פלשו מאות תושבי מבשרת ציון והקסטל לדירות הסוכנות שעמדו ריקות מאדם.

בבוקר שלמחרת אנשי הסוכנות פגשו במציאות חדשה - הדירות שהיו מיועדות לעולים חדשים אוכלסו בנשים, גברים, ילדים ומשפחות, אנשי הסוכנות סירבו לקבל מצב זה והגישו תלונה מסודרת על הפלישה ההמונית.

באותם ימים, אני קצין משטרה צעיר, מבשרת ציון בתחום האחריות שלי, נושא המודיעין והבילוש נמצא בשליטתי וחובתי למצוא פתרון לסוגיה החדשה, פלישת אזרחים למרכז קליטה באחריות של הסוכנות הציונית.

אתגר לא פשוט שאינו נמצא בסדר היום שלי כקצין משטרה שמטפל ביום יום בעיקר בפשיעה תוך רצון לשמור על הביטחון האישי של תושבי ירושלים והאזור.

הסוגייה דורשת ממני ראשית ללמוד את היקף הבעיה, לשאול את עצמי האם היו אירועים דומים בעבר במקומות אחרים וכיצד הם הגיעו לסיומם.

הצעד הראשון שנדרש זה יציאה לשטח, להגיע למרכז הקליטה ולראות באופן ישיר את הפולשים, להקשיב לטענותיהם, להקשיב לאנשי הסוכנות, להגיע ולהתחבר לאנשים מתוך הבנה לטיעונים, נדהמתי כאשר הגעתי למרכז קליטה, עשרות נשים, ילדים וגברים נמצאים בתוך דירות נעולות, תוך שחלקם מסכים לדבר איתי רק דרך החלונות.

הסיור במרכז הקליטה ארך מספר שעות. הבנתי שמדובר בבעיה חברתית שגלשה לאי ציות לחוק, מעשה נואש של אנשים שפלשו לדירות מתוך רצון ודרישה מהמדינה לפתור עבורם את המצוקה. נכון שחלק קטן נכנס לדירות מסיבות אחרות, אבל מובילי המאבק רצו להיכנס לתודעה הציבורית.

חזרתי בשעות הערב למשרדו של מפקד התחנה, הצגתי בפניו את הנתוניים שהיו לי. הנחיית מפקד התחנה הייתה להשאיר ערוץ הידברות פתוח עם הפולשים ובמקביל לאסוף חומר מודיעיני מדויק ואיכותי על הפולשים ועל מיפוי הדירות, יצאתי ממשרד מפקד התחנה כשעל כתפיי מונחת משימה מורכבת ביותר, לנהל משא ומתן עם אזרחים שמנהלים מחאה חברתית באופן לא חוקי.

עברתי מבית לבית מתוך כוונה לרכוש את האמון של הפולשים, הבעתי אמפתיה לבעיותיהם, דאגתי לעובדות סוציאליות היכן שהיה נדרש, הכול מתוך רצון להיות משמעותי עבורם, יש לכם על מי לסמוך. זה המסר שהעברתי בשיחות עימם.

שלב אחר שלב רכשתי את אמונם, השיחות החלו להתקיים מחוץ לדירות הנעולות, הפולשים החלו להתייעץ עימי לגבי פתרונות אפשריים מתוך רצון לסיים את הפלישה ללא התערבות משטרתית.

מדי ערב חזרתי למשרדו של מפקד התחנה, דיווחתי על התקדמות בניהול המשא ומתן עם הפולשים. מפקד התחנה, מלבד הנחיות מבצעיות, גיבה אותי להמשיך בערוץ המשא ומתן.

שיחות הובילו לשיחות נוספות ומנהיגי המחאה ביקשו ממני לבוא לעזרתם מול משרדי הממשלה. נראה היה שאנו עומדים לפתור את הבעיה החברתית.

שעת ערב אני נוסע לבדי שוב למרכז הקליטה מתוך אמונה שהפתרון מתקרב. אני צועד בחשיכה בין הדירות במרכז הקליטה. לפתע, שלושה רעולי פנים מקיפים אותי תוך שהם חובטים בי במקלות ואגרופים, אני מגן על עצמי ובוחר לא להוציא את האקדח מהנרתיק, תוך מספר דקות האירוע מסתיים הם בורחים מהמקום, אני פוסע באיטיות לנקודת המשטרה, מדווח למפקד התחנה לפני שאמבולנס מפנה אותי לבית החולים, שם מגבסים את יד ימיני.

סירבתי להישאר בבית החולים להשגחה. עם יד מגובסת חזרתי למרכז הקליטה שהיה עטוף במאות שוטרים שהתארגנו להשתלט על הפולשים לדירות.

הרגשתי צורך להיות במקום,לאור זאת שניהלתי משא ומתן עם אזרחים שבמהלכו נבנה בינינו אמון רב.

הכוח המשטרתי המקצועי השתלט לאחר מספר שעות על הפולשים והחזיר את הדירות לסוכנות.

למדתי מהאירוע שהיתה עליי חובה להבין שישנו גרעין אלים שאני חייב לתת לו מקום,  ולהשמיע את דעתו במהלך ניהול משא ומתן.

התנהלות רק מול הנהגת המחאה יצרה איום על הגרעין האלים ההתפרצות האלימה שלהם נבעה מכך שהם הבינו שיש התקדמות במשא ומתן ואנחנו לקראת פתרון שקולם לא נשמע .

אין להשאיר בתהליך אנשים שמרגישים שדעתם לא נשמעה.

לימים המדינה דאגה לתושבי מבשרת שזכו לדיור הולם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: