יום רביעי, 20 במרץ 2019, י"ג אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

חוזרות לספסל הלימודים

תופעה מעניינת ומרנינה בחדר המורים של תיכון 'הראל'. בין הצוות ישנם כאלו שלמדו בבית הספר כתלמידים. בריאיון חגיגי הם מספרים על סגירת המעגל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נטע צלמרו-כהן

netac1991@gmail.com

מכירים את זה שבתור תלמידים שנאתם את בית הספר ואפילו אמרתם שלעולם לא תחזרו לשם? ובכן, לא בבית ספרנו. כלומר, לא בתיכון 'הראל'. מורים ואנשי צוות רבים מהצוות החינוכי של בית הספר, נמצאים בו השנה למעשה כבוגרי בית הספר. כאלה שהעבירו את מיטב שנותיהם כבני נוער מתבגרים כתלמידים בין כותלי התיכון וחזרו אליו לאחר שנים, הפעם מהצד השני.

רגע לפני ששוחחנו עם המורים שחזרו לספסל הלימודים, דיברנו גם עם מנהלת בית הספר, שנכנסה רק השנה לתפקיד, אך מאחוריה שנים רבות של עשייה במסגרת החינוכית בתיכון 'הראל'. "יש לנו השנה שישה מורים ואנשי צוות שגדלו בתיכון. שניים מתוכם היו תלמידים שלי באופן אישי במגמה. מבחינתי, זו סגירת מעגל אישית, שתלמידים אישיים שלי חוזרים לבית הספר. זה סיפוק אישי והתרגשות מאוד גדולה, אחד המורים התייעץ איתי לאורך כל הדרך, יש בינינו חיבור אחר. זה קורה המון בבית הספר, שהמורים ממשיכים ללוות את הבוגרים, לייעץ להם. נהנים לשמוע מהם וזה באמת החיבור האחד שיש בתיכון 'הראל'".

על כלל הצוות החינוכי שגדל בבית הספר, שישה במספר, אומרת שגב: "אני חושבת שזה חלק מהעניין, שתלמידים אצלנו מרגישים בבית, ושומרים על קשר לכל אורך השנים, באים לבקר, ואנחנו מאוד אוהבים את זה. יש משהו בחיבור לבית הספר שהוא מאוד לא טריוויאלי, והוא מאוד ייחודי לתיכון 'הראל'. בעיני זה מאוד מרגש שאנחנו יכולים להמשיך להכשיר תלמידים שלנו כמורים". היתרון היחסי של מורים שגדלו ולמדו בבית הספר, כך אומרת שגב, הוא ש"הם מכירים את היטב את הרוח המיוחדת של בית הספר, את העובדה שאנחנו רואים כל תלמידים ורוצים לקדם אותו ברמה האישית. יש בזה סימבוליות מאוד גדולה בלבחור לחזור למקום בו צמחת. אם מרחיבים את זה יש גם חיבור ליישוב. העובדה שהדור הצעיר בוחר להמשיך להתגורר כאן ביישוב גם לא מובן מאליו. יש בזה אמירה מאוד גדולה, של אנחנו רוצים לחזור ולחזק את המקום בו גדלנו, אנחנו מבינים שזה היה מקום מאוד טוב לצמוח בו".

 

תעודת זהות: ליאן בועז (בתמונת הכותרת), יועצת בית הספר. לשעבר ליאן פנטו.

גיל: 34. למדה בתיכון 'הראל' בין השנים: 1999-2002. חזרה לבית הספר: 2017

"מאוד רציתי לעבוד בבית הספר. מעבר לזה שידעתי שמחפשים יועצת, מאוד רציתי לחזור לבית הספר. אהבתי מאוד את התיכון וזו הייתה בשבילי מעין סגירת מעגל. לחזור כאשת צוות למקום שהיה לי משמעותי, בגיל שעוברים בו כל כך הרבה דברים משמעותיים. יש כאן עדיין מורים שלימדו אותי, והיום מלמדים את התלמידים שלי", אומרת בועז.

בועז, בעלת תואר ראשון בחינוך ופילוסופיה עם תעודת הוראה, עבדה לפני שהגיעה לתיכון 'הראל' כמורה ומחנכת במשך 6 שנים בבתי ספר אחרים,  נחשפה לתפקיד יועצת בית הספר והתחילה ללמוד לתואר שני בייעוץ חינוכי. "ראיתי את עצמי כמחנכת העובדת בצמוד ליועצת, הרגשתי שזה משהו שמתאים לי, משהו שאני רוצה לעשות". ומה זה אומר להיות יועצת בתיכון 'הראל' אתם שואלים את עצמכם? "זו עבודה עם צוות המחנכים והמורים. עבודה מול התלמידים וההורים ברבדים רגשיים, התנהגותיים ולימודיים. זה לעשות הכול כדי לחשוב איך אפשר לשפר את החוויה של התלמידים, מה אני יכולה לעשות כדי שיהיה להם יותר טוב, ואם כבר טוב, מה אני כולה לעשות כדי לשמר? בנוסף, זו תמיכה בצוות וחשיבה משותפת", כתלמידה, מספרת בועז, שלא הלכה ולא נחשפה ליועצת בית הספר, ולכן פחות הכירה את העבודה, "היום, כיועצת, השאיפה שלי היא להכיר את כל התלמידים, להיות נגישה לכולם, לראות את כולם. לא רק את מי שיש לו בעיה, את כולם, כי כל אחד צריך שיראו אותו. אני רוצה לתת כל מה שאני יכולה לתת, לעזור למצב הלא פשוט הזה של גיל ההתבגרות. להיות יועצת ולעבוד עם בני נוער זו העבודה הכי טובה בעולם".

על החזרה לתיכון בו למדה, והזיכרונות שעולים ממסדרונותיו, היא אומרת: "כל מה שאני רואה בבית הספר מחזיר אותי אחורה. יש מורים שאני אפילו זוכרת סיטואציות איתם בכיתה, שיש לי תמונות איתם כתלמידה מכל מיני אירועים". ואם יש חוויה מסוימת שאליה היא יכולה לשייך את הרצון לחזור לתיכון בו גדלה, זה למעשה כל שהותה ועצם כניסה לתיכון. "העובדה שעברתי לתיכון מחטיבה אחרת, הגענו כקבוצה גדולה מצור הדסה. אני לא אשכח את התחושה של להגיע לבית ספר כזה, שמתנהל כמו שמתנהל, ונראה כמו שהוא נראה, הכול היה לי פתאום טוב".

תעודת זהות: מעין דאיבוג-לוי, (בתמונה) מחנכת ומורה ללשון בחינוך המיוחד בתיכון 'הראל', לשעבר מעין לוי. למדה בתיכון 'הראל' בין השנים 2002-3005. חזרה לתיכון: 2013

"בעיקרון ידעתי בגיל מאוד צעיר שאני רוצה להיות מורה, אני באה ממשפחה שגם אימא שלי מורה ויש המון מורות, זה תמיד נורא עניין אותי. תמיד היה לי ברור שזה יהיה בתיכון ולא ביסודי או בחטיבה כי אני יותר מתחברת לגיל הזה, זה יותר בגובה העיניים ולכן יותר מדבר אליי",  היא מספרת על המסלול שהיה די בטוח מבחינתה, עוד מילדות. "אחרי הצבא התגבשתי על התואר בחינוך מיוחד, למדתי בסמינר הקיבוצים. עניין אותי לעבוד עם קהילה יותר מאתגרת. בעבר עבדתי עם אוטיסטים, עם ליקויי למידה קשים. היום זה בכיתות הקטנות שלנו, עם הקשיים והאתגרים שיש לתלמידים שלנו. אני מאוד מתחברת לתלמידים שקשה להם יותר. יש חיבור רגשי אחר שקשה לי להסביר, חיבור מיוחד אחר".

הבחירה ללמד דווקא בתיכון 'הראל' לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד לאור העובדה שהיום היא נשואה ומתגוררת בירושלים ולא במבשרת. "אני מודה שלא חשבתי לבוא ללמד בתיכון 'הראל'. היו מחשבות על אופציות אחרות, אבל בשנה שסיימתי את התואר הגעתי לטקס יום הזיכרון היישובי ופגשתי את המחנכת שהייתה לי בתיכון. אמרתי לה שאני מסיימת את התואר והיא שאלה למה לא לחזור לתיכון וסיפרה שיש בו חינוך מיוחד. באותו רגע הבנתי שיש חינוך מיוחד, בשילוב זה שהלימודים בתיכון זכורים לי כחוויה מאוד טובה. מאוד אהבתי את המקום ואת מה שהוא נותן מעבר ללמידה. יש לי חוויה טובה מהמורים, מהמנהל אלי מלמד, שהיה מבחינתי אושיה מיוחדת. כשהמחנכת שלי אמרה לי להגיש, אחרי יום יומיים הגעתי והגשתי קורות חיים. הכול קרה מהר מאוד ורינה אבן טוב, שהייתה אז המנהלת, התלהבה מזה שהייתי תלמידה בתיכון, אמרה שזה מחמם לה את הלב שתלמידים שהיו חוזרים ללמד. נכנסתי לצוות של החינוך המיוחד ועכשיו אחרי 6 שנים אני מסיימת מחזור שני של תלמידים. האהבה רק גדלה, אני שומעת סביבי על מורים צעירים מלאי מוטיבציה שבורחים אחרי שנה שנתיים, מכל מיני סיבות ואני ממש מרגישה שאני אוהבת יותר. לא מכירה הרבה אנשים שמגיעים לעבודה בכזאת אהבה".

כשאני שואלת אותה על חוויה מסוימת מהתיכון, עליה היא יכולה להצביע כאחת המשפיעות בבחירתה לחזור דווקא למקום בו  גדלה, היא מספרת על נקודת מפנה בה הבינה שבית הספר בה למדה היה מיוחד. "כשהתגייסתי, דיברתי עם אנשים מכל מיני תיכונים ושהבנתי שהתיכון שלנו זה משהו אחר, שאני רוצה לקחת בו חלק. נזכרתי בסדנאות שעשו לנו - סדנאות זהות, הכנה לצה"ל ועוד. הסדנאות האלה זכורות לי במיוחד ואני יודעת שלא עושים את זה בהרבה תיכונים, אמרתי שאני רוצה להיות חלק ממקום כזה שהוא לא רק בית חרושת לציונים אלא מתעסק בחלק הערכי. אני זוכרת שישבנו אז בסדנה ודיברנו על דברים אישיים. זו הייתה חוויה ממש טובה מהתיכון ומשהו שגרם לי לרצות לחזור".

החזרה לתיכון, מביאה עמה קשיי הסתגלות של ישיבה בחדר המורים בהפסקה במקום עם החברים, אבל בתיכון 'הראל', כמו בתיכון 'הראל', גם זה לא מפריע.

"כשהתחלתי לעבוד בבית הספר, עבדתי עם המחנכת שהייתה לי וזה היה מאוד מוזר. יש גם מורים בבית הספר שלימדו אותי, אני פוגשת אותם יום יום. בהתחלה זה היה מאוד מוזר ואפילו קצת הרגשתי לא בסדר להיכנס לחדר מורים, לא מצאתי את מקומי. אחרי שהמורים שלימדו אותי דיברו איתי על כך, זה השתחרר".

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: