יום שבת, 21 בספטמבר 2019, כ"א אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

שי לחג

בריאיון חגיגי ל'זמן מבשרת', מספר ח"כ ד"ר נחמן שי על העבודה המשותפת בימים עברו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד לפני שהשניים הפכו למפורסמים, על התנפצות החלומות להיבחר לתפקידים בכירים כדוגמת ראשות עירית ירושלים והסוכנות היהודית, על הסיבה מדוע דחה הצעות להתמודד על ראשות המועצה המקומית מבשרת ציון ועל הדברים הטובים והפחות טובים שהוא רואה ביישוב

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אוראל מוריס

כתב 'זמן מבשרת'

orelmorris88@gmail.com

כיאה ליישוב גדול ומבוסס השוכן בפתחה של העיר ירושלים, מבשרת ציון הייתה לאורך השנים ביתם של בכירים במערכות המפתח של מדינת ישראל. גם כיום, מתגוררים בה שרים, חברי כנסת, שופטים ונושאי משרה בכירים אחרים בשירות הציבורי, לצד גורמי מפתח בתעשייה ובכלכלה הישראלית.

אחד מהם הוא הוא חבר הכנסת ד"ר נחמן שי, שיושב בבית הנבחרים הישראלי מאז שנת 2008, כיום חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא בן 71 ואחריו עשייה ארוכה מאוד בתחומי התקשורת, הדיפלומטיה והשלטון אבל כוחו עוד במותניו. לריאיון, שמתקיים בשעות הבוקר המוקדמות באחד מבתי הקפה ביישוב, הוא מגיע ברגל, נמרץ וענייני ותוך מספר דקות אנחנו שוקעים בשיחה נעימה.

עולם התקשורת קרוב מאוד לליבו והוא נחשף אליו מגיל צעיר. אולי זאת גם הסיבה לנינוחות שהוא מקרין מקיום הריאיון, למרות שלא נקבעו מגבלות לנושאים שיעלו בו – דבר די נדיר בימים אלו. "מכל מה שעשיתי – תקשורת זה הדבר שהכי אהבתי ואני אוהב לעשות", הוא אומר בחיוך. "זה היה חלום ילדות שלי והגשמתי אותו. אני מאוד אוהב לכתוב", מעיד שי על עצמו. כבר כילד היה כתב בעיתונים 'מעריב לנוער' וב'במעלה'. לאחר מכן שירת ככתב צבאי בעיתון 'במחנה נח"ל' ובהמשך עבד ב'ידיעות אחרונות', 'מעריב', 'קול ישראל' ועוד. הוא שימש גם בתפקידי מפתח בעולם התקשורת ובין השאר שימש כמפקד גלי צה"ל, כיו"ר רשות השידור וכמנכ"ל הרשות השנייה. את תהילתו הוא 'קנה' במלחמת המפרץ, עת שימש כדובר צה"ל אז גם זכה לכינוי 'המרגיע הלאומי'. הוא פרסם שלושה ספרים שעוסקים בהסברה ובתקשורת ועד היום הוא כותב מאמרים שונים לכלי התקשורת. אבל לפני שנגיע לעיסוק  שלו כיום, נחזור להתחלה.

נחמן שי (שייקביץ) נולד בירושלים בשנת 1946 לאליעזר וחווה. "את כל חיי עד לגיל שלושים עברתי בירושלים", הוא מספר. הוא בן למשפחה ירושלמית ותיקה ומוכרת, אביו היה אף יקיר ירושלים. בתיכון הוא למד בגימנסיה העברית רחביה ולאחר שנים בתקשורת, בהם גם שירות צבאי בעיתון 'במחנה' כאמור, יצא ללימודים בארצות-הברית מטעם מכון העיתונות האמריקאי. בהמשך, יצא שוב לארצות הברית, הפעם כעובד משרד החוץ בקונסוליה הישראלית בוושינגטון ובמשלחת הישראלית לאו"ם. "בתחילת שנות השמונים חזרתי משליחות בארה"ב,  אז גם עברנו רבקה רעייתי ושני ילדינו לגור במבשרת", מספר שי. "כיום אנחנו הורים לשלושה ילדים ויש לנו שני נכדים, אף אחד מהם לא נמצא במבשרת או ירושלים. שניים מגוררים בתל אביב ובן אחד שלנו חי בניו יורק. למדתי שני תארים במדע המדינה, בהיסטוריה ובתקשורת ואת הדוקטורט שלי עשיתי באוניברסיטת בר אילן".

צילום: באדיבות לשכת ח"כ ד"ר נחמן שי

אחד מהאישים שעבדו לצידו של נחמן שי בארצות הברית היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אני חושב שמבין כל חברי הכנסת, אני מכיר את נתניהו הכי טוב והכי הרבה זמן", הוא מספר. "בילדותי למדתי במחזור של אחיו, יוני ז"ל, ואחרי שהוא נהרג (במבצע אנטבה) התקרבנו מאוד. הייתי העיתונאי היחיד שראיין אותו אי פעם בנושא ואחר כך ראיינתי אותו בהזדמנויות שונות ושמרנו על קשר. כשעבדתי בוושינגטון עם משה ארנס (כאשר שימש אז כשגריר ישראל בארצות הברית, א.מ.) נתניהו הצטרף לשגרירות ושימש בתפקיד השני בחשיבותו שם – מזכיר מדיני. הייתה בינינו הרבה הערכה הדדית, הוא העריך אותי על עבודתי בתקשורת ואני אותו על עבודתו בתחום המדיני. לאורך השנים עבדנו יחד בהזדמנויות שונות כמו למשל במלחמת המפרץ, כאשר נתניהו כיהן אז כסגן שר החוץ ועסק בהסברה המדינית ואני בהסברה הצבאית.

שי, חבר מפלגת העבודה, מטבע הדברים משויך לאגף השמאלי של המפה הפוליטית והוא מתנגד לכיוון המדיני אליו מובילים נתניהו וממשלתו. "אני עושה את זה למען הדורות הבאים. אני לא רוצה שהדור הבא יחיה במדינה דו לאומית - יהודית ופלסטינית ולכן הפתרון של שתי מדינות זה הפתרון היחיד בעיניי", אומר שי. "לצערי, הפתרון הזה לא מתממש מהרבה סיבות, אבל קודם כל כיוון שבשני הצדדים יש מנהיגים שלא מעוניינים לקדם אותו".

למרות ההערכה שהוא רוחש לנתניהו, הוא מצר על כך שנתניהו לא משכיל לדבריו לשנות את המציאות הישראלית. "היו פעמים שבאתי אליו בטענות", הוא אומר. "אמרתי לו: יש לך כוח עצום אז למה אתה לא מנצל את זה לקידום ההסדר בינינו לבין הפלסטינים? יש לו יכולות וצריך לכוון אותם, לא בשביל להיבחר מחדש אלא לקדם את הנושאים החשובים שעל הפרק".

כחבר ועדת החוץ והביטחון וכיו"ר ועדת המשנה לתכנון לאומי, יש לנחמן שי הרבה מה להגיד על נושא הסכסוך הישראלי–פלסטיני וזאת כנראה גם אחת הסיבות שהביאו אותו לבחון ריצה לראשות עיריית ירושלים, עליה דיווחנו כאן בעבר.

"אני החלטתי לרוץ לראשות עיריית ירושלים עוד לפני שהח"כים האחרים - כדוגמת רחל עזריה או זאב אלקין - עשו את זה", מצהיר שי. "כל חיי קשורים בירושלים. אבי היה יקיר ירושלים, יש לנו קשר אדוק ביותר בירושלים. ניסיתי לבחון את הלך הרוחות לזה. מצאתי תמיכה מאוד יפה אבל לא מספיקה. היה צריך להשקיע המון כסף בשביל לבצע מהלך כזה אבל מפלגת העבודה לא יכלה להוציא פרויקט כזה לפועל וזה ירד מהפרק. בעיניי, ירושלים היא האתגר הפוליטי, חברתי, לאומי – אפילו בין לאומי הגדול ביותר. המורכבות של ירושלים היא מאוד מיוחדת. כל קונפליקט שאתה יכול לחשוב עליו  - דתי, לאומי, תרבותי, כלכלי  - הכול יש בה".

לדבריו, כיום מדינת ישראל מאבדת את ירושלים. כשאני מבקש ממנו להסביר מה הבעיה המרכזית שלה הוא מציין כי היא עיר ענייה מאוד. האוכלוסייה העשירה והחזקה נוטשת אותה והקהילות החרדיות והערביות, שמהוות את האוכלוסיות החלשות ביותר במדינה, הופכות להיות המרכיב המרכזי שלה. "ירושלים היא אולי עיר אטרקטיבית לבילויים ולתיירים, אבל לא לחיים. המדינה צריכה לקחת את זה כמשימה מספר אחת שלה", הוא אומר. "ההשקעה בפריפריה מבורכת אבל לא יכול להיות שהעיר הבירה של המדינה היא במקום השני בשיעור העוני".

הוא מונה את שלושת התחומים שלדעתו צריכה המדינה להשקיע בירושלים - תעסוקה, לימודים והשכלה ודיור.

כשאני שואל אותו אם חושב על האפשרות להתמודד על ראשות מועצת מבשרת, הוא דוחה את הרעיון. "האפשרות שאני אתמודד על ראשות היישוב עלתה בחודשים האחרונים", הוא מודה, "אבל אני אמרתי שאני לא מעוניין. אני לא רואה את זה כאתגר, להחליף את תפקיד חבר הכנסת בראש מועצה. אני כן רואה את עצמי נציג של הישוב ובכל פנייה של תושבים אליי אני משתדל לעזור ככל יכולתי, אבל אני חושב שכמשימה אישית שלי, לפעול מתוך הכנסת, מאפשר לי להשפיע הרבה יותר".

צילום: באדיבות לשכת ח"כ ד"ר נחמן שי

מאותה הסיבה, בחר שי להצטרף לפוליטיקה. עד ראשית שנות האלפיים שימש נחמן שי במגוון תפקידי מפתח בעולם התקשורת ואף שימש כמנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט – אותו הקים יחד עם השר מתן וילנאי. "יחד יישמנו את חוק הקולנוע (חוק המגדיר את התמיכה הממשלתית בתעשיית הקולנוע הישראלי שנחקק בשנת 1999, א.מ.) – חוק חשוב שאת פירותיו אנחנו קוצרים עד היום", הוא מספר. "למדתי במשרד גם את החשיבות של האמנים והאמנות במדינת ישראל ואת מידת הזהירות שבה צריך לנקוט כשמתעסקים בהם. לדעת שאתה לא מנהל אותם אלא יוצר את הפלטפורמה שתאפשר להם לקיים יצירה. אני יותר ממשוכנע שלא צריך להגיד לאמנים מה לעשות", הוא שולח עקיצה לשרת התרבות הנוכחית. "זה הכישרון שלהם וככה הם צומחים. תן להם את הלחם והם כבר ייצרו. יכול להיות שיהיו דברים שלא נאהב, אבל בסופו של דבר זה הבסיס של היצירה".

בשנת 2009 נבחר נחמן שי לראשונה לכנסת, מטעם מפלגת 'קדימה'. "את השינויים הגדולים אפשר לעשות רק בפוליטיקה", הוא אומר. "בסופו של יום, את החיים שלנו מגדירים הפוליטיקאים – גם אם נאהב את זה וגם אם לא. היום אני עושה את מה שאני מאמין בו. אמנם מתוך האופוזיציה זה הרבה יותר קשה להשפיע ולשנות אבל גם משם אפשר לעשות דברים".

אני מבקש  ממנו לספר לי על הפעילות הפוליטית שלו. לבד מוועדת החוץ והביטחון, משמש נחמן שי גם כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד אותו הוא נושא לדבריו בגאון.

"מעטים הגברים החברים בוועדה לקידום מעמד האישה ובדיונים אני חושב שאני הגבר היחיד", הוא אומר בחיוך. "בעיניי זאת משימה גדולה, בעיקר לגברים, שנהנים מיתרונות כאלה ואחרים בשוק התעסוקה ותפקידי המפתח בחברה, לחתור לשוויון מלא ולשוויון הזדמנויות. גם עבור אלה שכבר עובדות, שהשתלבו בכל תחומי החברה וגם עבור דור הבא. העולם משתנה לטובה וזה דבר טוב. אני יכול לציין שבכל מקום שהייתי ופעלתי בו - ייצגתי את הרעיון הזה. בכל מקום שנשים מקבלות ולוקחות את ההזדמנות הן פועלות כמו - אם לא יותר טוב אפילו – מגברים".

הוא מבקש להדגיש כי הנושא המרכזי אותו קידם בשנים האחרונות הוא נושא האזרחים הוותיקים. "לא רק בגלל שאני נעשיתי אזרח וותיק", לדבריו, "אלא כי זאת התופעה החברתית פוליטית הכי מעניינת וחשובה שיש כיום בארץ. העלייה בתוחלת החיים הביאה את האוכלוסייה הוותיקה לכמעט מיליון איש. בכל מקום שתלך תמצא אזרחים ותיקים. חלקם במצב כלכלי קשה, רבים בודדים, חלקם נדחקים החוצה. אני בכוונה קורא להם אזרחים ותיקים כי בעיניי אין דבר כזה קשישים. אתה יכול לראות אנשים מעל גיל 80 שפעילים כמו בני עשרים. אני אישית חושב שצריך להאריך את גיל הפרישה למי שרוצה עד גיל 70. לא בכל מקצוע ובכל תחום, אבל רבים היום שמופרשים ונדחפים החוצה - זאת טעות גדולה ופגיעה במעמד ובאגו, בהתייחסות אליהם. לדעתי המדינה לא למדה איך לתת להם מקום והממשלה לא מגרדת אפילו את התשתית לאיך אפשר לעשות אחרת".

חוץ מנושאים חברתיים, מקדיש נחמן שי מזמנו ליחסי החוץ של ישראל ובעיקר עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם. הוא עומד בראש כמה שדולות בכנסת, ביניהן השדולה ליחסי ישראל ארצות הברית. בתפקידו האחרון לפני שהצטרף לכנסת, שימש שי כסגן נשיא של הקהילות היהודיות במשך 7 שנים. זהו ארגון הגג של 400 קהילות יהודיות מכל רחבי ארצות הברית שבין השאר אוסף המון תרומות לסיוע ליהודים ברחבי העולם ובארץ והוא מייצג את הכוח התרבותי והחברתי של העם היהודי.

לפני חודשים מעטים נבחר חבר הכנסת יצחק הרצוג, יו"ר מפלגתו של נחמן שי, לתפקיד יושב ראש הסוכנות היהודית, תפקיד שהתמודדו עליו גם השר יובל שטייניץ – גם הוא תושב היישוב – וחבר הכנסת שי בעצמו.

צילום: באדיבות לשכת ח"כ ד"ר נחמן שי

"הייתי רוצה לשמש בתפקיד הזה כיוון שהוא מאוד קרוב ללבי", הוא אומר. "היחסים בין ישראל ליהדות העולם נמצאים כיום במשבר עמוק. קשה עד בלתי אפשרי לדמיין את מדינת ישראל ללא הסיוע של יהדות התפוצות. זהו קשר הדוק. כל העם היהודי מונה כ-18 מיליון נפש, והריכוז השני בעולם של יהודים הוא בארצות הברית. למרות כל המחלוקות - הקבוצות חייבות לעבוד יחד. אני רואה עצמי כמגן הפלורליזם שבעם היהודי. אפשר לראות את היהדות בהרבה פנים. באוהל יש מקום לכולם ואין לנו את הלוקסוס הזה לגרש מישהו מהאוהל, גם אם התפיסה שונה ויש ביקורת - אני מקבל את  כולם – אין לנו יהודים לבזבז".

למרות הנושאים המעניינים שעולים במהלך השיחה, אני מנסה לשוב ולברר איך מרגיש ח"כ שי כבן היישוב ואני שואל אותו מה היא מבשרת עבורו. "מבשרת היא בית שיש לי אליו אהבה גדולה וגעגועים בכל פעם שאני נוסע ממנה", הוא אומר. "רבקה ואני גידלנו בה את הילדים ועברנו כאן את כל חוויות ומעגלי החיים. היו שמחות, ישבנו שבעה על הורינו שנפטרו ועוד. ילדינו למדו במערכת החינוך של היישוב ושניים מהם גם למדו בתיכון המקומי. אני יכול להגיד שמערכת החינוך הייתה מצוינת והם קיבלו את כל היסודות שהם היו זקוקים להם. גם מבחינת ציונים והישגים ולא פחות חשוב – גם מבחינת האווירה, הערכים והחוויה החברתית".

אבל לא הכול ורוד. "לצערי, מבשרת לא התפתחה להיות היישוב הגדול והמרכזי שרצינו שהוא יהיה", הוא מוסיף. "מבשרת נשארה פרבר שינה של ירושלים. כיום היא אמנם נחשבת ליישוב חזק כלכלית עם מסים גבוהים אבל אין בה את השירותים שהיו יכולים להיות בה והייתה פה החמצה מסוימת". כשאני שואל לדעתו על מצב התחבורה במבשרת והרחקתה מדרכי התחבורה הראשיים בעקבות שדרוג כביש אחד והרכבת המהירה לירושלים, הוא לא איש בשורות. "בעיניי, זה מחדל אדיר שהרכבת לא עוצרת במבשרת. הייתה יוזמה לבשר שיזיזו את תוואי הרכבת  בחזרה לכיוון מבשרת, אבל זה לא משהו שניתן לשינוי. זה תכנון של שנים והרכבת הזאת כבר עזבה את התחנה. גם תכנון הכביש החדש זה מחדל. דילגו על מבשרת וזה חבל מאוד כי זה פוגע בכל תושבי מבשרת והסביבה".

לקראת סיום, אני מבקש ממנו לשלוח ברכה לכבוד השנה החדשה. "קודם כל אני רוצה לברך אותנו כמדינה, שתהיה לנו מדינה בטוחה, שיבוא שלום וישררו יחסי שלום בין הקבוצות השונות בחברה, שוויון והתייחסות שווה של המדינה לאזרחים שלה ושל האזרחים בינם לבין עצמם", הוא פותח. "שנדע לכבד האחד את האחר. כולל יחסים בין האוכלוסיות של המדינה. לפעול כדי שנבין שאנחנו חיים בחברה מורכבת, משוסעת ואם לא נכבד האחד את האחר – יהיה פה גיהינום. ביטחון, שלום ושוויון חברתי והזדמנויות שוות. זה נשמע נהדר אבל לא פשוט... איך עושים את זה? נתפלל הרבה בראש השנה ואולי זה יעזור לנו לרפא את החברה".

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: