יום רביעי, 20 במרץ 2019, י"ג אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

בחייה ובמותה הצילה חיים

הרופאה פרופ' רונית חיימוב-קוכמן הלכה לעולמה * הביאה חיים רבים לעולם במסגרת תפקידה במערך נשים ויולדות ב'הדסה' ולאחר פטירתה תרמה משפחתה את איבריה, שהצילו את חייהם של ארבעה ישראלים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נטע צלמרו-כהן

netac1991@gmail.com

פרופ' רונית חיימוב-קוכמן ז"ל, רופאה, חוקרת ומרצה מצטיינת, תושבת מבשרת ציון שכחלק מתפקידה הצילה חיים והביאה לעולם אלפי חיים חדשים, לקתה במפרצת מוחית ונפטרה בבית החולים 'הדסה', בו עבדה כרופאה מומחית במערך נשים ויולדות, והיא בת 53 בלבד. לאחר מותה, תרמה משפחתה את איבריה שהצילו ארבעה ישראלים. רקמות נוספות מגופה ישמשו לטיפול בחולים נוספים.

הטרגדיה התרחשה לפני כשבוע וחצי, אז, בזמן אימון פילאטיס, התמוטטה פרופ' חיימוב-קוכמן ז"ל. היא הובהלה לבית החולים 'הדסה', ובדיקות ה-CT המוחי הראו כי לקתה במפרצת מוחית. ועדת מומחים חיצונית קבעה כי היא לקתה במוות מוחי נשימתי.

משפחתה של רונית ובעלה, רופא השיניים ד"ר טובי קוכמן, ביקשו לתרום את אבריה ולהציל חיים, כפי שעשתה בחייה. "לכל בני המשפחה יש כרטיס 'אדי' – רונית, שהעניקה אושר וחיים לכה רבים בחייה - הצליחה גם במותה להעניק חיים. היינו מבקשים שמורשתה תהיה החשיבות בהצלת חיים״ הם אמרו. וכך, לאחר מותה, הצילה כאמור ארבעה חולים שאבריה הושתלו בהם: ריאותיה נתרמו לבן  66 בבית החולים 'בילינסון', שם הושתל גם הכבד בבן 63. כליה אחת הושתלה בבן 54 בבית החולים רמב"ם, וכליה נוספת הושתלה בבת 50 באיכילוב.

פרופ' חיימוב-קוכמן ז"ל נולדה בתל אביב ובשנים האחרונות התגוררה במבשרת ציון. היא סיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ולאחר שירות צבאי החלה את ההתמחות בגינקולוגיה ומיילדות במחלקת נשים ב'הדסה הר הצופים'. היא המשיכה להשתלמויות רבות בתחום, ושימשה רופאה ביחידה להפריה חוץ גופית, תוך שהיא עורכת מחקרים רבים בתחום. לאורך השנים סייעה פרופ' חיימוב-קוכמן ז"ל למאות זוגות להביא ילדים לעולם, תוך שהיא ממשיכה בעבודתה המחקרית עליה זכתה בפרסים רבים. מחקריה פורסמו בכתבי עת מדעיים נחשבים בעולם, והיא התנדבה במרכז לנפגעות תקיפה מינית שבבית החולים.

״בלתי נתפס עבורי, לומר דברי פרידה לרונית. היא נקטפה לנו באחת, כשהיא עדיין בשיא פריחתה וכוחה." ספד לה פרופ׳ שמחה יגל, מנהל האגף לנשים ויולדות ב'הדסה'. "אני מכיר את רונית מראשית דרכה וכבר אז ידעתי כי תגיע רחוק. היא ניחנה בחזון אמתי, ביוזמה, בחשיבה מחוץ לקופסא, באופי שיודע לקדם ולהרים, לפעול במרץ. לאורך הדרך, כבוד היה לי להיות שותף להתלהבות אין קץ שהפגינה במסגרת העשייה והמחקר ובוודאי שלא הופתעתי שכבר בגיל צעיר התמנתה לפרופסור.

מחקריה בתחום פוריות וגיל המעבר משאירים חותם בל יימחק וכך גם אישיותה הסוחפת, אשר בכל מקום בארץ ובעולם חיברה אליה אנשים באותה התלהבות וחדוות עשייה. אישיותה הכובשת התבטאה בטיפול בנשים אשר כל אחת מהן הרגישה כאילו הייתה המטופלת האחת והיחידה. מלוא תשומת הלב של רונית נתונה למקרה שלה ובליווי מלא ומסור. רונית הייתה אשת משפחה למופת ותמיד הערצתי אותה על טיפול מסור בכולם ועל היותה עמוד התווך של המשפחה. לרונית נכונו גדולות ונצורות וכעת נשארנו עם חור שחור וחסר עצום, אנו וכל מי שהכירו אותה". עוד הוסיף פרופ' יגל כי "מי שכל כך אהבה את החיים, העניקה עם מותה חיים לאחרים - מעשה אצילי שכל כך התאים לה".

בשעות שלאחר פטירתה התפשטה הידיעה על לכתה בטרם עת ובגיל כל כך צעיר, כאש בשדה קוצים והרשתות החברתיות התמלאו בדברי הספד של חברים, עמיתים לעבודה, בני משפחה ומטופלים להם עזרה לאורך השנים להרות. כך, כתבה אחת הנשים להן עזרה במסגרת עבודה במחלקת הנשים: "פרופ' קוכמן, אחת הנשים שפגשתי בדרך לתואר 'אימא' שהלכה לעולמה היום. פשוט לא להאמין שהאישה שעזרה לכל כך הרבה נשים, יצרה חיים וגרמה לכל כך הרבה נשים לקבל את התואר 'אימא', נוחי על משכבך בשלום אישה יקרה, הלב מרוסק ממש ולא מפסיק לבכות".

מעבר להיותה רופאה מומחית בתחומה, רונית הייתה אדם פעלתן ועסוק מסביב לשעון, שיודעת ובוחרת לחיות כל יום מחדש. "כולם מכירים את רונית כאחת שעזרה להביא חיים לעולם, רופאה, חוקרת. לפני 11 שנים, רונית איבדה את אחותה מלוקמיה, כשהייתה בת 40. בעקבות מותה, היא עברה שינויים ואחד מהם היה שהיא החליטה שהיא לא רק מעניקה חיים אלא גם עושה חיים", מספר בעלה, ד"ר טובי קוכמן בשיחה עם 'זמן מבשרת'. "במקביל לזה שהיא העניקה חיים לזוגות ולילדים, היא זכרה שהחיים ממשיכים, וחיה כל יום כאילו זה היום האחרון. היא עבדה בטירוף, הפליגה, טיילה, שתתה ונהנתה. לפני כמה זמן היא הגיבה למישהי בפייסבוק באופן מצמרר, שתמיד תנשק כאילו זו הנשיקה האחרונה, וזה מה שאהבתי בה. שם המשפחה של רונית לפני הנישואים היה חיימוב, שם בוכרי שפירושו זה בן חיים. כל פעם שהיינו מרימים לחיים היא לא הייתה אומרת לחיים, אלא לחיים טובים. ולפעמים, חיים חיים קצרים אבל היא חיה אותם טוב וזו נחמה עבורנו. אני לא יודע מה הייתה מספיקה אם הייתה חיה יותר ולא רק 53 שנה, אבל כל מי שמכיר לא קולט. היא הייתה הניגוד המוחלט לאדם שאיננו".

במותה, כאמור, הצילה ד"ר רונית ז"ל  את חייהם של ארבעה אנשים אחרים על ידי תרומת איבריה. "זה היה ברור לכולנו תמיד", מדגיש בעלה. "כולנו חתומים על כרטיס 'אדי', וזה היה ברור שזה הרצון שלה. הנושא הזה עלה מפעם לפעם, ובמצב שהיא הגיעה למוות מוחי, התכנסו כל בני המשפחה, והבנו שזה היה הרצון שלה. היא הביעה בפירוש את הרצון לתרום את אבריה ובשבילנו זה היה רק סמלי, שאדם שבחייו העניק חיים, גם במותו. לא הייתה לנו שאלה או התלבטות בנושא, זה המשך טבעי של הדרך שלה".

בני הזוג וכך גם שלושת ילדיהם, היו חתומים מבעוד מועד על כרטיס 'אדי' לתרומת אברים. "כל המשפחה חתומה. שנינו היינו חתומים מלפני עשרות שנים מאז שהכרטיס יצא. רונית כל הזמן הסבירה לנו שכל מה שאפשר לעשות כדי להציל חיים זה ערך עליון, ולכן זו לא הייתה שאלה בכלל", עוד מדגיש טובי בעלה כי "לא התנינו את נושא התרומה בכלל. לא עניין אותנו למי ולא מעניין אותנו שהמקבל ייחשף בפנינו, כמובן שנשמח אבל לא התנינו בזה. כל עוד מישהו קיבל את האיברים וייהנה מזה - שיחייה חיים טובים ויזכה לבריאות טובה אני מקווה".

יהי זכרה ברוך.

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: