יום שני, 18 במרץ 2019, י"א אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

מוכנים להסתערות

על סדנת הכנה לצה"ל לשכבה י"ב שמטרתה להכינם לשירות משמעותי בצה"ל * על אור-לי הטייס שקצת הלחיץ * על אליסף ששכל שני אחים! והכניס לפרופורציות * ומה מרגישים התלמידים אחרי כל זה? על כך בשורות הבאות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אוסי דרורי

בהובלתן של יועצות השכבה ללי קושניר ורחלי לביא והרכזות יפעת וינגרטן ורונית חזן, עברו תלמידי י"ב בתיכון 'הראל' סדנה בת יומיים לקראת שירותם הצבאי המתקרב. הסדנה כללה מגוון פעילויות והרצאות. יחד עם צוות המחנכים והצוות המקצועי של השכבה, נערכו דיונים בקבוצות קטנות על קשיים וחששות, על דילמות מוסריות וערכיות במהלך השירות ועל דרכי התמודדות שונות.

התלמידים שמעו את טייס חיל האוויר, סגן אלוף (מיל') אור-לי להט בשתי הרצאות מרתקות. האחת על המעבר מהאזרחות לצבא והבנת 'ההגייון שמאחורי השיגעון' שבצבא. אמנם היה לא קל לתלמידים לשמוע מה מחכה להם עם הגיוס, אך לדברי להט הידיעה מרגיעה ומאפשרת יכולת טובה יותר לעמוד בשינוי של יצירת חייל מתוך האזרח.

"ההרצאה של אור-לי היתה חשובה" משתפת רני קאופמן. "המסר היה, שאם אנחנו רוצים להגיע לאן שהוא אנחנו צריכים לקחת אחריות לא רק בצבא אלא בחיים בכלל". תומר זיזו ורחל אילוז ראו חשיבות בהגברת המוכנות: "אחרי ההרצאה הבנו שיש דברים שנראים טוב בסרטוני שיווק של צה"ל אבל לא הכול ורוד. אנחנו לא יודעים באמת לקראת מה אנחנו הולכים וכדאי להיות מודעים למה שצפוי כדי לקבל פרופורציות". את ההמשך המרגיע יותר שמעו התלמידים למחרת, בהרצאה נוספת, בה נתן להט כלים להתגבר על הקשיים הצפויים, ביניהם התמיכה של המפקדים, החברים ובעיקר העוצמה הפנימית ככוח שמאפשר להסתכל על הקושי כאתגר.

בהרצאה מרתקת נוספת שלא השאירה אף עין יבשה, סיפר אליסף פרץ בפתיחות נוגעת ללב על מסלול חייו כאח שכול שלמרות האסונות הכבדים שפקדו אותו בחר שוב ושוב בחיים. אחיו סגן אוריאל פרץ ז"ל, מ"מ בגדוד 51 בחטיבת גולני, נהרג ב-1998 באזור לבנון כשהוא בן 22 ואחיו רב סרן אלירז פרץ ז"ל, סמג"ד גדוד 12 בחטיבת גולני, נהרג ב-2010 ברצועת עזה כשהוא בן 32. "לפני 20 שנה התהפכו חיי", הוא סיפר לתלמידים המרותקים. "אוריאל נהרג כשהייתי רק בן 12 ומאותו יום התחילו חיים אחרים, שבהם כשאני מסתכל בעיניים של אימא ואבא אני תמיד רואה עצב. לקראת התיכון הגעתי לתחתית, לא נגשתי לבגרויות, עד שיום אחד קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי שאני מפסיק להיות מסכן. חזרתי ללימודים, סיימתי בגרות מלאה והחלטתי ללכת למכינה קדם צבאית כדי להבין למה אני עושה את הצבא וכך להתמודד עם הקשיים טוב יותר. הבנתי שיש רגעים שאף אחד לא עושה לנו הנחות. מה שנעשה עכשיו - זה מה שיקבע את העתיד שלנו. התגייסתי לסיירת גולני, אחי אלירז היה קצין המבצעים של החטיבה ושירתנו יחד ב'עופרת יצוקה'. כשגם אלירז נהרג הרגשתי שאני בן אדם שאין לו תקווה". 

רגע של אימון עם 'אחריי'

אליסף העביר מסר חזק לתלמידים שנותרו המומים מיכולתו להתגבר על הכאב והסבל שעבר פעם אחר פעם: "אני רוצה להאמין שיש סיבה לחיים. בסופו של דבר אני לא נותן לחיים להוביל אותי אלא בוחר איזה סיפור לספר". והמסר לתלמידים שעומדים לפני גיוס? "תהיו פראיירים. תהיו אלו שמתנדבים ראשונים. זה שאומר 'אני' הוא זה שילכו אחריו. המשימה של הדור שלנו היא להפוך את המדינה למקום טוב יותר, כשכל אחד מכם הוא מצפן שמכוון לנקודה גדולה יותר מעצמו".

האופטימיות של אליסף לא השאירה את התלמידים אדישים. "הרצאתו הייתה מרגשת. הוא חזר על זה שהוא לא מסכן וזה גרם לי לחשוב שאנחנו כל הזמן מתעסקים בשטויות לעומת מה שהוא עבר, ועדיין הוא בוחר בחיים ועושה הכול הכי טוב שהוא יכול", שיתפה רוני בן אבי. "יש הרבה דרכים להתמודד עם מוות ועם שכול ומדהים בעיני שאליסף בחר לחיות פעם אחר פעם. לא כל אחד בוחר ככה", מוסיפה רני קאופמן.

"התרגשתי מאד", אומרת לינוי אברהם. "הוא החדיר בי יותר אופטימיות, הוא מאושר למרות מה שהוא עבר. זה נתן לי יותר מוטיבציה ורצון להאמין בעצמי. בבוקר בקבוצה דיברנו על חששות ופחדים, אחר כך אור-לי להט קצת הלחיץ כשהוא תיאר מה מחכה לנו, אבל אחרי ששמעתי את אליסף הבנתי שעדיין צריך לשרת ולעשות הכי טוב שאפשר בצבא למרות הכול".

"התמונה של משפחת פרץ עם הילדים והנכדים שאליסף הראה בסוף ההרצאה, היא הניצחון של החיים על המוות. הרגשתי את הניצחון שלו" חושף נועם פדה את התרגשותו. "כל מה שעובר עלינו הוא מזערי, והדברים שלו נותנים לי כוח להמשיך ולדחוף את עצמי קדימה". וירדן לב שן סיכמה: "אי אפשר להפיל הכול על הגורל. זו הבחירה שלנו איך לקום בבוקר ולאילו מטרות להגיע".

לחילוץ עצמות והכנה יותר ממשית לקראת הגיוס, נערכה פעילות מאתגרת שהועברה על ידי נציגים של תנועת 'אחריי' - שי גולדנברג, צור בקלש, שיר חסון ועינת נוימן - שגם מדריכה את קבוצת 'אחריי' במבשרת ציון. "השנה התחלנו שיתוף פעולה עם יועד שילה, מנהל מחלקת הנוער במועצה, לקידום בני נוער לשירות משמעותי בצה"ל", מספר שי, "הפעילות היא אמנם ברובה פיזית אבל המטרה היא לפתח דרך הספורט ערכים של מעורבות בקהילה, עבודה בצוות ופיתוח מנהיגות. אחד המסרים שהעברנו היום הוא שחשוב שהם יאמינו בעצמם, ייקחו את עצמם לקצה ויידעו לעמוד במשימות ובמטרות שהם מציבים".

ההרצאה של אליסף פרץ

"אחרי הפעילות הזו הבנו שיש לנו הרבה מה לשפר בתחום הפיזי", אומרת רוני בן אבי. "זה נתן לנו מוטיבציה להגיע יותר מוכנים לצבא גם פיזית וגם מנטלית". אור אביטן אהבה את האווירה הצבאית: "זו הייתה הדמיה של הצבא, המדריכה הכניסה אותנו ל'רבאק', סחבנו אלונקות, הבנו מה החשיבות של עבודת צוות וכמה אנחנו מצליחות הרבה יותר ביחד מאשר לחוד".

לקראת סוף היום צפו התלמידים בפרק מהסדרה 'יחידה מעורבת', שעוקבת אחרי מסלול ההכשרה של לוחמים ולוחמות בגדוד 'אריות הירדן', ולאחריו שמעו את רב-סרן אור בן יהודה, בוגרת התיכון, לוחמת קרקל והיום רשא מדור גיבושים, על המסלול שעברה בצה"ל. "הסיפור של אור מעורר השראה", אומרת רוני. "היא אפילו לא סיפרה על הצל"ש שהיא קיבלה (בשנת 2015, א.ד.) על אירוע סיכול חדירת עשרות מחבלים מגבול מצרים לשטח ישראל (בשנת 2014, כנ"ל) והתייחסה לכך רק אחרי שתלמידים שאלו אותה. זה יפה שלמרות ההישגים שלה היא לא הפכה את עצמה לעניין המרכזי, אלא הזכירה לנו שהיא כמונו וגרמה לנו להאמין שגם אנחנו יכולות להיות כמוה".

"ההרצאה של אור הייתה מרתקת, היה מעניין לשמוע על הדברים ממקור ראשון", מוסיפה רני. "חשוב להוכיח שאנחנו יכולות לעשות את זה כמו כולם, אולי אפילו יותר טוב", גם מעיין מזרחי יצאה נפעמת אחרי ששמעה את דבריה ואמרה: "אור מדהימה. היה מרגש בעיקר כי היא בוגרת שלנו וזו גאווה שהיא חלק מאתנו ומהיישוב".

לסיכום היום הראשון, שיתף אחד המנחים, לוחם גולני ובוגר התיכון, את חוויותיו: "הסדנה היא אירוע חשוב ומשמעותי ביותר עבור התלמידים. הסרטים וההרצאות קשורים לא רק לצבא אלא מעבירים מסר לחיים בכלל. שום דבר לא יוכל למנוע את ההלם בימים הראשונים של הגיוס אבל המודעות לקשיים שצפויים עוזרת, והמכה כנראה תהיה יותר רכה. בקבוצה שהנחיתי, התלמידים שיתפו פעולה, והסדנה גרמה להם להפנים שחלקם באוגוסט הקרוב כבר יעלו על מדים. השירות הצבאי מאפשר דף נקי והתחלה חדשה, זו הזדמנות למצוא לעצמם מקום טוב יותר ממה שהיו בו לפני כן".

מפגש עם בוגרים

בסימן מהפכת הנשים

היום השני עמד בסימן מהפיכת הנשים בצבא. הנתונים שהציג אור-לי להט לא יכולים להשאיר אותנו אדישים - החל משנת 2015 נפתחו 90% מהתפקידים בצבא לנשים, בניגוד למצב ששרר לפני 10 שנים, אז יכלו נשים להשתלב רק בכ-20%. למרות קולות שקוראים לנשים לא להתגייס ולא להיות לוחמות, המהפכה כבר כאן. הנשים עצמן, צרכי הצבא והלחץ הציבורי והתקשורתי לא מאפשרים למצב להישאר סטאטי. הצבא כבר אינו עולם גברי שנשים צריכות ללמוד להתנהל בו, אלא הן חלק בלתי נפרד ממנו והצלחתן בתפקידי מפתח ולוחמה לא נופלת מזו של הגברים. יחד עם בוגרי התיכון שסיפרו על שירותם הצבאי, גם בוגרות התיכון שבאו בסוף היום לדבר עם השמיניסטיות על תפקידיהן בצה"ל, המחישו יותר מכל את השינוי האדיר שהתחולל בשנים האחרונות בצבא ובחברה.

שחר בן חקון, לוחמת בגדוד 'אריות הירדן', שהתגייסה שבוע אחרי הבגרות האחרונה וכבר עומדת לפני שחרור, סיפרה על החוויות בשירות בגדוד מעורב: "בהתחלה היה זלזול מצד הבנים. במסעות הראשונים הם לא נתנו לבנות לסחוב פק"ל, מים, אלונקות, אבל עם הזמן הם הבינו שאנחנו כמוהם. אנחנו תופסים קו בבקעה ביחד ודין גבר כדין אישה. כדי להתגייס ללוחמה צריך להחליט את זה בלב שלם כי ההכשרה לא קלה, צריך באמת לרצות את זה".

עמית כהנר, בוגרת מכינת 'נחשון' וקצינה במערך 'מגל' שאחראי על הטירונות הכלל צה"לית תיארה את ההתנסות שלה: "דווקא בתור מפקדת יש לפעמים אתגרים יותר גדולים מאשר בטירונות, בעיקר בהתמודדות עם החיילים. המחויבות היא גדולה, אבל מה שמניע אותי זה החיילים שהצלחתי איתם והאחריות שיש לי כלפיהם".

החיילת ה', קצינה בחיל האוויר במערך ההגנה האווירית, משרתת בסוללת 'חץ' נגד טילים ארוכי טווח, ומספרת על שירות ביחידה מעורבת: "אין בן שהוא טוב יותר כי הוא בן. הבנות מובילות בסוללות ובתעסוקה מבצעית וגם ללוחמים השירות המעורב פותח את העיניים. יש תחושת מסוגלות גבוהה ואני מרגישה שעם מאמץ והשקעה אגיע לכל מקום שארצה". שחר מתתיהו, משקית ת"ש ב'מחו"ה אלון' (מרכז חינוך והשכלה, א.ד.) הציגה צד נוסף של השירות: "אני האוזן הקשבת של הטירונים, הדמות שאין מולה דיסטנס והתפקיד הוא הרבה יותר מטיפול בבעיות. אני עובדת עם עולים חדשים שרובם חיילים בודדים. לרבים מהם אין עורף משפחתי ומבחינתי החשיבות העליונה היא להשאיר אותם בצבא ולדאוג לכל מה שהם צריכים".

ריקי מזרחי, שהתגייסה אחרי שנת שירות, משרתת ב'חוות השומר', שבה הצבא נותן הזדמנות אחרונה לחיילים להשתבץ בשירות סדיר. "תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך", היא אומרת. "נכון שיש נשירה של חלק מהחיילים באמצע השירות אבל אנחנו עדיין עושים הכול וממשיכים כדי שכמה שיותר יישארו ויעשו שירות מלא."

ש', שמשרתת בחיל המודיעין באבטחת מידע בסייבר, לא יכלה לשתף על התפקיד עצמו, אבל הדגישה  שלמרות הקושי להסתגל למערכת הצבאית, אפשר להפיק מכל תפקיד את המקסימום. נ', מדריכה באיסוף קרבי (מודיעין שטח) שכולל לוחמים ותצפיתניות, משמשת כמדריכת אמל"ח בבסיס סיירים כחלק מההכשרה של הכוחות המעורבים בחיל. המסר שלה: "להישאר עם ראש פתוח ולזכור שהאנשים הם אלה שעושים את התפקיד". וטיפ למתגייסות? בכל תפקיד לחפש את הטוב ולעשות את המקסימום, לראות הכול בפרופורציה ולזכור שלמרות הקשיים - זו חוויה מעצבת ובלתי נשכחת.

ועוד רגע של אימון...

כן המפקדת! - כמה מלים עם רב-סרן אור בן יהודה מיחידת 'קרקל' ובוגרת התיכון

רס"ן אור בן יהודה, לוחמת 'קרקל' משמשת בתפקיד רמ"ד גיבושים ובוגרת תיכון 'הראל'. היא בת 29 ובוגרת מחזור י"א בתיכון 'הראל'. אור הגיעה לדבר בפני תלמידי י"ב' רגע לפני הגיוס.

"כשהתגייסתי גדוד קרקל היה בתהליכי בנייה", מספרת אור. "היו עדיין שאלות אם נכון להשאיר את הגדוד או לסגור אותו. היום אני שמחה לראות שיש מערך הגנת גבולות שלם ומבוסס של גדודים מעורבים שחוץ מגדוד 'קרקל' בגבול מצרים, כולל גם את גדודי 'אריות הירדן' ו'לביאי הבקעה' בבקעת הירדן, ואת גדוד 'ברדלס' בערבה".

אור שימשה במגוון תפקידים במהלך שירותה הצבאי בהכשרה של הגדוד ובגזרה המבצעית, והייתה האישה הראשונה בתפקיד מ"פ במגמת להב בבה"ד 1 - השלב הראשון להכשרת קצינים וקצינות במערך הלוחם היבשתי של יחידות החי"ר. במסגרת הצבא יצאה אור ללימודי חינוך וחברה. "הרגשתי שכל השירות שלי אני מתעסקת בחינוך לצד המקצועיות", היא מסבירה.

ומה לגבי הקולות שמפקפקים בנשים לוחמות? "אנשים שאומרים שבנות לא יכולות להיות לוחמות לא עבדו עם הגדודים. אין לי ספק שזה צורך לאומי, אין פה שאלה בכלל. נשים מגיעות לכל מקום ואנחנו מוכיחות את זה בשטח. אני לא מחפשת להוכיח שאני ראויה, אני עושה את המשימה שלי בצורה הטובה ביותר וזה מספיק לי".

לאור שלושה ילדים, ולדבריה היא לא שונה מכל אישה אחרת שבוחרת בקריירה משמעותית. "גדלתי עם הורים שבחרו להיות מנהלי מחלקות ב'הדסה עין כרם'", היא מספרת. "ראיתי איך הם עושים בשביל אחרים מתוך רצון לתרום ולתת מעצמם. השאיפה היא כמה שיותר לאזן בין הדברים ולהישאר כמה שיותר זמינה כשאני בצבא. פעמיים בשבוע אני מוציאה את הילדים מהגן ובששי-שבת אני איתם לגמרי.".

לוחמות ממבשרת?

"בכל מקום שאני מגיעה אליו קופצות עליי בנות ממבשרת בתפקידי מפתח מאד חשובים, בתפקידי לחימה, בכל מקום מישהו ממבשרת בא ואומר שלום. יש 'אחוות מבשרת' בתפקידים המשמעותיים בצבא. אני מאמינה שבכל תפקיד, בכל מקום, אפשר להשפיע ולעשות את המקסימום האפשרי".

המג"דית הראשונה?

"אני מקווה", היא עונה. וכמו שזה נראה, היא גם תהיה.

רב-סרן אור בן יהודה

 

 

סדנת הכנה לצה"ל - זווית אישית/ מאת הכותבת

מנובמבר 2011, הרגע שבו הפכתי בעצמי לאימא של חייל ומאז ברצף צה"ל הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, הסדנאות בתיכון שלקחתי בהן חלק כמורה וכמחנכת הפכו למשהו הרבה יותר אישי. לפעמים אני תוהה איך זה שאנחנו מכינים כל כך טוב את התלמידים לשירות הצבאי שלהם, מדברים איתם על הפחדים והחששות ומנסים לתת להם כלים להתמודד עם השינוי האדיר הזה, אבל אף אחד לא מכין אותנו, ההורים, לרגע הזה שבו הילד שלנו מופקע מאתנו והופך לילד של המדינה, לילד של הצבא, לרגע הזה שביום שישי הוא מופיע עם מדים מאובקים ומלאי בוץ, גמור מעייפות, וחוץ מלישון הוא לא רוצה שום דבר. ואיך זה שאף אחד לא הכין אותי לרגע הזה שהבת שלי, אחרי שני בנים ב'גולני' ובתותחנים, החליטה להתגייס להיות לוחמת בגדוד 'אריות הירדן' ולחזור כמו האחים שלה עם בוץ ונשק וחיוך מלא סיפוק מתחת לעיניים כל כך עייפות.

מתלמידי תיכון סוררים ומורדים הם הפכו לחיילים שבאים לדבר עם התיכוניסטים על שירות משמעותי, על נשים בצבא, נשים לוחמות - מונח שיכולנו בקושי לחלום עליו כשהיינו אנחנו בצבא. השאלה אז לא הייתה אם להיות פקידה או לוחמת, אלא איזו פקידה הכי כדאי להיות. מילים כמו 'טייסת' ו'לוחמת' או צירופים כמו 'המ"פ. אמרה' עדיין מרגשים אותי כל פעם מחדש. טקסים של מערך הגבולות שבהם עומדים לוחמים ולוחמות אלה לצד אלה, עדיין משאירים אותי נפעמת מהשינוי הכול כך משמעותי שהחברה והצבא עברו מאז שאני הייתי חיילת.

לראות את רב-סרן אור בן יהודה, שזכיתי להיות המורה שלה, מדברת עם התלמידים על שירות משמעותי כלוחמת בצה"ל, המחיש לי כמה אנחנו, המורים וההורים, חווים יחד עם התלמידים והילדים שלנו את התמורות האדירות האלה ששמות אותנו כחברה במקום אחר, הרבה יותר טוב.

והבת שלי? נשארה שבת בבסיס עם החיילים שהיא מפקדת עליהם בקורס מ"כים. היא לא הצליחה להגיע לסדנה, אבל ראיתי אותה שם בכל רגע, מדמיינת את הקוקו שלה מתנופף, מסתובבת עם הנשק והנעליים שתמיד משאירות לי בוץ בכל מקום. ואני? נשארתי עם געגועים, פחד, ובעיקר גאווה על הבחירה שלה להיות לוחמת.

אוסי דרורי

הכותבת ובתה הלוחמת

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
2
Fingernail encapsulated; winning aromatase degrada
otuciazosuvig | 18:41   18.03.19
1
An lithotripsy, preoccupation ignoramuses anti-fai
iepxumarawa | 18:32   18.03.19