יום שבת, 14 בדצמבר 2019, ט"ז כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

תרבות ופנאי במבשרת ציון

Touch Me

תערוכת יחיד של האמנית סיגל מילר החודש בתל אביב

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מערכת 'מבשרנט'

סיגל מילר נולדה בחיפה ב-1965, והיא מעידה על עצמה ש"מרגע שהצלחתי לאחוז בעיפרון ובצבע, נולדה בי התשוקה לציור, תשוקה שתפחה והתעבתה עם השנים עד, שהקיפה את כל כולי, ובלעדיה כיום אין לי חיים".

"כתם נושק לכתם, המכחול שבידי טובל בצבע ומצייר, לעיתים בנגיעות רכות, מחושבות, מהססות, ולעיתים, עת מצליחה להשתחרר, ולהסיט את המחשבות הצידה, הוא מקבל כביכול חיים משלו, שהופכים אותו לדומיננטי, או אז, הוא צובע את הבד בכתמי צבע סוערים, במשיכות צולבות ומהירות, ולעיתים אף יוצר נזילות צבע מדופן אחד של הבד עד דופנו האחר", מעידה על עצמה סיגל מילר, "ללא המכחול והצבע אין לי חיים, האמנות היא אחד הצבעים הכי חזקים ומשמעותיים בחיי, כאשר כל יצירה מחייה אותי מחדש, ויוצקת בי כמויות בלתי נדלות של אושר מסוג אחר, אושר שגורם לי לחוש שאני עפה, עפה גבוה כל כך".

לדבריה, את היסודות הראשונים, קיבלה מסבתה, שהחלה ללמוד ציור בגיל מבוגר, ויחדיו, רשמו בעיפרון ובפחם, ודיברו על מושגים בסיסיים כמו קומופזיציה, אור וצל ועוד, "שעות שהעמיקו את אהבתי אפילו עוד יותר", מתארת מילר ועוברת לתאר את שלב המעבר להתמקצעות, "בתיכון למדתי במגמת אמנות, אצל הצייר הנפלא דן לבני, וכשבגרתי עברתי להתגורר בכפר האמנים "עין הוד", שם המשכתי ללמוד ציור אצל הציירים אד סרנוף ופרנסין לסרי. מאוחר יותר, כשילדיי בגרו מעט, ניצלתי את הזמן שעמד לרשותי, כדי להמשיך ליצור, ללמוד את עצמי, ולהבין לאן אני צועדת, ומה באמת מרעיד אותי מבפנים".

מילר מתארת את עצמה כ"אישה של גם וגם, מחד שקטה, רגישה, מכונסת בעצמה, הולכת בתלם, מחושבת, ממוקדת, מתוכננת, עוסקת בהוראה בבית ספר יסודי, שולטת בכל רגע ורגע בחיי, מאידך אישה בועטת, מתחברת לקצוות, אקסהביזיוניסטית, מאפשרת, ספונטנית, חיה, נושמת, מאפשרת לעצמה לגעת, לגלות, להרגיש, לחוות, לשחרר, ולהביא אל הבד את מנעד הרגשות הבוחשים בי, את המיניות שבי, התשוקה, הכאב, האהבה, הבדידות, הכמיהה ועוד. גוף האישה המפוסל, על קימוריו, היה בעיניי, מאז שבגרתי, לפלא היצירה, ושנים רבות, באופן טבעי, מצאתי את עצמי מתמקדת בציור עירום של נשים. הציורים שציירתי היו בסגנון ראליסטי, עפ"יר אקספרסיבי, בגוונים מתפרצים של אדום עז, טורקיז, אוקר כהה ועוד, בצבעי אקריליק ושמן על בד, בגדלים של גוף האדם במציאות".

ב–2005, לאחר שלמדה אצל הצייר צביקה ישראל ז"ל, התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלה, שהתמקדה בעירום נשי. בהמשך השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות, וב–2008 יצאה עם תערוכת יחיד נוספת - תערוכת דיוקן עצמי שלה בעירום. "תערוכה זו נולדה לאחר שהתגרשתי, בשנים בהן החזרתי לעצמי, אט אט, את היכולת לחיות ולהרגיש מחדש, אז גם הכתה בי ההבנה לגבי חיוניותה ועוצמתה של המיניות בחיים", מפרטת מילר ומוסיפה, "באותה העת, הנשמה שבי זעקה לצייר ולהוציא את הווית החיים המתחדשים בי, עם כל התחושות שאפפו אותי. באותה תקופה חיפשתי צלם שיצלם אותי בעירום, ומשם יצאתי לסידרת ציורים חזקה, נוקבת, ויש אומרים גם בועטת. ציורים ומבעים שלא יכלו, שלא לצאת לאוויר העולם, שכן נשמתי זעקה אותם, והאקסהביזיוניזם שבי, לא יכול היה לעצור עוד. מרגע שהתחלתי לצייר את עצמי, סגנון הציור שלי השתנה מקצה אל קצה, לא עוד גוף האישה בצבעים שאין להם קשר עם המציאות, אלא גוף האישה, גופי שלי, בצבעיו הטבעיים, ועל פי רוב כשהרקע מסביב כהה ודרמתי. את העבודות ציירתי בקצב מטורף בביתי, וחוויתי משבר אישי קשה עם ילדיי, שהביעו מחאה קשה לנוכח העבודות שנולדו. למרות מחאתם הרגשתי והבנתי, שחייבת להוציא את התערוכה אל הפועל, שכן מבחינתי זה היה לחיות או לחדול".

בשנים שלאחר התערוכה, המשיכה מילר לצייר את עצמה וחייה, הפעם ללא עירום, "מתוך התחשבות בילדיי", היא מסבירה. היא התמקדה בציור תחושות הבדידות שחשה באותה העת. בהמשך, למדה אצל הצייר אמיר שפט, שלימד אותה טכניקה שהייתה חסרה לה, ובמקביל בחרה לצייר יחסים ותחושות בין זוגות, כשההתמקדות היתה בתשוקה ובאהבה, "אולי מכיוון שהיא חסרה כל כך בעולמי שלי", מסבירה מילר את שינוי כיווני ההתמקדות, "תהליך היצירה שלי נובע מעמקי נשמתי, שם נובטת ההשראה, ממנה מתהווה הסיפור. בתהליך עצמו, לרוב אני עובדת עם מודליסטים, בונה סצנות, יוצאת לצלם עם צלם מקצועי, ומתוך התבוננות בצילומים נוצרת היצירה הסופית".

בחודשים האחרונים נולדה בה ההחלטה להתמקד בציור יחסים, בדגש על החברה של ימינו, על כלל הפרטים שבה, ללא כל קשר למגדר כזה או אחר. "אני עוסקת בציור יחסים בין גבר לאישה, בין גבר לגבר, ובין אישה לאישה, ונותנת ביטוי לרגשות שהם רגשות חוצי מגדר", מתארת מילר, "ההחלטה להתמקד בנושא נבעה משיח שלי עם עצמי, בו עוררתי את עצמי לצאת מהעולם המצומצם שלי, מהקונכיה שלי, וכאדם התופס את עצמו ככל כך פתוח ומאפשר, לתת ביטוי ליחסים בכל המגדרים. בבחירה שלי חשתי, שאני חייבת לתת את הביטוי לחופש שיש בי ולתפיסה האישית שלי, לפיה כולנו שווים, לכולנו מותר, אין סוג יחסים שהוא לא נכון, כל עוד לא נעשית פגיעה באחר, ואני כאמנית חייבת לתת לכך ביטוי אמנותי. מאז שהתחלתי לצייר יחסים בין זוגות הומואים וזוגות לסביות, ההתרגשות גואה בי, ואני מאושרת מהיצירות שנולדות, בעקבות מפגשים עם זוגות אמיתיים בחיים, שלקחו חלק בסשנים מרגשים של צילום, מהם מציירת. רגשות אמיתיים בין בני אדם תמיד מרגשים אותי, ומיום ליום מאושרת להביע מבעים, שמוכיחים את עוצמתה של אהבה אמיתית, ללא קשר למגדר כזה או אחר".

את העבודות שלה כיום, לרוב יוצרת מילר בציור בטכניקה מעורבת, של צבעי שמן ופחם על בדים גדולים, כשסגנון העבודות הינו ראליסטי, והרקעים לעיתים בעלי מבע חופשי ואקספרסיבי יותר. סגנון הציור שלה הוא אנאלוגיה מובהקת לאישיות שלב: מחד האובייקטים מתוכננים, מדוייקים ומוקפדים, מאידך הרקע פעמים רבות חופשי ואקספרסיבי יותר.

מילר מסכמת: "מבחינתי השמים הם הגבול, ממשיכה לחלום, ליצור, ולצקת בכל יום מבעים חדשים, של יחסים כנים, מאושרת וממשיכה להתרגש כל יום מחדש".

התערוכה מוצגת באברהם הוסטל רח' לבונטין 21 תל אביב. אוצר: עמית רון

שעות ביקור בתערוכה: כל היום, הכניסה חופשית

נעילה:29.6.

אתר האמנית: www.sigal-miller.com.

 

 

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: