יום חמישי, 12 בדצמבר 2019, י"ד כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

טיפים לחיים טובים במבשרת ציון

מושלמת כמו שאת

למרות שהפגישה עמדה לפני סיום, חשבתי שאין זה נכון שהיא תצא מחדר הטיפול במצב הסוער שנכנסה אליו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שרון בן דור

בוחרים בטוב, אפשר לחיות מתוך שמחה. טל': 054-2520015

Puni8@walla.com

"פניתי למנתח פלסטי כדי שיעזור לי להרגיש טוב יותר עם עצמי", אמרה לי יעל (שם בדוי) כשנפגשנו, "אבל הניתוחים לא הצליחו ונשארתי עם צלקות ואני מרגישה מעוותת. אני יכולה להראות לך אותן?". ביקשתי שנדבר ואז היא תחליט אם היא עדיין רוצה לחשוף את עצמה פיזית.
"עברתי שני ניתוחי חזה שכשלו ועכשיו בעלי רוצה להתגרש ממני". "בגלל ניתוחי החזה?", שאלתי והיא המשיכה "שיגעתי אותו ולא הייתי מרוצה מהניתוח הראשון ושכנעתי אותו לעבור ניתוח נוסף שהסתבך. סבלתי מכאבים עזים ולא תפקדתי בבית - לא כאימא ולא כאישה. נו את יודעת איך זה".
"איך זה?", שאלתי. "לא הכנתי אוכל לילדים ולא הייתה לי סבלנות אליהם. כל הזמן רבתי עם בעלי, כי הוא התנגד לניתוחים ואמר שאני נראית מצוין והוא אוהב אותי כמו שאני, ועכשיו הוא אומר לי כל הזמן שזה בגלל שלא הקשבתי לו ובגלל זה אני סובלת", אמרה יעל.
ביקשתי ממנה להרחיב ולספר על התקופה הקשה שעברה אחרי הניתוח ואז הוסיפה שהיא חושבת שהיא בסוג של דיכאון. "ממה את בדיכאון? מזה שהניתוח לא צלח? מהכאבים שהתווספו?", שאלתי, והיא ענתה: "בדמיון הכי פרוע שלי לא חשבתי שהגוף שלי יתעוות ככה ויישארו לי צלקות מכוערות. בעלי כבר לא נמשך אליי. אני מרגישה את זה".
בזמן השיחה, הסתבר שיעל דחתה את עצמה כי היא לא אהבה את הגוף שלה ולכן הרחיקה את בעלה. לדבריה "לא האמנתי שאמצא את עצמי בסיוט שלא נגמר. הכאבים, הצלקות וכולם המשיכו כרגיל את חייהם ורק אני נשארתי בבית".
"את כועסת על עצמך שעברת את הניתוחים?", שאלתי. "כן ולא", היא ענתה וכשביקשתי שתפרט אמרה לי "עוד מעט אגיע לזה".
"מה את כן אוהבת בעצמך?", שאלתי את יעל. היא הביטה בי ולא ענתה ואחרי כמה דקות ארוכות היא פרצה בבכי. "כלום אני לא אוהבת", אמרה.
חיכיתי שתירגע והוצאתי דף ועט מהמגירה והנחתי לפניה. למרות שהפגישה עמדה לפני סיום, חשבתי שאין זה נכון שהיא תצא מחדר הטיפול במצב הסוער שנכנסה אליו. יעל התבוננה בשעון ואמרה "הזמן עבר כל כך מהר". הנהנתי וביקשתי ממנה לכתוב על דף מה היא כן אוהבת בעצמה.
"תתחילי בדברים פנימיים", ביקשתי ממנה. יעל התחילה לכתוב במרץ רב ולאט לאט נרגעה. היא אמרה לי: "זה קל". "עכשיו תוכלי לכתוב מה את אוהבת במראה החיצוני שלך", אמרתי. היא ישבה נוכח הדף כמה דקות ומצאה שלושה דברים. חייכתי אליה.
היא הסתכלה על השעון ואמרה "ממש לא נעים לי גלשנו מעבר לזמן" ונעמדה. נתתי לה את דף הנייר וביקשתי ממנה להשלים עשרה דברים שהיא אוהבת במראה החיצוני שלה. היא עיוותה את פניה ודחפה את הנייר לתוך תיקה. "אני בטוחה שתמצאי ואני אחכה לך כאן בשבוע הבא", אמרתי לה.
כשהיא יצאה מהדלת הבטתי בה והרגשתי שהיא תוכל להתגבר, ומהר.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: