יום שבת, 16 בנובמבר 2019, י"ח חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

טיפים לחיים טובים במבשרת ציון

יש לה הפרעת אכילה

בתחילת הדרך הצעד שננקט זוכה לתמיכה מהסביבה | בהמשך, העניינים יוצאים מכלל שליטה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שרון בן דור

בוחרים בטוב, אפשר לחיות מתוך שמחה. טל': 054-2520015

Puni8@walla.com

היא ישבה לידי במסעדה. כמעט מיד זיהיתי שיש לה הפרעת אכילה. היא אכלה ממש מהר, יותר מכל אדם אחר שראיתי, גם אנשים רעבים לא אוכלים מהר כמוה.
על השולחן הייתה ערמת צלחות ריקה ועוד לפני שהיא סיימה את המנה שאכלה היא סימנה למלצר שיביא לה עוד.
היא לא הביטה בתפריט ואמרה לו: "תביא מנות לא משנה מה".
המלצר שאל: "מה את רוצה?". היא הסתכלה עליו בכעס ואמרה לו "טוב, תביא תפריט". היא לא הניחה את המזלג מהיד המשיכה לאכול והצביעה על שני דברים.
היא ממש עניינה אותי והמשכתי להתבונן בה. אישה רזה בעלת מבנה גוף שדוף. לראשה היה כובע בייסבול והיא נראתה מוזרה, לא שייכת - לא בלבוש ולא במראה.
היא המשיכה לאכול ואז ניגשה לשירותים. הלכתי אחריה ולא התכוונתי לפנות אליה או לעקוב אחריה. ההליכה שלה לכיוון השירותים הזכירה לי שגם הגוף שלי מאותת. שמעתי אותה מקיאה ומורידה את המים ושוב מקיאה ומכחכחת בגרונה.
כשהיא התיישבה בשולחן שוב, היא המשיכה להזמין מנות אוכל. זה היה ברור שהיא כבר לא רעבה לפי כמויות המזון שאכלה. לעיתים באכילת יתר נוצרת תחושה של גועל עצמי או אשמה ולא ראיתי את זה על פניה.
היא הזכירה לי חברה מהצבא. א' ישנה איתי באותו החדר, ולא הייתה מרוצה מהשירות הצבאי שלה. היא הייתה חכמה ויצירתית ושירתה כפקידה באחת המחלקות ולא מיצתה את הפוטנציאל שיש לה.
באיזה שהוא שלב היא התחילה לרדת במשקל וכל הבנות התלהבו מזה. בכל זאת בצבא עולים במשקל, ורק היא יורדת וחלק מהבנות קינאו בה. חברה אחרת ביקשה מא', שתספר לה איך היא עושה את זה, איך היא אוכלת רגיל ומצליחה לרדת במשקל. 
א'  לקחה אותה לשירותים והראתה לה איך את דוחפים אצבע אחרי האוכל ואיך מנקים את הכול, והסבירה לה איזו תחושה טובה נוצרת אחרי - תחושה של ניקוי של רוגע. החברה, שרצתה לרדת במשקל, ניסתה ללמוד את הטכניקה, אבל לא הצליחה.
אחרי כמה חודשים הוריה של א' פנו למפקד הבסיס בדאגה, שכן לא הבינו מה קורה לבתם והביעו חשש מהירידה המהירה במשקל ומהשינויים במצב הרוח. בזמנו, לא היה מקובל לפנות למפקדים בצבא ובכלל להתערב במה שקורה לחיילים או חיילות בתוך השירות שלהם. אבל הוריה של א' החליטו להתערב ומפקד הבסיס נענה לבקשתם. א'  עברה לבסיס קרוב לבית והמליצו להורים שהיא תקבל עזרה מקב"ן.
בזמנו ללכת לראות קב"ן היה נחשב התחתית, וכל דבר שקשור לטיפול היה מוסתר ונחשב לבושה גדולה. א' לא הלכה לטיפול באותו הזמן כי היא חשבה שהיא לא צריכה. היא חשבה שהמעבר לבסיס אחר יפתור את כל בעיותיה. שנים רבות אחר כך פגשתי אותה, היא נראתה אותו הדבר וחשבתי לשאול אותה אם טיפלה בעצמה, אבל לא היינו חברות קרובות וחשבתי שזה לא מתאים לשאול אותה שאלה כל כך אישית.
איך הכול מתחיל?
הכול מתחיל מהצורך העז לרזות ומביצוע דיאטה להורדת כמה קילוגרמים. מהלך המחלה הוא איטי, ובתחילת הדרך הצעד שננקט זוכה לתמיכה מהסביבה. ואז, לפעמים, העניינים יוצאים מכלל שליטה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: