יום שלישי, 18 בספטמבר 2018, ט' תשרי ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

סיפורים מהספה במבשרת ציון

היסטריה

לפני כחודשיים נפלה על עליזה (שם בדוי) פצצה שהיא לא הייתה מוכנה לה | במקום לשתף, להתייעץ ולבקש סיוע, היא העדיפה לשמור את המידע לעצמה, מפאת הבושה והפחד | עכשיו, היא סוף סוף פנתה אליי לטיפול, והבינה שאולי בעצם הצפרדע לא כל כך גרועה?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

ענבר עזרי

מטפלת בשיטת איזון חיים ויועצת משפחתית וזוגית. מגשרת בהליכי גירושין. מנחה ומרצה בתחום הזוגיות. טלפון: 054-2425508.

inbarezri@gmail.com

שבת חורפית, רגועה, הבית חמים ונעים כשלפתע מצלצל הטלפון נייד. מעברו השני של הקו, מטופלת יקרה שלי. "ענבר, אני חייבת את עזרתך. חברה טובה שלי, נמצאת במצב לא טוב היא ממש היסטרית. בוכה ללא הפסקה. נשמע לי שהיא במצוקה. אני יודעת שאת לא עובדת במוצאי שבת אבל זה ממש מצב קריטי", אמרה.
נשמתי לרגע, חשבתי והרגשתי שאוכל לקבלה למרות שיום שבת הוא היום החופשי שלי, ואני מקפידה להשאיר אותו ככזה.
לקליניקה נכנסה אישה להערכתי חצתה את גיל שישים. לחייה תפוחות ואדומות. עיניה נפולות ולראשה מטפחת המשמשת ככיסוי ראש. היא הביטה במבט תזזיתי וידיה רעדו. הובלתי אותה לשבת בכורסה.
"היי נעים מאוד, אני ענבר", הצגתי את עצמי.
"שלום, שלום. אני עליזה (שם בדוי)", היא עננתה מבין הבכי ההיסטרי שנמשך לכמה רגעים.
"אני במצב לא טוב. אני מוכנה לאכול צפרדעים כדי לצאת מהמצב הזה. חודשיים שאני רק בוכה. מסתגרת בחדר ומרגישה במרה שחורה. הבן הצעיר שלי משוש חיי, יפה כמו גבריאל המלאך, חכם כמו שלמה המלך, הכיר בחורה נוצרייה ורוצה לחיות אתה. חודשיים ששמרתי את הסוד לעצמי. לא סיפרתי לאיש. אני כבר מתפוצצת. הקיבה שלי מתהפכת. לא יכולה יותר לשאת את זה. היום בעלי נכנס לחדר ושמע אותי, הוא דרש לדעת מה קורה. סיפרתי לו והוא אמר שהוא ינשל את מיכאל (שם בדוי) מהמשפחה אם יחליט לחיות עם הנוצרייה. מה אעשה? המשפחה שלי מתפרקת. תביני אנחנו משפחה דתית, עלינו לארץ מכורדיסטן, הדברים האלו לא מקובלים אצלנו. זהו הלך על המשפחה. הלכו לי החיים. אני לא אראה את הבן שלי יותר ובטח לא את הילדים שלו", היא התפרקה וסיפרה.
"עליזה, אני שומעת ממך הרבה כאב. אני מרגישה את חשיבות המשפחה עבורך ואהבתך הרבה לבנך מיכאל. בתוך כל הכאב בו את שרויה בחרת לא לספר את הסוד לאף אחד והתמודדת לבד, זה כשלעצמו דבר לא פשוט. יחד עם זאת כבר ערכת תסריט בראשך בו את מתנתקת מבנך האהוב לא רואה אותו ואת נכדייך. הגעת עם תחושה מאוד קשה שהמשפחה מתפרקת. אני מבינה את הקושי לקבל את ההחלטה של בנך, מכיוון שישנן תרבויות שנות ודברים אשר לא מקובלים", השבתי לה.
"מה אני אעשה ענבר, בעלי איש פרימיטיבי הוא אמר שינתק קשר אתו. ביקשתי ממנו לבוא איתי אליך, והוא לא הסכים".
"בשעת כעס ולחץ אנו מופעלים מאימפולסיביות ואומרים דברים שנכונים לנו לאותו רגע, אבל במשך הזמן ישנה למידה של כל אחד ואחת לקבל את הדברים בדרך שלו. יכול להיות שבעלך יפנים את הרצון של בנך ויכול להיות שלא. הדבר החשוב מבחינתך הוא לנסות לראות מה המקום שלך בסיפור. רק להתבונן בתוכך, לא לרתום את העגלה לפני הסוסים. אנחנו עדיין לא יודעים מה ילד יום. חשוב לי שתביני שהסיפור שנכנס לחייכם מגיע עם מטרה מסוימת עבורכם כפרט, וכמשפחה. מה היא אותה מטרה אני עדיין לא יודעת. באיזה תחושה את יוצאת מהשיחה שלנו"?
"אני קצת יותר רגועה, סוף סוף פרקתי את הקושי שלי".
ההמשך על סיפורה של עליזה, עוד יבוא. 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: