יום שישי, 19 באפריל 2019, י"ד ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

טיפים לחיים טובים במבשרת ציון

לא אחסר לאף אחד...

כשיש כנות ופתיחות, מתוך המצב הממורמר ניתן לצאת לדרך טובה שתביא לאושר המתאים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

ענבר עזרי

מטפלת בשיטת איזון חיים ויועצת משפחתית וזוגית. מגשרת בהליכי גירושין. מנחה ומרצה בתחום הזוגיות. טלפון: 054-2425508.

inbarezri@gmail.com

"שלום, אני...", מעברו של הקו השני שמעתי קול של אישה בוכייה. לא הצלחתי להבין את דבריה מכיוון שהיא מלמלה ולא הצליחה להפסיק את הבכי. הבנתי רק שהמקרה דחוף ודורש ממני להתפנות. נקבעה פגישה למחרת. אל הקליניקה נכנסה אישה גבוהה, מרשימה, תווי פניה היו גסים ומבטה היה קשוח. עיניה היו נפוחות והיה ניכר כי היא בכתה המון ביממה האחרונה. לחצתי את ידיה והורתי לה לשבת בכורסה.
"אני חייבת לציין שזו פעם ראשונה שאני נמצאת בטיפול. אני לא כל כך מאמינה בדברים האלה אבל אני מרגישה שאין לי שום טעם בחיים".
אני מצדי לא התרגשתי כששמעתי שהיא לא מאמינה. היא לא האדם הראשון ובטח לא האחרון שישב אצלי בחדר והביע חוסר אמון. לכן אמרתי: "אני מבינה, זה בסדר. תודה על הכנות ועל כך שבכל זאת החלטת להגיע אליי. מה מביא אותך אליי?".
"אני... יודעת... שלא אחסר לאף אחד", בכי ממושך של כמה דקות. לאחר שזהבית (שם בדוי) שתתה, ניגבה את פניה וקינחה את אפה, היא שבה לדבר.
"אני בת 47. רווקה, ללא ילדים. יש לי חברות, משפחה וקריירה. בחג האחרון הוריי נסעו ומצאתי את עצמי יושבת לבד בחג. פתאום הרגשתי מירמור, שלא הרגשתי אף פעם בחיי. תמיד ראיתי את הטוב שבחיי. לא רציתי להביא לעולם ילדים. אני לא מתחברת למקום הזה. למרות כל הביקורת שחטפתי מאנשים. הקריירה שלי מילאה אותי. אני נמצאת המון בחו"ל. אבל אני מרגישה שבחודשים האחרונים אני בירידה תלולה במצב הרוח. פתאום חשבתי לעצמי בשביל מה אני חיה. אם אמות מי ישים לב. התחלתי לא לסבול את האנשים שסביבי. תמיד אמרו עליי שאני קשוחה, אבל הפעם נעשיתי מאוד לא נעימה ומרירה. אני רואה איך בעבודה מתרחקים ממני. ממש תופסים מרחק. גם הילדים של אחיי כבר לא ממש מחבבים אותי. בכל הארוחות המשפחתיות אני מוצאת את עצמי מעירה להם, מעירה לגיסות שלי על החינוך של הילדים שלהם. הכל רועש לי במפגשים הללו. מצד אחד אין לי איפה לבלות בחגים ובשבתות ומצד שני, לא טוב לי להיות בחיק המשפחה ואני מרגישה שגם להם לא טוב בחברתי. אני בלתי נסבלת. אפילו אני לא אוהבת את עצמי. נכנסתי ללופ מטורף ואני לא יודעת איך לצאת ממנו".
"זהבית, אני מאוד שמחה על השיתוף הכנה שלך. את מאוד פתוחה ומשתפת. יחד אנו נעשה דרך טובה שתביא אותך לאושר המתאים לך. דווקא מתוך המצב הממורמר שבו את נמצאת. כרגע את מרגישה בלבול ברגשות שלך ובכל מה שקשור למשפחה ולקריירה. במשך הזמן את תיווכחי שהסבל אותו את מרגישה ירפה ממך ותוכלי לקבל החלטות חדשות בנוגע לחיים שלך. את תעשי דברים אחרים בחיים שיהיו נכונים לך ולאישיות שלך. יש לנו דרך משותפת יחד. כרגע את מרגישה תוהו ובוהו בחייך. הדברים יסתדרו לאט לאט. הכנות שלך היא פתיחה טובה לתהליך".
ועד לטור הבא מאחלת לכולנו להיות כנים עם עצמנו וסביבתנו כדי להפיק את הטוב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: