יום שני, 17 ביוני 2019, י"ד סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

עצבות על שום מה?

מיד אחרי פסח משתנה האווירה | בין עצב, לעצב, לשמחה | האם? איך? כמה? שאלות שאנו מתחבטים בכל שנה מחדש לשתף את הצעירים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

כדי להבין איך מלמדים ילדים, צריך קודם כל להרכיב את המשקפיים המתאימים. לא אלה המתאימות לנו, אלא אלה המתאימות לילד. תסתכלו מי עומד מולכם. האם בן שנתיים, ארבע, שש או תשע. לכל גיל יש את המסוגלות שלו להבין. לכל ילד יש את הקצב המנטלי שלו להתמודד. לצעירים שביניהם, עד גילאי בית הספר היסודי, רצוי שלא להעביר מידע רב. תנו מידע בסיסי בלבד כמו על הצפירה והבגד הלבן. דברו על הדגלים המקשטים כל פינה ועל המעבר מעצב לשמחה. זכרו שהם מבינים מושגים שונה מאיתנו. המילה 'נופלים', למשל, הם לא מבינים את ההקשר. הם יודעים שכשהם נופלים אנו מגיבים אחרת, אך לא עומדים דום בגלל זה. גם למילה חלל משמעות שונה לחלוטין. עזבו. תנו את המעט שנדרש. 
איך מסבירים צפירה? 
הסבירו לקטנטנים מבעוד מועד (יממה לפני), שכשתישמע צפירה אנחנו עומדים. באותו בוקר הזכירו שוב. שכשישמעו את הצפירה שיעמדו ויחשבו על מישהו או משהו שהם אוהבים. מספיק. הסבירו בקצרה כמה זמן היא אורכת. בסוף יום, אפשר כמובן לשאול כיצד עמדו בצפירה, על מה חשבו. אפשר לספר שגם אתם עמדתם וחשבתם על אנשים שאתם אוהבים, שזהו זמן מאוד מיוחד, הצפירה. 
ילדי בית הספר הצעירים – זו הפעם הראשונה שישתתפו בטקסי זיכרון עם כלל ילדי בית הספר. הם יישבו זמן רב ויאזינו לתכנים לא קלים עבורם, בהחלט שאפשר להכינם מעט יותר, אבל גם כאן, במינון והתאמה לגיל. אין צורך להכביר במילים. ספרי ילדים בנושא עושים עבודה נהדרת בדרך כלל, הן אם אלה סיפורי ילדים בשואה שמדברים בעיקר על שגרת היומיום (כמו יומנה של בלומקה בתרגומו של אורי אורלב שמספר על חיי ילדי יאנוש קורצ'ק), אפשרו שאלות, להשלים משפטים. דברו על הסמיכות בין העצב לשמחה. כך אנו נותנים להם תחושה כי בסיומו של הזיכרון יש את ההודיה על הקיים בחיינו, על המדינה.  
שיחות על מוות: האם גם אני אלך לצבא ואמות? האם גם אבא יכול למות?
לא פשוט להסביר לילד קטן על אובדן ושכול אך אפשר לשים דגש על הטקסיות, המנהגים, הדגל, הבגד הלבן, המדבקה של דם המכבים המסמלת התחדשות. ילדים סביב גילאי 3-7 מתחילים להבין את המשמעות של מוות והם לא חוסכים מאיתנו שאלות נוקבות. תרצו או לא תרצו, שאלות על מוות מעסיקות אותם. אל תיבהלו, זה נורמלי לחלוטין, תנו לתגובות שלכם להיות כאלה בהתאם. אם ילד יבין שאסור לדבר על נושא כזה, זה לא יעצור אותו מהרצון להבין, אבל הוא כבר לא ישאל אתכם ויבין שזה דבר נורא לדבר עליו. אז נכון שלא צריך להיכנס לפרטי פרטים אך בהחלט אפשר להגיד שאנשים מתים. שאתם שמחים שאין עכשיו מלחמות ואתם מקווים שגם לא יהיו. אם תטאטאו את הדברים הם לא ייעלמו, הם יתעצמו. 
ואם הילד לא מגלה עניין בימים אלה? 
לגמרי לגיטימי. בגילאים הצעירים אין סיבה שיתעניין, נהפוך הוא, אם מתעניין סימן שמשהו משך את תשומת ליבו ואולי צריך למתן את החרדה שנוצרה. אל תכריחו ילדים לצפות איתכם בתכניות כאלה ואחרות, ייתכן והן לא מועילות ואף גורעות. עודדו אותם לעמוד כמו כולם בעת הצפירה. הסבירו כיצד מתנהלים ימים אלה ברמה הטכנית הפרקטית ומה זה אומר עבורו. לא יותר. 
לסיכום: צרו אווירה שמאפשרת לילד להבין שמשהו מתרחש, אך לא להעמיס עליו מידע שאינו תואם את גילו הצעיר. שתפו אותם לצורך הגברת השייכות למדינה אך זה יכול להיות דרך הסמלים של העמידה בצפירה, הבגד הלבן והדגלים שמקשטים את הארץ. שדרו אופטימיות, תקווה ויכולת להתגבר.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: