יום ראשון, 21 ביולי 2019, י"ח תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

יום העצמאות כמשל

יום העצמאות כל כך סימבולי כל כך לעצמאות ילדים בגילאים השונים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"הבן שלי השתחרר מהצבא. הוא רוצה לצאת לעבודה מועדפת באילת ואני חוששת כל כך שלא יסתדר. יש לו קשיי התארגנות. אני חוששת שיצא מהרדאר שלנו", משתפת אותי אמא לחייל משוחרר לא מכבר. קשה לה לאפשר לו לעשות מהלך זה.

אני מקשיבה ושומעת את הקושי שלה לשחרר. חושבת לעצמי שאם לא תעשה זאת עכשיו, עשויה לשלם על כך בשלב מאוחר יותר. ילדים צריכים לפרוס כנפיים ולעוף.

טיפוח עצמאות ואחריות אינה מתחילה אחרי הצבא. זהו תהליך ארוך של שנים רבות לפני, כשהילדים קטנים. ממש בצעדים הראשונים שלהם.

כשאנו מלווים את הצעירים שלהם לצידנו, נושיט יד אך נאפשר להם להתנסות. כך אנו מחזקים את הכנפיים שלהם. עלינו להיות לצידו, להושיט יד כשצריך, אך לא למהר להרימו כשנופל.

כשהוא מתקשה לאכול מסודר ונקי, לא נמהר לתת לו להתנסות. האוכל יגיע לפה בסוף. אם נאכיל, יפסיד הן את חוויית ההצלחה והן את ההתנסות. כשהילד מבקש להתקלח לבד, נאפשר לו כאשר מזמינים אותו לסבן את החלקים שהוא רואה ומגיע אליהם ואנו עושים את האזורים שעדיין לא מצליח להגיע אליהם. כך יראה כמה תופס את הפרינציפ ויצליח בסוף. כשהוא מבקש לרכב על אופניים, נאפשר לו. הוא ייפול שוב ושוב. נספר לו מהניסיון שלנו, כך יבין שלא נולדנו רוכבים.

כשהילד יוצא לטיול עם בית הספר או תנועת הנוער, לא נסדר עבורו את התיק, כך ילמד לעשות זאת בעצמו. כשיגיע לצבא, יצטרך לעשות, בלי עזרה. הציעו לעשות רשימה מראש. הציעו לעבור עליה שוב, בסוף, כדי להיות רגוע. אם לא נעשה זאת עכשיו כשצעיר, לא נוכל לקטר כשגדל ועדיין אורזים עבורו.

כשיוצא מהבית בלי הסלולרי, לא חייבים לרוץ אחריו אם אין סיבה אמיתית. כך ילמד להסתדר ולגלות שזה אפשרי. לגמרי הצלחנו להסתדר בלי כשהיינו קטנים. כך הפכנו לאחראים יותר ועצמאיים יותר. לא רצים אחריו עם הסנדוויץ'. נקודה. כך יידע לבקש מחבר חצי. כשילדים מקבלים הזדמנות להתמודד, הם מגלים שיש סביבם חברים. נכון, ייתכן שירגיש שלא בנוח אך הוא בהחלט לומד שיעור חשוב - הן להתארגן והן ללמוד לסמוך על חבר.

ואם פגעו בו חס וחלילה (וזה קורה המון) לא נמהר להתערב (גם אם זה כואב). נהיה שם עבורו, נקשיב, נשתוק, ניתן לו לדבר, ניתן לו להגיע לפתרון. מקסימום נשאל, איך חושב להתמודד ואולי נספר מה עשינו כשהיינו במצבו. תנו לו, זה שלו.

ולנו (האימהות בעיקר), שחוששות למראה הלבוש שלהם, לחוסר התאמת הצבעים, אז מה. אם נמהר לעשות עבורו, שלא נתפלא שהאישה שלו תצטרך לעשות אותו הדבר.

אם נמהר לדבר עבורו, להגיד: "הוא ביישן/עקשן/רגשן", לעולם כך יהיה המצב. הוא לא זקוק לתיווך הלא מועיל הזה שאנו עושים עבורו.

אם הצעיר מתקשר מאילת (סיפור אמיתי דוקומנטרי מהבן שלי) ומספר שנבלעו לו כרטיסי האשראי, והוא נשאר עם 9 שקלים לגופו. לא למהר (גם אם זה שורף בלב) לטפל עבורו. הוא לא בהכרח צריך שנפתור, אלא משתף. הוא לא בהכרח במצוקה אמיתית שכן אם הוא ב'מועדפת' באילת יש לו מגורים משולמים בשכר, שלוש ארוחות ביום  שגם משולמות בשכר. כך שבתכל'ס שהוא לא במצוקה. חשוב לתת להתמודד עם הליכה לבנק, סידור החשבון שלו וללמוד להסתדר עם מה שיש. נכון, זה נשמע נורא. ממש לא. איך ילמד להתמודד עם העתיד. עם משכנתא, עם הוצאות משמעותיות אם נרוץ לסתום חורים עבורו.

הילדים שלנו לומדים דרכנו את העולם. אם לא נאפשר להם להתמודד בצעירותם מכל הסיבות שבעולם, שלא נתפלא שהם לא מצליחים להיות עצמאיים בבגרותם. זה הזמן שלנו לשחרר אותם להתמודד עם דברים, לתת להם להתנסות. להתמודד. החשוב ביותר, זכרו, שמדברים אלה צומחים. זכרו שבכל בעיה טמונה הזדמנות לצמיחה וצמיחה מובילה לעצמאות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: