יום שני, 17 ביוני 2019, י"ד סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

מפספסים בזמן שמתלבטים?

תופעה טרנדית חדשה המטרידה כיום את אנשי הטיפול בהקשר של דור המסכים (ולא רק) ושמה הוא פחד מפני החמצה ומוכרת בשם FOMO

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

הוזמנתם לאירוע אבל יש לכם כבר תכנית אחרת. בעיה? אולי. אם אתם "תקועים" במקום אחד וחושבים על האירוע השני. עברתם כמה ראיונות עבודה והתקבלתם לאחד מהם. לקחת או לחכות? לצאת לדייט אבל לא להתחייב? אולי יש 'מכסה' יותר נכון 'לסיר' שאתם? מכירים? בטח. מי לא?
אז למה לקרוא לזה הפרעה? מכיוון שהתנהלות זו יכולה להפוך להפרעה. מדובר בתופעה טרנדית חדשה המטרידה כיום את אנשי הטיפול בהקשר של דור המסכים (ולא רק) ושמה הוא פחד מפני החמצה ומוכרת בשם (FOMO - fear of missing out). התופעה המוכרת לכולנו מהחיים, אם בצעירותנו או מהיומיום שלנו, אך בעידן הרשתות החברתיות הפכה למטרד של ממש. אנו צורכים תמונות, פוסטים וחיים בתחושת החמצה שהחיים שלנו אפרוריים ומשעממים ושאחרים נהנים יותר. מרגישים שמפספסים משהו שאנחנו לא במקום אחר. אנו מושיטים יד בכל מצב (ארוחה משפחתית, בילוי חברתי ועוד לסלולרי כל כמה דקות) רק להתעדכן. 
ואם לנו המבוגרים קשה, מה אצל הצעירים?
רוב הצעירים (והמבוגרים) מתקשים להתנתק מהמסך. אז כיצד נדע מתי מדובר בבעיה אמיתית?
כשאין זולת המכשיר – כשאין כמעט פעילות אחרת עם חברים. כשהחוויות העיקריות הן דרך פוסטים של אחרים. בעיקר יהיו אלה ילדים עם ביטחון עצמי נמוך ודימוי עצמי נמוך. ילד שאין לו חברים, ניזון מהמדיה החברתית ויכול לחשוב שכל מה שרואה הוא אמיתי. 
התארגנות לשינה – כשהוא חייב, ממש חייב לתת עוד מבט קצר. רק עוד שנייה. כולם עדיין ברשת. כשהנמכת הסלולרי לפני השינה הוא מתכון למלחמה, שמא תתפספס הודעה שנכנסה. 
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? - כאשר הדבר הראשון שעושה היא הצצה לתוך הסלולרי, לרשתות, כדי לראות מה עושים אחרים בזמן שישן, זו עשויה להיות בעיה. 
לא יכול בלי, גם בבית הספר – הצורך להיות מחובר בכל רגע נתון, גם בין השיעורים, בהצצות חטופות היכן שרק אפשר. החשש להחמיץ משהו חשוב מביא לבדוק שוב ושוב. 
מחיאות כפיים – כשהצורך לקבל אהדה, תגובה, סיפוק מידי נבדק תדיר. הדבר מייצר ניתוק ביחסים הקיימים. אך מה זה לעומת עוד סמיילי מרוצה. 

מה עושים? 

מחדשים כללים – מתי וכמה מאפשרים להיות ברשתות. לילדים בכיתה ד' כבר יש קבוצות ועדיין יש מקום להורים לקבוע כללים וגבולות של שעות מסך, הכנה לשינה וכו'. 
דוגמה אישית – קיבלתם הודעה? אל תמהרו לגעת במכשיר אם לא חייבים. תשמיעו כבדרך אגב "כשנסיים לאכול/לקרוא  אראה מי מחפש אותי".
למלא את החלל – ביקשתם מהילדים לא להיות עם המכשיר, תקצו זמן 'ביחד' לדבר, לצחוק, להכין ביחד ארוחה. תנו להם זמן איכות של תקשורת בין-אישית. 
תתכננו מראש – נוסעים לחופשה. תקבעו כללים של מתי אפשר לצרוך 'זמן חברים' ברשת ומתי לא. היו ברורים מראש. 
לסיכום: אי אפשר להתנתק מהעולם הדיגיטלי, מאוחר מידי ואולי גם לא נחוץ. מה שכן חשוב הוא לבדוק מי מנהל את מי – 'המצב' אותנו או אנחנו אותו. כשאנו יודעים לשים גבולות לעצמנו, נדע לשים גבולות וללמדם גם את ילדינו. כשנקדיש זמן ביחד, נגלה שהם מאוד נהנים בו ומחכים לו. שוחחו על הנושא, הזמינו את הצעירים להביע דעה. חשבו ביחד מה תוכלו לשנות. ובמידה ונראה שיצא משליטה, לכו לייעוץ. בהצלחה. 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: