יום ראשון, 20 באוקטובר 2019, כ"א תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

"למה לבקש סליחה?"

יום הכיפורים - זמן מצוין לחשוב על סליחה |ויותר, למה קשה לבקש אותה?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"בכל פעם שאנו מבקשים מהילדים שלנו לבקש סליחה, הם מתפתלים, נמנעים, מתעצבנים, מתחמקים. למה כל כך קשה להם? איך אפשר אחרת?", שואלים הורים לצעירים. 
"ברור. כשמעמידים ילד קטן שלא מבין מה רוצים וכועסים עליו. בהתחלה בנימה כועסת (עם חיוך סמוי ומבלבל את הילד). בהמשך מושיבים בצד ואחר כך מענישים. פלא שהם לא מבקשים?", התהליך נפגם בדרך. 
כדי ללמד ילד לבקש סליחה, צריך להבין כמה דברים:
גיל הילד: ילדים צעירים עדיין אינם מבינים את ה"כללים". אם ילד הביא משחק לגן למשל, הם אינם מבינים שזה שלו והוא רשאי לחלוק או שלא. מבחינתם הכול שלהם. התסכול הופך לנשיכות (גיל 2-3 בדרך כלל) וכעס ובסוף גם דורשים מהם לבקש סליחה. ילדים בוגרים יותר מתקשים לבקש סליחה בשל תחושת ה'צדק' שלהם. עדיין קשה למהול רגשות של 'גם וגם', אני כועס אבל גם הצד השני. עזרו להם למצוא את הדרך. זהו תהליך.
תמיכה: ילדים צריכים תמיכה לרגשות שלהם כדי שיוכלו לעבד אותם ולהגיע למסקנה הנכונה ולבקש סליחה. כשאנו אמפתיים ומבינים את הקושי שלהם, הם מתפנים לראות את הצורך של האחר. 
תבקש סליחה: לעיתים ההתעקשות שלנו לדרוש את הסליחה, היא זאת שגורמת ההיפך. ילד עשוי להתבצר בעמדת 'דווקא' כדי 'להעניש' אותנו. לחילופין, הרצון לרצות אותנו מביא את הסליחה אך ללא הבנה עמוקה. כך או כך, הפסדנו.  
"תלך לחדר": לעיתים בייאושנו אנו  בוחרים לשלוח את הילדים לחדר עד שיבקשו סליחה. הדבר עשוי להגביר את הפחד או הזעם, מעט מאוד יגרום לחוש צער. ואם כך, התפספסה המטרה. אם שולחים, תעדכנו מתי אתם מצטרפים. ילד צריך להבין שנשב לדבר, שמיד נגיע. תשתדלו שלא להשתמש בשיטה זו, אלא אם ממש אין ברירה (וכמעט תמיד יש). 
קשר: ילדים רעבים לקשר. כאשר הם מרגישים שהם מאבדים אותו איתנו, הם עשויים לבקש סליחה רק כדי שלא 'לאבד' אותנו. חשוב שהילד ירגיש בטוח בקשר למרות ההתנהגות. עליו להרגיש שהקשר מעל הכול. החשש שהם מאכזבים, פוגעים בנו, קשה להם. אנחנו אולי לא אוהבים את ההתנהגות אך בהחלט אוהבים אותו. מותר להביע כעס, כל עוד הוא לא מאיים על הקשר. אפשר להגיד "אני כל כך מתוסכל שצריך כמה דקות לבד" ובלבד שלא נפגע באופן ישיר באופיו של הילד. אנחנו מתוסכלים מההתנהגות לא מהמהות.
כרטיס ביקור: ילדים הם לא כרטיס הביקור שלנו. תשכחו מזה. הם בסך הכול אנשים קטנים בתהליך למידה של ה'חוקים' בחיים. זה תהליך והוא לוקח זמן. המוח מתפתח. התפקיד שלנו להיות, להסביר, לכוון. התנהגותו אינה אמורה לבייש אותנו אם אנו מגיבים ונותנים את הכלים. לא מתעלמים. מכוונים ומאפשרים לו ללמוד. זה כרטיס הביקור האמיתי. 
"למה עשית את זה?": רוצים לדעת? תחכו מעט. תנו לילד לעכל את מה שקרה. בשלב הראשוני הוא עדיין מרגיש צודק. הקשיבו בתשומת לב. אם הגיב, אל תמהרו לענות. אם נותנים להם מספיק זמן, יש סיכוי גם שנדע וגם שיגיע עם הבנה והתנצלות. 
דוגמא אישית: ילדים לומדים מדוגמא אישית. היו נדיבים בבקשת הסליחה שאתם מבקשים. ככל שהילדים ישמעו אתכם מבקשים סליחה וגם מקבלים תגובה לבקשת סליחה זו, הם רואים בה את הדרך הטבעית והיפה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: