יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

הנשים ה'גבריות'

מהפליית נשים או הקטנתן חס ושלום. פשוט ישנו הבדל פיזי מולד ביניהן לבין המהות הגברית, שעליו בדרך כלל אי אפשר לגשר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אלעד קויאטק

אלעד קויאטק הינו חוקר בענייני מגדר ופסיכולוגיה של גברים ונשים מחבר הספרים 'הסוד שמאחורי הבעל/האשה שאיתך'. לתגובות - 052-6751731

ברור שמבחינה חברתית השוויון הוא נצרך ברמת התגמול והמעמד. גם נשים צריכות להשמיע את דעותיהן, להצביע בבחירות, להשתכר כמו גברים, לקבל הזדמנויות שוות בחברה, ולהציג את כישוריהן. עליהן להיות מוצגות כברייה שווה בין שווים בקרב הגברים בהיבט השכלתני, היוזם, היוצר והחושב.

אך להבדיל, קשה לי יותר להבין את הרצון העז של חלק מהנשים לקבל שוויון גם בהיבט הפיזי. כמו למשל שוויון בתפקידי לוחמה צבאיים. וכי באמת זהו דבר נצרך כל כך שנשים צריכות להילחם עליו? האם האפליה המגדרית במקצועות הפיזיים בצבא היא בגלל שבצבא שונאים נשים או שמא יש כאן כוונה חיובית של רצון לשמור עליהן מחד, ומאידך לשמור גם על איכות הצבא? מה זה אומר שנשים מתגאות בכך שיש עוד ועוד לוחמות בצבא בקרב הנשים וגם טייסות וכו'? הרי זה ברור שבאופן כללי גוף האישה הוא חלש יותר, הוא לא תוכנת על ידי הבורא לתפקידים שכאלה. הגבר הוא 'מוצר' פיזי חזק יותר, שיוצר כך כדי להיות הצייד והלוחם, על מנת להביא טרף לביתו ולהגן על מדינתו. לא בכדי הצבא פרסם נתונים המעידים על כך שנשים לוחמות סבלו יותר מפציעות ומומים מאשר גברים. אם בהתמוטטות ובהתעלפויות של עומס יתר.

במחקר שנערך בשנת 1999 על ידי היחידה לפיזיולוגיה צבאית במכון לחקר הרפואה הלוחמת, עלה כי 50 אחוז מהנשים נפגעו מפציעות אימון יתר, בעיקר שברי מאמץ, לעומת 8 אחוז בקרב הגברים. כמו כן מחקר נוסף משנת 2000 קבע שגוף האישה אינו בנוי לעומסים המוטלים על לוחמים ביחידת 669. כמו כן, ביחידות שניסו לשלב גברים ונשים יחד והתאימו להם סוג אימון שיתאים לשניהם, נוצר מצב שהגברים הניבו 'פחות תפוקה' ולא הוציאו מהם את המקסימום כי רף האימונים ירד כדי שיהיה מותאם גם ללוחמות. שלא לדבר על נשיאת משקל שגם כאן יש הגבלה פיזית לנשים יותר מגברים.

כמו כן ישנן ביקורות כאלה ואחרות על כך שהספורט הנשי לא מסוקר דיו כמו הספורט הגברי ושהוא תופס פחות עניין. צריך להבין שהציבור עצמו בוחר לסייג את הדברים כך מסיבה פשוטה. רוב הציבור רואה את ענין התחרותיות והפיזיות כנחלתן של הגברים בגלל שכך הם נבראו בנקודת הבסיס שלהן. הלוחמנות, התחרותיות והמאבק הפיזי הינו טבעם של גברים. נשים שעוסקות בתחרות ופיזיות נחשב בעיני רוב הציבור כדבר והיפוכו, כדבר לא מתאים, כהיפך הנשיות הטבעית. האישה לא נבראה להיות עסוקה בתחרותיות ובמלחמות פיזיות. היא נועדה לחבר בין בני אדם, ליצור תקשורת חיובית, ולייצג את הרוך והעדינות שחסרה להרבה גברים, שחסרה לחברה מתוקנת. קראתי פעם באיזה סקר, שאוהדות כדורגל שרופות הודו באומץ, שכדורגל נשי פחות מעניין אותן מכדורגל גברי, והן מנו בעצמן את הסיבות שזכרנו לעיל. גם הנשים עצמן שאוהדות כדורגל, מעדיפות לראות את מי ששייכת בו תחרות ולוחמה, מתחרה ונלחם.

ראיתי שביום האישה הבין לאומי היה חשוב להרבה עיתונים וכתבי עת לתת דגש ולפרסם דווקא  נשים שהצליחו בתחומי הצבא והספורט, בתחומים שנחשבים 'גבריים' כביכול. אך מה הישג בזה שנשים מנסות להדמות לגברים ולתפוס מקום שמראש הבורא לא ייעד להן? הרי ממילא בהישגים התחרותיים רוב הגברים בדרך כלל יגיעו לתוצאות גבוהות יותר בתחום המקצועני. השיא העולמי הגברי בדרך כלל יהיה טוב יותר מהשיא העולמי הנשי. כמו כן, מבחינת הביצועים הפיזיים הצבאיים בדרך כלל חיילים גברים יהיו יותר יעילים מבחינה פיזית.

ודאי שטוב ונכון ואף רצוי שגם נשים יעסקו בספורט, זה גם בריא, גם מועיל למצב הרוח, וגם מועיל לגזרה. אך הסיקור התחרותי והענפים הלוחמניים והפיזיים יותר, יתכן שאינם מתאימים לרוח הנשית הטבעית המולדת. אין דבריי נובעים מהפליית נשים או הקטנתן חס ושלום. פשוט ישנו הבדל פיזי מולד ביניהן לבין המהות הגברית, שעליו בדרך כלל אי אפשר לגשר. ככה הבורא יצר כל אחד ואחת מהנבראים כדי להקל על תפקידו בזה העולם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: