יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

מלון 'הכול כלול'

להיות הורים למתבגרים זה מאתגר * להיות הורים למתבגרים אגואיסטים זה מתסכל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"אני מרגישה ששני המתבגרים הבוגרים שלי חושבים שהם חיים בבית מלון 'הכול כלול'. לא עוזרות הרמיזות, הבקשות המפורשות לעזרה בבית, הריבים. הם תמיד מתחמקים מעשייה. אני מתוסכלת", כותבת אמא לבוגרים (26, 19)

מוכר? הורים רבים המרגישים מנוצלים על ידי ילדים בוגרים שאינם רואים את צרכי הבית תוך שהם חיים בו. ההורים, העובדים קשה כדי לספק את צרכי המשפחה, היו מצפים לראות את הילדים, לרבות הבוגרים, לוקחים אחריות בבית.

ננסה להתמודד ביחד עם סוגיה זו שכבר לרוב הופכת לקבועה כיוון שלא הושרשה בזמן, אך אין זה אומר לוותר. ננסה להבין את הסיבות שהצעיר נשאר בבית ונחליט מה מצופה ממנו.

למה הצעיר עדיין בבית? כשאנו בוחנים את הסוגייה עלינו להבין את הסיבה שבגללה הצעיר נשאר בבית. להורים רבים זה אך טבעי שהילדים יישארו עד שיתאים להם. הם רוצים שאלו "יעמדו על הרגליים" רוצים שיחסכו כסף לעתיד, ובה בעת משלמים את המחיר. השאלה אם הדבר נכון (הן לצעיר והן להורים). אז אם הצעיר בריא בנפשו ומסוגל לקחת אחריות, נדאג שייקח בזמן ששוהה בבית ההורים. אם מסיבות לימודים נשאר, גם אז יש מקום לוודא שעושה את המעט בזמן שיכול לעשות.

עצמאות: הורים רבים מרגישים צורך לאפשר לבוגרים שלהם להישאר בבית עד שיתמקמו. אם תרפדו מידי, לא יתמקמו. מאוד נוח לחיות כשמישהו דואג לכל. עודדו אותם לצאת לחיות בחוץ, הדבר טוב להם ולכם. הם ילמדו להתמודד טוב יותר עם החיים והאתגרים.

יחסינו לאן? לרוב כפי שהיה כך יהיה. אם הצעיר היה ילד שלא נקף אצבע כילד. קרוב לוודאי שכך יהיה. קשה לשנות הרגלים. אולי בעתיד כשיצאו מהבית, כשיתחילו חיים חדשים. כרגע, אין סיבה אמיתית.

השפה שלנו: לעיתים רבות אנו פונים בשפה 'קורבנית'. אנו נעלבים על שלא מושיטים לנו יד, שלא עוזרים בבית. "יופי. הכול אני צריכ/ה לעשות לבד. לא חשבת לעזור בבית. ממש בית מלון. חמישה כוכבים". הצעיר מגלגל עיניים ומחכה שיעבור זעם ועולם כמנהגו ינהג. רוצים שינוי? דברו ברור. רוצה שהחדר יהיה מסודר עד שהמנקה תגיע, קבעו עובדה. זה יתרום לכם במקומות רבים בחיים.

טיימינג: פעמים רבות הפנייה לצעיר נעשית בדיוק כשהוא עומד בדלת. בדיוק כשנכסים אליו חברים, בדיוק כשמתכונן לבחינה וכו'. תוודאו שהתזמון לבקשה הגיוני. רוצים שהחדר יהיה מאורגן לפני יום חמישי כשהמנקה מגיעה? תדאגו להגיד מספיק בזמן. אם רוצים שדבר יקרה, ודאו שיודע/ת ומתי מקצים זמן.

שבו לשיחה: אתם מרגישים מנוצלים? מרגישים לא נוח בביתכם? זה הזמן לשבת לשיחה רצינית. תבחרו את הזמן המתאים. ודאו עם הצעיר שפנוי לשבת. אם יש צורך הזמינו פגישה זו מראש. אפשר ורצוי להגיד "אני צריכ/ה זמן אתך. האם מתאים לך ביום רביעי או בשבת? אתה תבחר". כך לא כפינו את הזמן ולא שידרנו היסטריה.

בבית או בחוץ: לעיתים נכון לקיים שיחה זו מחוץ לבית. נסו להבין את  התכניות העתידיות. הקשיבו. אל תמהרו לתקוף ולהאשים שמא תפסידו מידע חשוב כמו "שכרתי דירה ואני עומד לעבור אליה" ואז כל השיחה שלכם אינה רלוונטית. אחר כך הסבירו מה חשוב לכם בחיים המשותפים. דברו על הציפיות לא בהצפה, עובדות: החדר, החלל המשותף, הכביסה, להוריד כלים/זבל. אל תעמיסו. הוא כבר סגר את התריס. לכן צריך משנה זהירות.

לסיכום: תפקיד ההורה כנראה עדיין לא מסתיים גם בבגרות המאוחרת. עלינו לשים לב מי המתבגר שלנו ולהתחיל לדבר על הדברים כשהוא עדיין במסגרת כלשהי (צבא/לימודים) כך שכשנגיע לרגע, יהיו גם הרגלים תקינים. עלינו לוודא שהחיים בכפיפה אחת אינם מעיקים על מי מהצדדים. לדעת לדרוש את הרצוי והראוי בבית. הכי חשוב, להקפיד גם על תקשורת נאותה וזמן איכות ביחד. במידת הצורך, פנו לקבלת עזרה ללמוד כיצד לשנות את המצב. בהצלחה.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: