יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

אתגרים חברתיים בצבא

הגיוס לצבא אינו פשוט לרובנו, הן לצעירים והן להורים * המעבר מצריך הסתגלות למסגרת חדשה, חוקים, מרחק מהבית, מהמוכר והידוע * ולא פחות חשוב, קשיים חברתיים שלעתים היו גם קודם ועכשיו מקבלים עוצמה חדשה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"החייל שלנו חוזר הביתה אחרי שבועיים שלא היה. הוא חוזר למקום שמעולם לא יצר בו יותר מידי קשרים חברתיים. גם בצבא לא הצליח עדיין להתברג חברתית והבדידות אוכלת אותו. אנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו לא יכולים לייצר לו קבוצה חברתית. הכאב שלו הוא הכאב שלנו", משתפים הורים לחייל טרי.

אמירה שאני שומעת מלא מעט הורים. אין ספק שהצבא הוא מסגרת המעצימה קשיים חברתיים שהיו קיימים עוד לפני. למי שלא פיתח קשרים חברתיים, הדבר קשה כפליים כי זה פוגש את העבר ואת ההווה. הקושי גדל כשחיים ביישובים קטנים שמעצימים בדידות.

בואו נחשוב ביחד מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב הנתון:

הצבא כהזדמנות להתחלה חדשה: זכרו שבצבא לא מכירים אותך. אף אחד לא יודע מי היית בעבר. אם היית ביישן, לא חברותי, נמנע. זה הזמן להתקלף מהסטיגמה שהלבישו/שהלבשת עליך. נכון, זו עבודה, זוהי מודעות למצב אבל אפשר לקפוץ משוכה זו לעיתים הרבה יותר פשוט מאשר במקום המוכר וידוע.

שביזות יום א': שים לב שכמעט לכל החיילים יש שביזות של יום א'. החזרה לבסיס לא פשוטה אחרי שבת. חשוב על משהו שיכול להיות חיבור לחברים דווקא ממקום זה. אפילו להושיט מסטיק/סוכריה ולהגיד משפט כמו "קח אחי, זה להמתיק את השביזות". החבר ירים אליך עיניים מכירות תודה כמי שראו אותו. ייתכן שלא תהפכו לחברים בשנייה אך יש סיכוי שבפעם הבאה שתתראו יחייך אליך ויתקרב.

התבוננות דרך משקפיים אחרים: פעמים רבות אנו חושבים שאחרים שונים מאיתנו. בצבא כולנו די דומים. כולם מתחילים מאותה נקודת מוצא. מעטים מכירים אם בכלל. מעטים בעלי בטחון עצמי יוצא מן הכלל. לכולם קשה במידה זו או אחרת ולכן כדי להסתכל עליהם כשווה בין שווים כדומה בין דומים. תזכור שזוהי זכות להכיר שונים ממך.

מגיעים לבסיס חדש: זמן הוא שם המשחק. פעמים רבות כשמגיעים למקום שיש בו כבר צוות שמכיר אחד את השני ואתה החדש מרגישים זר. נכון. זה קורה לכולם. צריך זמן. חשוב להיות בשטח, להציע עזרה, להושיט יד, להתנדב אם צריך, להחליף כשמישהו זקוק. כך לאט לאט מתברגים, הופכים לאחד מהחבר'ה.

נפגשים אצלי: נכון שהחבר'ה מתפזרים בסוף השבוע ולכל אחד יש חיים משלו. עדיין אפשר לנסות ליזום יציאה משותפת ולישון אחד אצל השני לאלה הגרים רחוק. במהלך השבוע יש כל כך הרבה משימות ולחץ שלפעמים לא באמת לומדים להכיר אחד את השני וכשנשארים בבסיס, זה בדרך כלל למלא משימות ומטלות. אז מתי באמת מכירים?

אחד על אחד: נצלו את השמירות המשותפות, את תורנויות המטבח, את המשימות שקיבלתם בזוגות כדי לחזק את הקשר. כדי ללמוד אחד על השני. להתחיל בקטן וזה יכול להיות קרש קפיצה לשלב הבא.

חולקים חדר: גם החדר בבסיס הוא מקום ליצירת קשר חברתי. חשוב לשים לב שנוח לכולם בחדר, להקפיד להתחשב באחר ולתת תחושה של כולם פה בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

לסיכום: כהורים, אנו לוקחים את הכאב של הצעירים שלנו על עצמנו, אך באמת אין לנו הרבה מה לעשות בנדון. אנו יכולים להיות נחמדים כשאנו מגיעים לבקר את הבן בבסיס בשבת ולדאוג לכל החברים. אנו יכולים לצייד אותם בדברי מתיקה לכולם, אך בסופו של יום העבודה היא של הצעיר. זה המקום בו יכול להחליט שמשנה את מה שהכיר קודם: אם היה ביישן, זוהי הזדמנות פז לצאת מהסטיגמה. אם היה 'סנוב', זה הזמן לגלות כישורים נפלאים אחרים. שווה לקחת תקופת זמן זו ולהתאתגר לא רק ביכולות הפיזיות אלא המנטליות. ולמי שרוצה רעיונות, תשלחו הודעה ואשמח לחשוב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: