יום שבת, 21 ביולי 2018, ט' אב ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן משפחה במבשרת ציון

לזכור את הנופלים? תלוי באיזה גיל

בכל שנה בעת זו אנו מתמודדים כמבוגרים עם סוגית השכול ועם מתן תמיכה לילדים, שאנו מנסים ללמדם את ההיסטוריה | תמיד עולה ההתלבטות: כמה וכיצד מדברים על הנושא עם הגילאים הצעירים שמתמודדות עם שאלות קיומיות? | ולפעמים הסוגיה מעט שונה: האם לקחת אותם או שלא לבית העלמין?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"אני מתלבטת אם להעלות את נכדי הבכור, בן ה-6, לקברו של הסבא שלו ביום הזיכרון. הוא יודע שהוא נהרג אך זה היה הרבה לפני שהוא נולד. השנה ביקש הנכד להצטרף לבית הקברות. אני לא יודעת כמה זה נכון", כך משתפת אותי סבתא לנכד צעיר זה.
בעיני הסוגיה פחות מורכבת: בעיני התשובה היא נחרצת, לא! ילד צעיר אינו מבין עדיין את הסוגיה המורכבת של מוות. הוא מתחיל להבין שהמוות הוא חלק מהחיים אך עדיין לא יודע לעשות תהליכי עיבוד מותאמים. הליכה לבית קברות (לדעתי) לא בהכרח תתרום לו בשלב זה. בהחלט אפשר לדבר ונכון לדבר. השאלה החשובה היא כמה לדבר באופן שמותאם גיל ומה כדאי להשאיר בחוץ. 
את יום הזיכרון לשואה ולגבורה כדאי וחשוב להשאיר בחוץ בגילאים הצעירים (ילדי הגן). הם אינם יכולים להכיל מידע זה. הדבר יכול לגרום לחרדה רבה. ועדיין עלינו להסביר את הצפירה וכך נוכל  להסביר שהיא נועדה להזכיר לנו תקופה שהייתה לפני שנים רבות (בארצות רחוקות). אפשר להזמין את ילדי הגן לעמוד ביחד ולהקשיב לצפירה. אין צורך להמשיך מעבר לזה, וחזרה לפינת הבובות.
• מוות כחלק ממחזור החיים – הילדים שלנו נתקלים במוות כל הזמן (לאו דווקא של אנשים). שיחה על חרק שמת מול חרק שחי יכולים לעזור להם להבין את תהליך המוות כחלק ממחזור החיים. ילד בגיל הרך יכול לקבל את המוות כחלק ממערך זה. אלו הם תהליכים שילדים מתמודדים איתם כחלק מהגדילה שלהם. הם שואלים שאלות על מוות וכאן אפשר לשוחח על המוות כחלק ממחזור החיים. לשוחח על מוות כחלק מהחיים  שונה ממוות בנסיבות לא טבעיות כבשואה, בטרור ובמלחמות. כאן לא כדאי לנהל שיחה עם הזאטוטים בנושא. אפשר לסכם במילה שהצפירה מיועדת שישמעו. 
• מי יודע מדוע ולמה? ילדים מטבעם הם סקרנים ושואלים שאלות. אפשר לענות שאנו זוכרים את החיילים ששמרו עלינו בעבר. העבירו את הכדור למגרש שלהם ושאלו אותם: מדוע אתם חושבים שישנה צפירה? תקבלו תשובות מאוד יצירתיות, ואז אפשר לענות בהתאם לגובה העיניים שלהם.
• גילאי ביה"ס היסודי – תנסו לברר מה למדו הילדים לפני יום זה על יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חללי מערכות ישראל ולשמוע מהם מה הם יודעים. זהו קו מנחה לכמה כדאי ורצוי להוסיף. חשובה יותר השיחה סביב הידע שלהם ובלי הצורך להוסיף על זה הרבה מעבר. השיחה עם הצעירים עשויה לעזור להם לעבד את החוויה ולהתמודד טוב יותר ביום הזיכרון עצמו. דברו על הצפירה כסמל. הבחירה של הצפירה להזכיר לנו דברים חשובים במהלך השנה. לעצור לחשוב על דברים חשובים. אצל הילדים הבוגרים יותר בגילאי ביה"ס היסודי תקשיבו למה שהם מספרים. שוב, לא למהר לתת מידע. להתעניין, לשמוע מה למדו. אין צורך בהרבה מידע על הסבל אלא על הגבורה. כדאי לדבר על המקרו, ולא על המיקרו. לא לדבר רק על היהודים שנכחדו בשואה אלא על העמים שסבלו בתקופה זו ומתוכם היו הרבה יהודים. וכמובן לדבר על התקומה של מדינת ישראל לאחר מזה. כובד המשקל יעבור מהשכול לתקומה.
• האם לקחת ילדים קטנים לטקסים בבתי קברות? השאלה היא מה המטרה? זה גדול עליהם מידי בשלב זה של החיים.  הזמינו אותם לצייר ציור שתוכלו בקברו. ספרו להם על האדם הנפלא שהיה. התבוננו בתמונות שלו כדי להכירו מעט. עשו את הקשר דרך הדברים היפים שעשה עם הילד שלו כשהיה בגילם, שהרי זאת המטרה, זיכרון.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: