יום שלישי, 21 באוגוסט 2018, י' אלול ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן משפחה במבשרת ציון

הורסי החלומות

כדי להבין מה גורם לאדם לבחור כיוון מסוים, עלינו להקשיב היטב מתוך כוונה כנה להבין אותו | עלינו להפרידו מתפיסת העולם שלנו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

אנו מנסים לברר עם הצעירים שלנו מה קורה בחייהם, מה החלומות שלהם, מה היו רוצים ללמוד, אלו חוגים מעניינים אותם, הכול במסגרת של "איפה זה מסתדר עם מה שייעדנו בשבילם". שכן, אם החלומות שלהם אינם תואמים את אלו שייעדנו להם, אז אנו הודפים אותם, כך הורים וכך מורים.
זוכרת שכאשר הבן שלי היה כבן 13, הוא חלם על קריירה בכדורגל. בתגובה אמרה לו אחת המורות "כדורגל זה לא מקצוע, זה תחביב. תשקיע בו אחרי האוניברסיטה". כמה קל הוא הביטול. כמה פשוט לומר: "אני רואה שאתה מאוד אוהב כדורגל. מעניין מה מושך אותך למשחק/איך תשלב עם לימודים גבוהים?". אז היה לו מקום לחשוב בקול מה מביא אותו למחשבה זו, שסביר שהייתה משנה כיוון בעתיד ממילא. 
לעומת זאת, משפט של מורה נטע תקווה במוחו של אותו צעיר: "אתה כותב נפלא, יש לך יכולות כתיבה גבוהות" והילד הבין שאפשר להיות כדורגלן וסופר.
"החלום שלי הוא לייבא פרארי, אפילו קראתי את הנזיר שמכר את הפרארי שלו", סיפר לי מתבגר צעיר בתקופה מבולבלת. 
"וואו. מעניין מה הביא אותך לחלום זה. מעניין אלו כישורים צריך ללמוד כדי להיות טוב בתחום היבוא". חלומו הוא הנושא, לא דעתי האישית. את אותה שאלה נשאל יומיים אחר כך, בפגישה עם הנהלת בית הספר (במסגרת שיחת מוטיבציה). "לייבא פרארי", ענה התלמיד שכבר הרגיש בטוח. "אם זה מה שאתה חושב שמלמדים אצלנו אז כנראה שמקומך לא איתנו", הייתה התשובה הפעם. 
כשיש חוסר התאמה בין התכניות שלו לבין מה שאנו מייעדים לו, אנחנו מבטלים, כועסים, מבקרים, מזלזלים ברצון שלו, ואז מבררים שוב, מה היית רוצה... כך נכון לגבי לימודים, חוגים, חברים, שאיפות וכל מה שמעסיק צעירים.  
אנו מגיבים בחיפזון, 'מסדרים' עבורו את המחשבות, אך לגמרי שוכחים לאבחן, להבין מדוע בחר תחום מסוים, מה גרם לו לרצות לייבא פרארי/ לפרוש מהלימודים/ חוג מסוים ואחרי ששופכים צוננים אנו מקווים שעכשיו הוא ישנה דעתו. ואולם, כדי להיות מובן, עלינו להבין תחילה, האם זהו המפתח לתקשורת בין אישית אפקטיבית? כיצד נוכל להבין אדם מנקודת מבטו אם לא נקשיב לו בכנות?
כדי להבין מה גורם לאדם לבחור כיוון מסוים, עלינו להקשיב היטב מתוך כוונה כנה להבין אותו. עלינו להפרידו מתפיסת העולם שלנו. לא למהר להסביר, להדוף, לשתף בחוויה דומה. להקשיב עם כוונה טהורה, להבין.
כשאנו אומרים: "הוא לא מבין אותי", אנו מתכוונים שהילד לא משתף פעולה עם החשיבה שלנו. "אני לא מבין מה הבעיה שלו". הבעיה היא שאנחנו רוצים שיקשיב לנו, שיבין שייעדנו לו מסלול שונה, עסוקים בלהסביר ולצפות לשינוי בצד שלו. אנו עסוקים במונולוגים ומפספסים את שמתרחש בראשו. מעמידים פנים של מקשיבים אך בעצם לא. אנו מתרגלים הקשבה סלקטיבית, אוספים חלקים מהשיחה, מבררים מה שנוח לנו כדי לחבר לצרכים שלנו בזמן שעלינו להקשיב. הקשבה אמפתית, לעומת זאת, היא הקשבה המבקשת להבין, ללמוד מה עובר בראשו, מה מאתגר, מפחיד אותו. לראות את העולם, כפי שנחווה בעיניים שלו.  
אנחנו בהחלט לא חייבים להסכים עם בחירותיו, אך הקשבה היא בהחלט הבסיס לדיאלוג, לאפשר לו לשמוע את עצמו ולבדוק רלוונטיות. 
הקשבה זו מפעילה את  כל החושים שלנו: הקשבה דרך האוזניים, אך גם באמצעות העיניים (לראות את העומד מולנו, גילו, מצב רוחו) ודרך הלב. להקשיב לרגשות, למשמעות, להתנהגות. להשתמש בשני חלקי המוח שלנו: הן השמאלי והן הימני, לחזק את האינטואיציה ההורית שלנו. להרגיש, להיות. זוהי ההקשבה המעניקה מרחב פסיכולוגי לילד. הוא פנוי להקשיב לעצמו בזמן שמדבר. הוא מתקן את חלומותיו, את צרכיו בהתאם למה ששומע כשמקשיבים. מגלה אם יש היגיון במה שאמר ויכול להגיד: "עכשיו זה נשמע פחות הגיוני...". תרגול של הקשבה זו הופך אותנו לרגישים יותר, פגיעים יותר. זהו הרגל מלהיב שאפשר ליישמו בכל תחומי החיים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: