יום שני, 19 בנובמבר 2018, י"א כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן משפחה במבשרת ציון

החופש הגדול מכולם...

השחרור מהצבא: הרגע המכונן הופך למציאות לא ברורה מלאת ספקות | כיצד אנחנו, כהורים, יכולים לעזור לילדים בתחנה הקריטית של 'היציאה לחיים'?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

הם עומדים ומצטלמים גוזרים את החוגר. לכאורה טקס זה מסמל את היום המאושר בחייהם: החופש הגדול באמת. זהו רגע מרגש, מלא באופטימיות. רגע המסמל עבורם שנים של כבילה למסגרות נוקשות יותר או פחות. מחוק הלימודים לצבא. הצעירים מרגישים כי זהו הרגע המוציא אותם "מעבדות לחרות", ובפועל רבים חווים זאת כמשבר. הרגע המכונן הופך למציאות לא ברורה מלאת ספקות. 
"הבת שלי סיימה את הצבא. היא רק חיכתה לרגע הזה וקיבלה אותו בהתרגשות רבה.  מה ששמענו שנים זה שהיא 'תקרע' את העולם, לא אהבה ש'מחליטים עליה', שאין לה עצמאות. עכשיו, עם השחרור, היא מבולבלת לחלוטין, יש עצמאות מוחלטת. העתיד שאינו מוגדר מראש מלחיץ אותה. מגוון האפשרויות מקשה עליה את ההחלטות. פתאום הדברים נשמעים קצת פחות מלהיבים. היא עצבנית ולחוצה, מוציאה את התסכול בבית. החברים חלקם נסעו, חלקם עדיין בצבא וחלקם כבר בלימודים. כמובן שאינה רוצה עצה מאתנו. האם בכל זאת יש מה לעשות?", שואלת האם למשתחררת הטריה. 
הצבא הוא התחנה האחרונה בחיי הצעירים הישראלים שבה המסלול מוגדר להם מראש. אם בעבר הכול היה מוגדר מראש, פתאום הכול פתוח, כל כך הרבה שבילים, כל כך הרבה היצע שמערער את הביטחון. אז הם אמרו ש'יקרעו את העולם' ורבים אף יעשו זאת, אך עדיין הם התרגלו לחיות במסגרות והשינוי אינו פשוט, בטח לא בהתחלה.

כיצד נוכל לעזור? 

הבנה – הם חוזרים הביתה לאחר תקופה בה היו בו הרבה פחות. לרבים הצבא היה בית שני, היו להם אחים לנשק. הם הכירו חברים מכל קצוות הארץ. הבינו שהמעבר הוא חד להם. תנו להם זמן להתייצב בלי ל"נדנד" מה מתכננים לעשות עם עצמם. 
היו נוכחים – הזמינו אותם לקפה קצר בין מטלות. השמיעו כמה אתם מבינים שזוהי תקופה לא פשוטה עבורם. הקשיבו להם, הדיבור מאפשר להם לסדר את המחשבות של עצמם. לא צריך שיחות עומק, ניתן להחליף כמה מילים, אך זמן זה חשוב.
סדר עדיפויות – אפשרו להם את המרחב להתבלבל ולהחליט האם קודם הטיול הגדול? במה לעבוד כדי לחסוך אליו? האם לשלב לימודים לפסיכומטרי? מתי להכניס לימודים לחיים? אל תאיצו. בעצם ההקשבה הם יגיע לתובנות. 
הפחד – עכשיו כשהם מבינים שכל החיים לפניהם, לפי בחירותיהם. כשמבינים שאין מסלול אחד נכון עבורם והדבר מציף בפחדים. אולי זה הזמן להציע לו אבחון התאמה. ייתכן שיקל על החרדה. תנו להם תחושה שזה נורמאלי. 
מדרגה למדרגה – חלקם התקדמו בצבא, בדרגות. פיקדו, ניהלו, היו עסוקים בהצלת חיים, הגנו על המדינה, קיבלו הרבה חום ואהבה. והנה, בחיים החדשים הם מתחילים כמתדלקים, מלצרים ושאר עבודות מועדפות. זהו פער אדיר בין שני העולמות, לעיתים תחושת אובדן משמעות. הם צריכים זמן לעכל. משפטים ציניים כמו "ברוך הבא לעולם האמתי" לא יעזרו. תנו להם לבטא את תחושותיהם.
תכנון – כדאי להתחיל להתכונן ליום שאחרי, ביום שלפני. הזמינו אותם להתחיל לחפש טיפה לפני שמשתחררים. בין אם מדובר בעבודה, בטיול עם חברים, פסיכומטרי, לימודים ועוד. תכנון זה מאפשר עוגן ולא גישוש באפילה.
מותר להתחרט – עם כל כך הרבה אופציות קשה שלא להתבלבל. עדיף שיתבלבלו עכשיו. שיבחרו מסלול וישנו אם צריך. הם לא צריכים להמשיך רק כי בחרו וזהו. במדינת ישראל לא נהוג להתנסות בתואר ראשון במגוון תחומים (כפי שנהוג בארה"ב למשל). הלחץ שבזבזו זמן בחיים על מכינה, צבא, טיול, לא יועיל לבחירת המסלול המדויק. מותר להשמיע שזה בסדר להתנסות. עדיף להתלבט מעט מאשר להתחרט בסוף. 
הכוונה לחיילים משוחררים – דרבנו אותם לשקול לפנות לייעוץ מקצועי לחיילים משוחררים. הכוונה זו עשויה לסייע לו להתכוונן למסלול הנבחר.
כלל הבית – הם חוזרים הביתה לאחר שהיו תקופה 'המפונקים' שלא ביקשו מהם להושיט יד בבית (בכל זאת, חיילים). זה הזמן לקבוע כללים של מה מתאים לבני הבית. כיצד אתם רואים אותם שותפים לעשייה בו. מה שלא תגדירו, לא יקרה. 
עלינו לזכור שזהו עוד תהליך במסלול החיים, הן לצעירים והן לנו כהורים. סבלנות, תמיכה והקשבה יעשו את מה שלא יועילו הכעסים. אז הרבה אוויר, הם דור שונה ממה שאנו זוכרים מהימים שאנו היינו משוחררים. בהצלחה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: