יום שישי, 14 בדצמבר 2018, ו' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן משפחה במבשרת ציון

התוקפנות: פנים רבות לה

אנו יכולים לצמצם את התוקפנות על-ידי דוגמה אישית, קבלת רגשות, חיזוק התנהגויות חיוביות, מתן לגיטימציה לרגשות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

תוך כדי מפגש הדרכה לאם צעירה קיבלה זו הודעה מהגננת של הקטנה בת השנה וחצי כי זו ננשכה. תגובתה של האם הייתה זועמת, שכל יום כמעט הילדה ננשכת ולא עושים כלום. הגננת התנצלה וכתבה לאם כי הנשיכה הפעם לא גדולה וגם לקטנה שלה לא חסר. 
"כל יום הבת שלי חוזרת עם נשיכה מילד אחר. הגיע הזמן שהצוות בגן יידע להשתלט על הילדים הנושכים. זה ממש בלתי נסבל. הילדה שלי עם סימנים כולה. זה לא מקובל עליי", המשיכה האם. אכן לא נעים, אך גם הפיך.
בגילאים שנתיים–שלוש התפרצויות זעם הן מאוד שכיחות (בשפה המקצועית: טנטרום). הילד מגלה את עצמאותו, רצונותיו והזהות שלו. אחת הדרכים לחוש כוח והשפעה היא דרך התקפי הזעם המוחצנים. נראה אותם משתטחים על הרצפה, נושכים, צועקים ועוד. 
לתוקפנות פנים רבות והיא עשויה להיות פיזית כלפי אנשים אחרים, כלפי חפצים. לעיתים מופנית התוקפנות כלפי הילד עצמו. כמבוגרים עלינו להבדיל בין סוגי התוקפנות ולנסות להבין את הסיבה.
בגילאים הצעירים היא בעיקר מופנית כלפי ילדים אחרים (בעיטות, נשיכות, חטיפת משחקים). ילדים צעירים מבטאים תוקפנות בתדירות גבוהה מילדים בוגרים יותר ותוקפנותם הפיזית שכיחה יותר. ילדים בעלי טמפרמנט קשה עלולים לפתח בעיות התנהגות בהמשך החיים.
הקשר בין התגובות שלנו להתנהגות זו לצמצומה:
שיטות משמעת –
עקב הקושי לשלוט בהתנהגותם של הילדים, הורים נגררים לשימוש בשיטות משמעת המגבירות גילויי תוקפנות: יותר הגבלות, ענישה, צמצום קשר עם הילד. אנו משתמשים בתוקפנות למניעת תוקפנות. הילד עשוי להיכנס למגננה, בלבול, חרדה והתוצאה תהיה – תוקפנות גדולה יותר. הילד זקוק לקול מרגיע המראה לו מה צריך לעשות.
תוקפנות או כעס – עלינו להבדיל בין תוקפנות לכעס. תוקפנות מופנית כלפי מישהו לעומת כעס שזהו רגש תסכול. מבוגרים לומדים להטות את האנרגיה השלילית לפעילות כלשהו כדוגמת ספורט, ילדים לא יודעים לתעל אנרגיה זו.  עלינו לעשות הבחנה בין הבעת רגשות לבין תוקפנות ולאפשר לו להביע רגשות כדי שהתסכול לא יהפוך לתוקפנות. לרוב הנטייה היא למנוע ולא לפתור תוקפנות.
תוקפניות אצל ילדים בגילאי הגן – לרוב במצבי חוסר נוחות (רעב, צמא, עייפות, חולי ועוד). סיפוק הצורך הראשוני תעזור לילד ותמנע התפרצויות זעם ותוקפנות.
חוקים וכללים – ילדים זקוקים לתיווך מבוגרים על-ידי קביעת חוקים "אני לא יכולה לאפשר נשיכות. אני אשמח לשבת לשחק איתך במשחק אחר...".
איסורים –  איסורים רבים מידי עלולים להיתפס כגילויי תוקפנות עקיפה ועשויים לגרות את הילד להתנהגות דומה כלפי האוסר. עלינו להפעיל הבנה ושיקול דעת.
סף תסכול נמוך – ילדים מגיבים בתגובה תוקפנית בעקבות מצבי כישלון. עלינו לזהות מצבים אלו ולחלצם מהם על-ידי הצעת משימות, בהן צפויה לו הצלחה והנאה. עוד נחשוף אותו להתמודדויות קשות בהדרגה. עלינו לתת לגיטימציה לרגש, לאפשר לו להגיע לרגיעה.
שינויים ומעברים – ילדים בטוחים בסביבה מוכרת וזקוקים להכנה לשינויים. עלינו לאפשר להם לעבד חששות, לנרמל להם את הרגשות ולספק קירבה מרגיעה.
הקשר בין התוצאה למעשה – ילדים צעירים לעיתים אינם מבינים את התוצאה למעשיהם. עלינו לעזור לילד לפענח ולנתח מצבים אלה כדי שיבין שלמעשה יש תוצאה (חבר שבוכה מכאב וכו').
עמידה במשימות – ילדים צעירים מתקשים להתמודד עם משימות ולמצוא עיסוק ולכן עשויים להציק לאחרים. עלינו לנסות ולעזור לו למצוא מענה לצרכיו. 
שינויים משפחתיים – שינויים בבית עשויים להציף את הילד. לידת אח, גירושין, מוות במשפחה ישפיעו על התנהגותו של הילד. עלינו לגלות רגישות ולעדכן כמובן את הגורמים המטפלים בילד ולעזור לו לבטא רגשות.
מודל לחיקוי – ילדים מחקים התנהגות, כך גם התנהגות אלימה. עלינו ללמדם את ההיפך, בעיקר על-ידי דוגמה אישית. 
לסיכום: אנו נוטים להגיב לתוקפנות בתוקפנות בשלב בו הילד לעיתים המום מהתגובה למעשיו. עלינו להבין שמדובר בתהליך התפתחותי ושלתגובות שלנו יש קשר ישיר, בין אם התנהגות זו תתעצם או תדעך. אנו יכולים לצמצמה על-ידי דוגמה אישית, קבלת רגשות, חיזוק התנהגויות חיוביות, מתן לגיטימציה לרגשות. אין מדובר בכרטיס ביקור של ההורה אלא בצמיחה של הילד.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: