יום ראשון, 20 בינואר 2019, י"ד שבט ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן משפחה במבשרת ציון

על פרסים ומעשים

אנו נותנים לילד שוקולד כדי שיפסיק לבכות, מדבקות כי התנהג יפה, כסף על הכנת שיעורי בית, פרס כי אכל את הירקות | כולנו מבינים שעונשים זה "אאוט" ופרסים זה "אין", כלומר, הוצאנו את המקל והכנסנו את הגזר ועליו אנחנו משלמים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"אני משלם לילדה שלי על הכנת שיעורי בית (במקום דמי כיס)", מספר אב לילדה בכיתה ד' במהלך מפגש הורים "זה מה שמדרבן אותה לעשות אותם. וזה לא נגמר, היא מוכנה לעשות בתנאי שאני אשב לידה בזמן הכנת השיעורים". האב מתוסכל ואינו מבין מדוע הילדה אינה מכינה לולא יושב איתה וגם זוכה לתגמול.
זהו אחד הנושאים אתו מתמודדים הורים רבים: כיצד לגרום לילדים לעשות את מה שנדרש מהם. ההפסד הגדול שלנו בכך הוא סוג הקשר המתפתח ביננו לבין ילדינו, מעין קשר ריצוי מבוגרים ולא בהכרח קשר של הבנת הקשרים המצמיחים והבנת תהליכים. מדוע שתהיה לילדה אמביציה להתנסות באתגרים גדולים יותר מיוזמתה האישית ללא פרסים? האם השגנו את המטרה במתן הפרס? ואולי בכלל הרצון שלה זה זמן עם אבא?
מצד אחד, אנחנו לא רוצים להעניש את ילדינו על חוסר עשיית מטלות. אך מצד שני, מחקרים מראים שכשילדים מצפים לפרסים, הביצועים שלהם יורדים. הם מונעים מרצון לגמול ולא לעשייה. הפרסים מדכאים יצירתיות, כיוון שאין צורך להתאמץ. 

הפרסים בחיי הילד:

קבלת אישור – ילד המחפש להרשים במקום לעשות, עשוי להיבלם מהרצון לעשות. 
איבוד של ההנאה שבעשייה – המטרה השתנתה מעשייה כי צריך/רוצה, לעשייה כדי ש"תראה אותי". 
שבח – שבחו את התהליך עצמו "וואו, אני רואה שקשה לך ואתה לא מוותר...", "התהליך היה מורכב ובחרת שלא להרים ידיים...", "אני נהנה לראות את ההתמדה שלך...", שבחו לא על התוצאה אלא על התהליך. 
פרסים לצייתנים – מעודדים למניפולציה מצד ההורה. כש'משחדים' על התנהגות 'טובה' הם מהר מאוד לומדים לתמרן אותנו על ידי ביצוע התפקיד שמצופה מהם. המניפולציה היא הדדית, הילד מתחיל לסחוט תמריצים ואנחנו מתקשרים בדרך זו. 
פרסים כמניעי תחרות – פרסים יכולים לגרום לתחרות בין אחים/חברים/תלמידים. הם עשויים לגרום לקנאה מיותרת ולאיבוד הרצון לשיתוף פעולה.
פרסים כפלסטר – פרסים הם מוצא קל יותר מלנסות להבין תהליך של מה קורה לילד. הם מייצרים שקט תעשייתי מלאכותי. אנו 'משתיקים' אותו באמצעות פרס בגין התגברות על הכאב.
על הפרס ועל הקשר – במקרה זה, הילדה מבקשת שהאב יישב איתה. מה שהיא רוצה באמת זה זמן אתו תוך כדי עשיית שעורים. לכן, אין צורך בתגמול נוסף. מה שהיא באמת צריכה זה קשר. הפרס מיותר.
משוב חיובי - כולנו זקוקים למשוב חיובי, הוקרה שאינה מגיעה ממניעים מניפולטיביים. היא מהווה מעין מצפן להתנהגות חוזרת אך מהמסר המעודד שבה. 
התמקדו בהנאה שבהישג – ילדים צמאים להשיג, ללמוד ולהתפתח באופן ספונטני. שקפו מה שרואים: "אני רואה שאתה מאוד נהנה מאוד...", כאשר הוא יושב ומאתגר את עצמו. שקפו לו מה אתם מרגישים: "תענוג לראות את המאמץ...".
החוויה הפנימית – תבררו איך הרגיש בזמן הקריאה. מדוע בחר את הרעיון הזה לעבודה. שאלות אלה מזינות את הערכה העצמית של הילד. הן מעשירות את מערכת היחסים שלכם אתו. 
לסיכום: אנו מבינים שעונשים אינם משיגים את מטרתם. בקשר של אכפתיות ואהבה, אין מקום לעונשים. הם גורמים לילד להתגונן, מסיחים את דעתו. פוגמים בערכו האישי ומונעים ממנו לעבור תהליך פנימי של שינוי. גם שבח ופרסים הם מנהגים הקיימים בתרבותנו עוד לפני שנולדנו. הדרך הטובה ביותר לעבודה עם הילד, היא לפנות אליו באווירה רגועה ולהבין מה מונע ממנו לעשות את הנדרש. חשוב לאפשר לו לבטא את רגשותיו. לאחר מכן, להסביר את עמדתכם. חשבו ביחד על רעיונות כיצד ניתן לשנות. פעלו ללא שיפוטיות כלפי התנהגותו ותנו לו להגיע למסקנות כיצד לפעול. היו שם להזכיר לו את ההסכם וחזקו אותו במילים על ההצלחה. וכרגיל, העקביות חשובה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: