יום שני, 18 בפברואר 2019, י"ג אדר א' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

עושים חרם על הילד

חרם הוא נזק לקורבן ולתוקפן כאחד. חשוב מאוד שלא להקל ראש בטיפול בו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

לפני כשבוע הזדעזענו כולנו מהסיוט של כל הורה, החרם שעברה אופק בת ה-13, שעמדה באומץ מול המצלמה וסיפרה את סיפורה האישי ועל ההתעללות שעברה במשך 6 שנים על ידי תלמידים בכיתה. הסיפור כואב אבל לא מקרה בודד. נושא החרם החברתי עולה לעיתים לכותרות, אך לרוב, זהו סיפור שנסגר בשקט, בלי כותרות, רק עם צלקות עמוקות. כולנו מכירים אותו שחלקינו 'זכינו' להיות שותפים לו או לסבול ממנו. פעמים רבות המבוגרים אינם יודעים על החרם, אך הם רואים שינויים בהתנהגות: הסתגרות, ירידה בלימודים, עצבנות ועצבות והם אינם יודעים מה קורה. אם בעבר החרם הצטמצם לחרם כיתתי, היום הוא ויראלי בעידן הרשתות החברתיות. הסיפור החזיר אותי למקרה שכתבתי עליו בעבר, ילדה בת 12, שחגיגת בת המצווה הפכה לסיוט:

"הסיוט התחיל לקראת מסיבת בת המצווה של הבת שלנו. היא הזמינה את ילדי השכבה ולאט לאט התחילה להשמיע לנו שהיא לא מעוניינת במסיבה שכבתית. זה היה מוזר שכן היא חיכתה חודשים לרגע הזה. בהמשך החלה לדבר על רצון לעבור בית ספר, להסתגר בחדר, להתעצבן על כל דבר שאמרנו לה, הפסיקה ללכת למסיבות של חברות. כל מה שעשינו לדובב אותה, לא צלח. ואז, לקראת  האירוע נשברה הילדה. היא סיפרה כי חבל לעשות אירוע שכן הילדים מהשכבה לא יגיעו מכיוון שהיא הוחרמה. זה התחיל מ'ברוגז' עם בת כיתה שהתעללה בה, מהלך שעלה לה ביוקר. זו הסיתה את כל תלמידי השכבה נגדה. קשה להבין, איך ילדים יכולים להיות רעים כל כך", סיפרו ההורים השבורים.

חרם הוא תופעה שכיחה, במיוחד בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי ובחטיבות הביניים. התופעה נפוצה יותר אצל בנות, אך אינה פוסחת על בנים. החרם יכול לגרום לסבל רציני עד כדי מחשבות אובדניות. החרם מתבטא בעיקר בהתעלמות מהילד אותו מחרימים, הפניית גב, אי הזמנה לבילויים ואי הגעה לאירוע שלו. הבריונות אינה רק על מושא החרם אלא גם הרוב השקט שאינו צד בריב. ילדים עוברים משא שכנוע לנתק קשר עם הילד, לעיתים, תוך איומים על האחרים שגורלם יהיה דומה.

המניעים של מארגן החרם פעמים רבות נובעים מצורך בחיזוק הביטחון העצמי שלו על חשבון האחר, מצורך ביצירת לכידות חברתית (חיפוש קורבן משותף). למבוגרים האחראים, הן ההורים והן המורים, קשה להתמודד עם התופעה מכיוון שישנו קשר שתיקה סביב הנושא. בגילאים הצעירים קל יותר לזהות, אך כשהילדים מתחילים להסתובב עם אוזניות וסלולרי ביד, קשה לאתר ילד מנודה. גם הלחץ המופעל על הילדים מסביב צריך להדאיג. ילדים רבים אינם רואים בזה אקט שלילי ונוטים לחפש צידוק לחרם. הקושי של ההורים גם נובע מהתקשורת המינימלית שמתקיימת עם מתבגרים.

 

מה אנו כן יכולים לעשות?

להיות: נוכחות בשלב זה של ההתבגרות הינו חשוב ביותר. חשוב להתבונן עליהם, לנסות לזהות את מצב רוחם. לנהל שיחות שבשגרה, כך ניתן לזהות שינויים.

חיזוק הביטחון העצמי:  בגיל זה כדאי לילד/ה להצטרף לחוג כדוגמת התגוננות רחוב כדי לחזק את הביטחון ו/או לפרוק אגרסיות מודחקות.

גיוס המורים: לא לתת לילד להתמודד לבד. זה אפילו מסוכן. חשוב מאוד אם מזהים או אם שומעים על חרם לפנות מיד למחנך/ת הכיתה והיועץ/ת.

לפרום את החרם: הזמינו חבר/ה אליכם הביתה. הציעו להם לפרום ביחד את החרם ביחד עם ילדים נוספים. לבנות קבוצה 'בעד כולם' ולא להחרמות.

פעילות בכיתה: לייצר מפגש בכיתה. לשוחח על "איך מזהים חרם?", "את מי החרם משמש?", "האם זהו לחץ חברתי על כולם?". להביא את הילדים לדבר ולחפש פתרונות.

חרם הוא נזק לקורבן ולתוקפן כאחד. חשוב מאוד שלא להקל ראש בטיפול בו. חשוב לתת את הדעת לשני הצדדים וכן לסביבה המשתפת פעולה. חשוב לקיים פעילות הסברתית בבית הספר הן לילדים והן להורים. יש ללכת יד אחת למען הילדים: היום של אחד מחר של שני.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: