יום שני, 18 בפברואר 2019, י"ג אדר א' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זוגיות ומשפחה במבשרת ציון

המתכון להורות מנצחת

ההורות מוציאה מאתנו הרבה טוב והרבה אתגרים | אנו מסתכלים על הילדים שלנו ומגיבים בהתאם להתנהגותם התואמת את גילם אך לא את ההבנה שלנו | הבנת שלבי ההיקשרות שלהם מחויבת כדי לדעת כיצד להתייחס להתנהגות זו של ילדינו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אורית יוסף

המרכז לתקשורת אמפתית, לתקשורת בין אישית במשפחה, במערכת החינוך ובעסקים. מנחה מטעם הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול. לפניות 054-5993200 ובדף הפייסבוק של המרכז.

orityosef2@gmailcom

"אנו הורים לשתי בנות: הגדולה כמעט בת חמש ואילו השנייה בת שנתיים. הגדולה נצמדת אלינו כל הזמן, שואבת תשומת לב, מתקשה להחליט על הבגד שתלבש לגן, בדיוק כשממהרים. ואילו הקטנה פועלת בדיוק הפוך: המוטו שלה זה 'אני'. היא חייבת לעשות לבד: עקשנית, דעתנית. כל כך הרבה אנרגיה יוצאת סביב המאבקים איתן", משתף האב שנמצא בדרך כלל עם הילדות בזמן שהאם בעבודה. "אני חוזר הביתה עייף, רמת הסבלנות נמוכה וקשה לי להתווכח איתן על כל דבר. אין רגע של מנוחה ואני מתוסכל מזה שאין לי את הסבלנות ל'שטויות' שלהן". 
התסכול של האב דומה לתסכול של הורים רבים. האם אפשר אחרת, האם יש דרך פחות מתסכלת לעבור את היומיום? אנסה לרכז לכם דרך התבוננות שונה על הילדים שלכם שצריכים לעבור חוויות מתסכלות, וכנראה שגם אתם ההורים, כדי לצמצם תסכול. 

לראות, להבין, להגיב – כיצד?

מבט כולל חשוב מהפרטים – הורים מספרים רבות על מעללי הילדים: עשה/לא עשה, מתנהג וכו'... ככל מתעמקים בפרטים של "מה הילד עושה", אנו מתרחקים מהתמונה הכוללת. צריך להבין שמדובר בהתנהגות טבעית בגילאים הצעירים. זהו שלב שהם נטולי כלים להתמודדות ולומדים מהתגובות שלנו, המבוגרים האחראיים. תהליך צמיחה זה קורה עד גיל 6-7 בערך. הבנה תצמצם תסכול.
דרכי היקשרות -  פעוט עד גיל שנה - זקוק לקשר הבסיסי ביותר אתנו, קשר דרך החושים (האכלה/מגע). בשנה השנייה - הפעוט מבקש להיות דומה לנו. זהו השלב בו הוא רואה בנו 'אחד' (מה שאנחנו עושים, גם הוא יכול) התרגום שלנו: גיל שנתיים ה'איום'. אפשרו לו לעשות מה שהוא יכול במסגרת האפשרויות: את/ה תביא לי את הגרביים ואני אתלה אותן על החבל..." לפחות תבינו, הוא לא מבין למה לא. כשמסוכן תרחיקו, כשאפשר, אפשרו. בשנה השלישית לחייו, הקשר מתקיים סביב שייכות. הילד חש 'בעלות' על ההורה. הצעיר מצהיר "אימא שלי" ברכושנות. התנהגות זו מתורגמת ל'דווקא','פינוק'. פעמים רבות, בשלב זה, נולד לו אח/ות ואנו משייכים התנהגות ל'קנאת אחים'. זוהי קנאה כלפי כל מי שמתקרב להורה. כך גם היחס לצעצועים/חפצים ואנו לוקחים לו את הצעצועים הישנים לטובת העולל הקטן, וכשחוגג ימי הולדת אנו כועסים עליו שלא חולק. אם אפשר, לצמצם שינויים משמעותיים בשלב זה. הילד בשנה הרביעית מבקש להיות משמעותי ומיוחד. הוא רוצה לשמח אותנו. קשה לו לחוות חוסר נחת מאתנו. הוא עשוי להיפגע בקלות. זה זמן נפלא לבלות ביחד ולספר לו על עצמו סיפורים. בשנה החמישית  הילד מחפש קירבה רגשית. הוא מצהיר הרבה על חיבתו ועל מסירותו. ילד בגיל זה ילחש הרבה סודות באוזן. אנו נוטים להדוף פעמים רבות כיוון שלא נעים לנו ב'דביקיות' הזו. בשנה השישית זוהי ההיקשרות הפסיכולוגית. ישנו צורך להרגיש קרוב אלינו, מרדף אחרי קרבה. ובשלב זה אנחנו הופכים להיות 'שוטרי שיעורים' ופחות אינטימיים. הילד זקוק לקשר מיוחד.

עכשיו, כשאנו קצת יותר מבינים כיצד ילדים פועלים, עלינו לפעול בתחכום וביצירתיות: עומד מולנו פעוט בן שנתיים, אנו מבינים שרוצה להיות דומה, אפשרו לו לעשות דבר שירגיש כך אך שלא יסכן אותו. הוא בסך הכול מרגיש שמסוגל, אז תכוונו אותו למה שכן מסוגל. ילד בן שלוש שמרגיש 'בעלות' השמיעו לו שאתם מחכים לזמן אתו. כשילד בן ארבע אומר 'את לא מחליטה עליי' הוא רק מבקש להשמיע שגם הוא יכול להחליט. כשילדה בת חמש לוחשת סודות, מפגינה חיבה יתירה, מושכת את זמן הפרידה, תזמינו אותה לחשוב על המפגש אתכם ארח הצהריים. היו נדיבים בקשר. תאפשרו להם להרגיש שמבינים אותם. מכאן, כל דרך שתבחרו, בקפידה תבחרו. בדרך מכבדת ואוהבת תראו שינוי מדהים בתוצאות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: