|
מרדכי ליפמן
לאחרונה עלו שוב לדיון מחדלי ההסברה של ישראל. לפני כחודש שידר הערוץ הראשון כתבה/ראיון על המיתוס שנוצר בעקבות הירי (לא של ישראלים כפי שהתברר אחר כך!), שממנו נפגעו כביכול הילד מוחמד אל דורה ואביו.
ראשית, הסיפור בכתבה של שארל אנדרלן, כתב הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2, התייחסה להריגתו כביכול של הנער מוחמד אל דורה, והופקה בעזרתו של הצלם הפלסטיני טלאל אבו רחמה. במקום גורם רשמי ישראלי נטלה על עצמה במאית טלוויזיה יהודיה-גרמניה בשם אסתר שפירא את ברור הנושא, ובתחקיר מבריק שעשתה על פרשה זו היא מגלה איך נוצר המיתוס הזה מאוסף של שקרים וחצאי אמיתות. שפירא מפוררת לגורמים את התפרים הגסים, ממנו נטווה אריג השקרים הזה שטוו הפלסטינים.
הילד שנקבר אינו מוחמד אל דורה. הצלקות שמציג אביו של אל דורה בפני המצלמות, כביכול צלקות מהאש שנורתה עליו ועל ילדו, הן צלקות של ניתוח ישן שעבר בישראל! במקום בו נורה אל דורה מאש צה"ל כביכול לא היו כתמי דם. אלה הוספו לשם רק לאחר זמן לצורך הצילום שנעשה לעיני הסוכנויות הזרות...
גם בית משפט צרפתי אישר למעשה את הממצאים הללו כאשר הוא מקבל את טיעוניו של פיליפ קרסנטי, אזרח יהודי צרפתי שתבע את רשת פראנס 2 בגין סילוף וטיוח סיקור פרשת אל-דורה וקבע כי עדותו של הצלם איננה אמינה לחלוטין. בהמשך אף דחה בית המשפט את תביעת פראנס 2 כנגד קרסנטי על הוצאת דיבה בגין טענותיו כנגד ערוץ זה. גם מחוץ לכתלי בית המשפט ולמרות העבודה היסודית שהושקעה בתחקיר, סרבה מנהלת הרשת הצרפתית פראנס 2 לחזור בה מהמסקנות שהגיעה אליהם שפירא במצח נחושה ותוך כדי כך שהיא מישירה מבט אל הכתבת עצמה...
.jpg)
שאול מופז. טעות, טעינו, טועים
ומה בישראל? ארגוני זכויות האדם שותקים. אף מילה של התנצלות לא נשמעה מפיהם, גם לא של ארגוני ומפלגות שמאל אחרים, ובמערכת הממשלתית-צבאית העניינים כרגיל. החובבנות והחלמאות חוגגים. בכירי המערכת הצבאית, אלוף משה (בוגי) יעלון שהיה סגן הרמטכ"ל, הרמטכ"ל עצמו דאז רא"ל שאול מופז ואחרים מזדרזים להתייצב אל מול המצלמות והעולם כולו ולהתנצל על הריגת הילד. כל זאת בטרם בוצעה על ידי הצבא בדיקה אלמנטרית אם אכן יכולה היתה להיווצר פגיעה כזו בילד או באביו מאותה זווית בעייתית מאוד בה ניצבו חיילי צה"ל והאב ובנו זה "מול" זה. ואם זה לא מספיק ממהר אלוף פיקוד הדרום דאז, יום טוב סמיה, להרוס את הגדר המפורסמת שבצילה חסו האב ובנו ובכך הוא ביצע סיכול ממוקד להזדמנות הנדירה להעמיד את המקום לבדיקת כל עיתונאי וחוקר לשמחת לבם של אנשי פראנס 2...
המקרה של מוחמד אל-דורה מלמד אותנו על אופן הטיפול האומלל של ההסברה הישראלית. הוא לא בודד ומהווה רק דוגמה אחת מני רבות לחוסר דמיון, להעדר יצירתיות ולאדישות משוועת למצב המתהווה סביב ישראל בקהיליה הבין לאומית ובעיקר בקרב הצעירים במערב שמחר יגיעו לשלטון.
מקרה מוחמד אל דורה הוא מקרה בודד מבין הרבים המציין את כשלונה של ישראל במישור ההסברתי מול יריב נחוש המנצל את המנטליות "החנונית" של המערב שמצפונו התמים מיוסר אולי על השפע שהוא נתון בו מול מדינות העולם השלישי (ראה ועידות דרבן הראשונה והשניה 2001, 2009).
בשורה התחתונה, רשימה זו באה על מנת להמחיש את אזלת ידה של ישראל ושתיקתה נוכח המסע הבין לאומי המתנהל נגדה בעולם המערבי וגם בעולם השלישי.
עד עתה רווחה הסברה כי המצב הפוליטי של ישראל לא יורע וניתן לשאת את רגשי המיאוס שחשים מוסדות, ארגונים ומדינות כלפינו על ידי נקיטת מצב הצבירה הבטלני הידוע בשם "שב ואל תעשה", אלא שעכשיו התברר שיש למצב הקיים תוצאות חמורות אפשריות כהעמדה לדין של קציני צה"ל המגיעים לבריטניה. אולי התפתחות חמורה זו תגרום לכך שהממשלה תקיץ סוף סוף מאדישותה ומתרדמתה בתחום הזה ותתארגן לטפל גם בו מתוך הכרה כי הוא אכן נושא מרכזי בחיינו.
|