|
.JPG)
המועצה של מבשרת. מה הם עושים? מה הם בעצם רוצים?
יונתן הרפז
בימים אלה אני קורא את ספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". גב' טוכמן, היסטוריונית מוכרת, מביאה מבט היסטורי על מישגים של מנהיגי ציבור, שליטים ומלכים, שנעשו מתוך שיקולים שגויים וקבלת החלטות חסרות היגיון, וכל זאת מתוך שיקולים אגואיסטיים, שיקולי כוח, נקמנות, אמונות טפלות (במקרים בהם הייתה מעורבות של אמונה דתית באלים כאלה או אחרים).
הלקח המרכזי של טוכמן הוא זה: מנהיגות ממונה על ידי עצמה, או על ידי כוח עליון, או גם במקרים של מנהיגות נבחרת נוטה לעשות מעשי איוולת כנגד האינטרס של עצמה ושל עמה, גם כשהיא יודעת או לפחות הוזהרה שהמעשה ימיט עליה אסון או לפחות רעה כזו או אחרת.
בין הדוגמאות היא מביאה אפילו את הטעות שעשה המלך רחבעם, יורשו של שלמה המלך, כשאמר לנציגי העם שבאו אליו: "אבי ייסר אתכם בשוטים, אני אייסר אותכם בעקרבים", וגרם לפילוג בישראל לשתי ממלכות חלשות יותר מהממלכה המאוחדת, זאת מול האויבים החזקים מסביבו, וזאת למרות שהוזהר. דוגמאות נוספות הינם מקרה הסוס הטרויאני, ההתנהגות הנלוזה של האפיפיורים של תקופת הרנסנס, השיגיונות של נפוליון, היטלר והיפנים, כשהפציצו את פרל הרבור ועוד.
למקרא הספר לא יכולתי שלא להשוות את הכתוב למה שקורה מזה זמן רב באימפריה הקטנה של מבשרת ציון. כל פעם שאני קורא על הנעשה במועצה ב"זמן מבשרת" אני מתחלחל ושואל את עצמי מה הם עושים? מה הם בעצם רוצים?
אני לא מטיל ספק בכוונותיהם של חלק מהניצים (על חלק דווקא כן), אבל תמה האם המואשמים במעשים לא ראויים באמת חושבים שזה לטובת אלה שבחרו בהם, או שהם לא ייחשפו בסופו של מעשה? ואילו הצד השני באמת שוקל שיקולים שאינם אישיים או נקמניים? האם באמת אין דרך ביניים שתביא שקט לטובת היישוב (אין כוונתי להציע שיתפשרו במקרים של מעשים שלא ייעשו, שנוגדים את החוק או המינהל התקין).
האם אותה מנהיגות נבחרת שוקלת לטווח ארוך למה יכול מאבקה, ככל שהוא צודק, להביא, כשהמאבק הופך למטרה עצמה? אני חושש שנזק מסויים כבר נעשה ולא צריך ללכת רחוק.
אם עד עתה אנו (הרוב החילוני) חרדים מהתחרדות היישוב, הרי שההסכם שהוכרז לאחרונה בין ראש המועצה למפלגות הדתיות איננו חכם מבחינת טובת רוב היישוב או אפילו כלל היישוב. הרי אנחנו לא רוצים להגיע למצב של ירושלים, למצב של שלטון הדת. ומה גרם לכך? מחד רצונו של ראש המועצה לשמור על מקומו בכל מחיר, ומאידך מתנגדיו שזונחים את המגרש מתוך ריתחה ומשאירים את השער פתוח לכל בועט.
אינני מתיימר לדעת את כל הנעשה במועצה או לקבוע מי צודק, אני רק מביט בנזק המתהווה והצפוי. האם השיתוק המתמשך וההתנהלות העקרה אינם עלולים, חס וחלילה, להעלות שוב את נושא הסיפוח או ועדה קרואה? האם אנחנו רוצים שיסגרו את הכבישים לתחבורה פרטית כמו שסגרו את שבתרבות?
|