חטיבת היובל. האם תתבטל בקרוב? 


גדעון פרידמן *

לאחרונה התברכנו במספר פרסומים קולניים, אם גם בעלי תמיכה פושרת של תושבי היישוב (על עצומה בעניין חתמו כ-200 תושבים בלבד), הקוראים למועצת מבשרת ציון לאמץ את המלצת תוכנית האב מלפני חמש שנים ולשנות את מבנה בתי הספר, כך שבתי הספר היסודיים יימשכו עד כיתה ח' והתיכון יתחיל בכיתה ט' (להלן מבנה 4-8). כדי לאפשר דיון ענייני ברצוננו להציג באופן מאוזן גם את האלטרנטיבה, כלומר מבנה של חטיבה עליונה שש שנתית.

ראשית נבחן את הסיבות המרכזיות לרצון לשינוי:
א. שיפור מערכת החינוך.
ב. החטיבה יוצרת מעבר נוסף בין בתי ספר, ובשל הגיל של הילדים והעדר גורמים מרסנים (כגון הבית המוכר מבית הספר היסודי או הבגרויות בתיכון), השליטה בילדים קשה.
ג. שינוי מבנה בתי הספר אמור לפתור את מצוקת הכיתות החמורה בחטיבת הביניים.

יתרונות המבנה השש שנתי
א. בשל גודלו של בית הספר ניתן לקיים בו מסגרות לימוד תומכות לילדים הדורשים זאת. כך למשל פועלות היום בחטיבה שתי תוכניות - ת.ל.מ. ומ.ל.א. הראשונה לילדים המתקשים בלימודים אך בעלי מוטיבציה, והשנייה לנוער בסיכון. שתי התוכניות מצליחות מאוד ומצילות נפשות ממש (בנושא זה אין חילוקי דעות). אין אפשרות לקיים מסגרות אלה בבתי ספר קטנים. חשוב להבין שמסגרות אלה עוזרות לא רק ללומדים בהם, אלא גם לילדים בכיתות הרגילות שיכולים להתקדם מהר יותר ובאין מפריע.
ב. בשל גודלו של בית הספר ניתן לחלק את התלמידים לקבוצות לימוד הומוגניות. הדבר מאפשר לכל תלמיד להתקדם בקצב המתאים לו. בפועל מבוצעת החלוקה הזאת בחטיבה במקצועות רבים כגון אנגלית, מתמטיקה, מדעים, היסטוריה. הדבר גם מאפשר לקדם רעיונות של מצויינות בחינוך הלכה למעשה.
ג. הפרש הגילים וההבדל המנטאלי בין ילד ב-ז' וילד ב-י"ב סביר יותר מאשר ילד ב-א' מול ילד מתבגר ב-ח'. במיוחד נכון הדבר כשתהיה הפרדה פיסית במבנים שונים בין ילדי ז' לילדי י"ב כפי שמדובר ביישוב שלנו.
ד. המורים בבית ספר גדול מתמחים במקצועם ויכולים ללמדו ברמה גבוהה יותר. מעבר לנושא העקרוני, קיים גם הצד המעשי. כיוון שבסופו של דבר ברצוננו לממש את השינוי, חשוב שנבחר באפשרות שלא רק תוכל להביא שיפור, אלא ששיפור זה אכן ימומש.



גדעון פרידמן. מצדד בזכות שיטת השש-שש

הבעיות המהותיות במימוש תוכנית 4-8
1. כדי לקלוט שתי שכבות נוספות בבתי הספר הקיימים ללא בינוי יש צורך לצמצם את מספר הכיתות בשכבה לשתיים. הדבר מדגיש את חסרונות בית הספר הקטן. קיים חשש ממשי להתנדנדות בין כיתה אחת לשתיים בעתיד, דבר שיפגע עוד יותר בבית הספר. כמו כן ידרוש הדבר את פתיחת אזורי הרישום לבתי הספר, דבר שהמועצה חוששת ממנו מאוד וספק אם תוכל לעמוד בו.
2. במקרה שיוחלט על ניסיון להרחיב את בתי הספר הקיימים בתקציב שיבוא על חשבון הקמת מבנה לבית ספר דתי חדש, הרי התוכנית תתעכב במשך שנים עד להשגת האישורים לנושא (והסכמות כל הצדדים). כמו כן, במצב כזה קשה יהיה לדבר על בתי ספר יסודיים עם יחס אישי (800-900 תלמידים בבי"ס).
3. ההתנגדות של מורי החטיבה למהלך כזה היא עזה. קשה יהיה לשכנע אותם לעבור לבתי הספר היסודיים. מורים מקצועיים רבים יצטרכו לדלג בין בתי הספר היסודיים. מורים השייכים לארגון המורים לא יסכימו לעבור לבי"ס יסודי.
4. משרד החינוך תומך בפתרון שש שנתי. הוא אמנם מצהיר שהמועצה סוברנית להחליט, אולם לא ברור אם בפועל ניתן יהיה לקבל את אישורו למהלך.
5. תהליך המעבר שיימשך שנתיים יהיה מסובך למימוש, שכן תלמידים הנמצאים כבר בחטיבה ימצאו את עצמם תלויים באוויר (וזאת מעבר לבעיות לוגיסטיות של בינוי וכיתות).

* הכותב הוא יו"ר ועד ההורים של חטיבת היובל