אברהם מחדש המונותיאיזם

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
מה שהצטבר כיום במחשכי התת מודע שלנו, מונע למעשה את ההתקדמות בסולם האבולוציה הרוחית * לבני האדם אין כמעט שום יכולת למחוק את מה שהצטבר בנפשם בכוחות עצמם

אברהם השתייך לעידן הראשון שבו יכלו בני האדם להשיג תודעת-על מכוח עצמם, כך שהוא היווה או מהווה נדבך בחוג אותו אני מכנה 'י-ה-ו-ה א-לוהים'. ייתכן והוא היה למעשה ראש הקבוצה הזאת, אם אפשר בכלל להתבטא כך. כנראה שהמושג של ראשון ואחרון איננו קיים כאשר פועלת קבוצה של ישויות בעלות תודעת-על. אולם בעת שיש משימה מיוחדת, אחד מן המשתתפים משמש כמרכז. לדעתי, אברהם, מעצם נוכחותו עלי אדמות, הוריד את המרכז הזה אלי אדמות.

בעידן הראשון האפשרות להשגת תודעה כזו באופן עצמאי הייתה קיימת, כיוון שהעולם לא היה מסובך ומעוות כפי שהוא היום. העניינים זרמו פחות או יותר בצורה טבעית ובריאה, המעגלים הרוחיים שנועדו להכווין ולהסדיר את האבולוציה של התודעה פעלו בצורה סבירה. המשקעים האצורים בחשכת תהומות התת מודע לא היו כבדים וקשים כל כך כמו היום. למעשה, מחמת התנהלותם הנבערת של בני האדם, מה שהצטבר כיום במחשכי התת מודע שלנו, מונע למעשה את ההתקדמות בסולם האבולוציה הרוחית ולבני האדם אין כמעט שום יכולת למחוק את מה שהצטבר בנפשם בכוחות עצמם.

מצב 'גן העדן' המקראי הוא המצב שבו האינדיבידואלים פועלים יחדיו מכוח אחדות הניגודים. שלמות איננה מצב שבו איזו דיקטטור מכריח את כולם לתפקד באותו כיוון אלא בדומה למנצח התזמורת המאחד את כל הכלים, שחלקם מנוגדים זה לזה, וכך לחולל את ההרמוניה המופלאה של החיים.

אדם שהשיג תודעת-על סיים למעשה את התהליך האבולוציוני והגשים את תכלית הבריאה. העולם הפיזי הוא למעשה בית הספר של היקום ומשמש כפיגום בבניין. מעת שנבנה הבניין, לפיגום אין עוד חשיבות. אברהם הוא מאותם בודדים המוכנים לשוב ולרדת אל הבריאה, לעבור את כל הסבל הכרוך בהיוולדות בעולם חומרי וגס שאיבד את המוקד הרוחי. הוא למעשה מוותר על מעמדו הרוחי הנעלה ומתחיל את המסע הרוחי אל השלמות מההתחלה. במהלך חייו עלי אדמות הוא שב ומבסס את מעמדו הרוחי בגוף הפיזי ובכך סולל את הדרך עבור אחיו בני האדם לשוב אל הנתיב הרוחי. הוא לקח על עצמו סבל עצום ולמעשה התנדב למשימה שהוא לא היה מחויב לה מכוח חוק קוסמי, אלא מכוח חסד עצום. אדם כזה פועל מכוח אהבה וחסד עליונים. כדי לשוב ולפעול במישור הגשמי, עליו לעבור תהליך של הצטמצמות הכרוך בייסורים עצומים לאין שיעור.

הוא שב וחוזר אל המין האנושי כדי לבסס לפחות נקודה אחת עלי אדמות של הופעת תודעת-על בגוף אדם עלי אדמות. ספקנים יביאו ציטוטים מהתורה אודות כישלונותיו של אברהם, לכאורה, על היותו בן תמותה רגיל המתלבט בנסיבות החיים. כאשר אדם כמו אברהם, שהשיג תודעת-על והחליט להתנדב ולרדת אל ספירת בני האדם כדי לעזור להם, הוא גם מוותר במידה מסוימת על מעמדו הרוחי, מקבל על עצמו את מגבלות העולם הגשמי ועליו לחתור ולשוב אל המעמד הזה כאשר הוא פועל עלי אדמות. כך הוא מסייע לבני האדם – ירידה של ישות כזאת אל העולם הגשמי והדרך שהיא מפלסת חזרה אל מעמדה העילאי, למעשה סוללת את הדרך בעולם הגשמי ומאפשרת לכולנו לשוב ולפסוע בנתיב. מצב תודעת-על איננו מחייב בהכרח מצב של שלמות בכל הנסיבות, היות והאדם מחונן בידע אינסופי כשהוא לובש גוף אדם. גם במצב האידיאלי, שלמות היא חלק מעבודת צוות. העולם הגשמי בנוי בצורה כזו שאינדיבידואל בודד איננו יכול לבטא שלמות בכל מצב. חייבת להיות כאן עבודת צוות. ההצלחה הרוחית איננה הישג אינדיבידואלי אלא קבוצתי, אולם כל חבר בקבוצה חייב להיות מבוסס נפשית ואמין, לפחות מן הבחינה הרוחית. גם אברהם חייב לקבל על עצמו את המגבלה הארצית הזאת, אחרת לעבודתו האמורה לשמש כדוגמה עבור בני האדם לא תהייה שום תועלת. בני האדם יטענו שהוא פועל מכוח שכל עליון שאיננו מצוי בחזקתם של בני אדם רגילים ולכן אין הם יכולים לפסוע בעקבותיו.

אברהם פועל עלי אדמות למרות הבוז והלעג שהם מנת חלקו. אותם אלה שהוא מבקש לעזור ולבסס אותם על המסלול הנכון הם החורשים מזימות להשמידו.