אובדן הביטחון האישי

שער כניסה חדש לשכונת עין חמד
שער כניסה חדש לשכונת עין חמד
עד אותה שבת שחורה, בטחו אזרחי ישראל באופן מוחלט בצה"ל ולא חששו מכך שמקום מגוריהם יהווה מטרה להתקפה רגלית של גורמים עוינים * הדבר השתנה - והסיבה ברורה

פרשנים רבים מדגישים את ראשוניות השבת השחורה של השבעה באוקטובר והכרוך בה, כי מעולם בישראל לא טבחו, עינו ועשו מעשים נוראיים ב 1,400 אזרחים ישראליים; מעולם לא נחטפו 229 (נכון לרגע כתיבת מאמר זה) תינוקות, ילדים, נשים וזקנים – רובם אזרחים; מעולם לא כשל המודיעין על כל זרועותיו כפי שכשל הפעם (ויותר מהכישלון של מלחמת יום כיפור) ומעולם לא כשל הצבא להתמודד באופן מאורגן עם המחבלים במשך שעות ארוכות באותה שבת ארורה, כאשר מרבית הלחימה נעשתה על ידי כיתות הכוננות, כוחות שיטור, מספר קטן של יחידות צבאיות וחיילים בסדיר ובמילואים שפעלו עצמאית.

מעטים מאותם פרשנים מתייחסים לנושא מרכזי וחשוב – אובדן הביטחון האישי של אזרחי ישראל. גם זה לא קרה מעולם קודם לכן – גם לא בכל מלחמות ישראל.

עד אותה שבת שחורה, בטחו אזרחי ישראל באופן מוחלט בצה"ל ולא חששו מכך שמקום מגוריהם יהווה מטרה להתקפה רגלית של גורמים עוינים. הדבר השתנה – והסיבה ברורה.

כמעט כל יישובי המדינה רחוקים רק קילומטרים ספורים מאוכלוסייה ערבית עוינת שמעבר לקו הירוק. ברקע החשש, לא ניתן להתעלם מכך שלא רק מחבלי חמאס השתתפו בטבח של השבעה באוקטובר, אלא גם אזרחים מעזה שבאו להרוג, לחטוף ולבזוז. אפילו ילדים קטנים השתתפו ב'חגיגה', כאשר צולמו עם דם הנרצחים על ידיהם וכשהם שורפים בתים.

אובדן הביטחון האישי הוא הסיבה שקיימת נהירה של אזרחים לרכישת כלי נשק. מי שאיננו יכול להשיג נשק רוכש גז פלפל. זו גם הסיבה שביישוב שלנו, מבשרת ציון, הצטיידו אזרחים  בקרשים כדי לשים אותם מתחת לידית הממ"ד או המקלט ובכך למנוע את פתיחת הדלת במקרה ויותקף הבית על ידי פורעים.

זו גם הסיבה לכך שבהרבה יישובים בארץ הוקמו כיתות כוננות. כאן חייבים לשבח את ראש המועצה יורם שמעון ולהודות לו על כך שבתוך אפס זמן דאג להקמת כיתת כוננות המורכבת מעשרות חיילי מילואים שגויסו בצו 8, זאת בנוסף לפלוגת מילואים של עשרות חיילים נוספים, כאשר מבוצעים סיורים חמושים ביישוב וננקטים אמצעים נוספים להגדלת הביטחון האישי. כל זאת מאז קום המדינה לא היה. זה קורה רק עתה, משום שלפתע התברר שהביטחון האישי של כל אחד ואחת מאתנו בסכנה.

על אף שהפתרון המקסימלי לעת הזו – שנעשה במבשרת – הוא הקמת אותו כוח מגן יישובי כפי שצוין לעיל, הרי נראה שלטווח הארוך צריך לשנות את התפיסה ו'לצאת מהקופסה'.

מבשרת – כמו מרבית הישובים שבתוך הקו הירוק (למעט קיבוצים, מושבים ויישובים קטנים) – פרוצה לגמרי. ניתן להיכנס לתוכה ולבצע בה מעשה טרור ללא כל התראה מוקדמת, כאשר עד שיגיעו הלוחמים שלנו, כבר עלולים להיפגע אזרחים, להילקח בני ערובה או גרוע מזה. נראה שהפתרון לאחר המלחמה הנוכחית הוא הקפה בגדר, עם אמצעי התראה למקרה חדירה, של כל יישוב שהוא בקרבה ליישובים ערביים עוינים הנמצאים מעבר לקו הירוק וכן בהתקנת שערים ובהצבת שומרים בכל הכניסות ליישוב, ממש כפי שנעשה הדבר גם ביישובים גדולים של  אלפי תושבים שמעבר לקו הירוק (כמו אפרת למשל).

הדבר נכון בראש ובראשונה למבשרת, שבקרבתה שוכנים היישובים העוינים בית סוריק, בידו ואחרים, שבעבר בוצעו לא מעט מעשי טרור על ידי מחבלים תושבי הכפרים הללו ואין לדעת כיצד ינהגו תושביהם בעתיד.

משכך, סבור אני כי יש להקים את הגדר ואת השערים במבשרת ויפה שעה אחת קודם.

אין זה פתרון אידיאלי – אך הוא בוודאי עדיף על המצב כיום.