אחוות לוחמים

אלעד (מימין) ולירן עם ד"ר אלונה קציר (צילום: דוברות 'הדסה')
אלעד (מימין) ולירן עם ד"ר אלונה קציר (צילום: דוברות 'הדסה')
אלעד עפרוני ממבשרת וחברו לירן נפצעו יחד בשדה הקרב, אושפזו כשהם שוכבים מיטה ליד מיטה ב'הדסה עין כרם' ובימים אלה מחלימים מפציעתם * אלעד מספר על היתרון בלעבור את התהליך עם חבר נוסף: "מעודד אותי שלמרות הקושי, אנחנו עוברים גם את החוויה הזו יחד"

מלחמת 'חרבות ברזל' לא מפסיקה לייצר סיפורים מרגשים והנה יש לנו אחד כזה עם נגיעה מקומית. הגיבור שלנו הפעם הוא אלעד עפרוני (27), תושב מבשרת, הצעיר מבין שלושת ילדיהם של כרמלה ובבי עפרוני. למד ב'מולדת' ובתיכון 'הראל' במגמות ביולוגיה וגיאוגרפיה.

הוא וחבר נוסף בשם לירן (22) גויסו למילואים עם תחילת המלחמה. "הבנתי שמשהו גדול קורה והיה לי ברור שאתגייס", מספר אלעד על התחושות הראשוניות באותה שבת קשה. "ידעתי שתהיה כניסה משמעותית לעזה. חיכיתי לזה אבל גם חששתי קצת".

אלעד הצטרף לגדוד מילואים בחטיבה 5 שנלחמה ברצועת עזה, אותו גדוד שאליו גויס לירן. כחלק מחיילי הגדוד, ביצעו הלוחמים יחד משימות מבצעיות שונות. "בהתחלה היינו מאוד דרוכים וגם היו חששות סביב הכניסה. לאט לאט זה הפך לשגרה שלנו, עם הדריכות והרמה הגבוהה של תשומת לב. נכנסנו מספר פעמים וביצענו הרבה משימות בשטח הרצועה", מספר אלעד.

במהלך אחת המשימות, התקבלה החלטה להפסיקה באמצע ולהמשיך אותה למחרת. בבוקר האחד בינואר, כמה שניות לאחר שהחל התדריך להמשך המשימה, כשהם נמצאים בשטח הרצועה, התרחש פיצוץ אדיר ממש קרוב אליהם. "נכנסנו לפעילות בשטח ועמדנו ביחד כל הצוות בזמן שהמפקד חילק את המשימות", נזכר אלעד. "אחרי כמה שניות היה פיצוץ פסיכי, לא הבנתי מה קורה וראיתי שחור. בדיעבד הבנו שמחבל הניח מטען ממש מטרים ספורים מאתנו". המטען התפוצץ קרוב מאוד למקום בו עמדו הלוחמים, יותר מעשרה נפצעו ורס"ל (מיל') עמיחי אוסטר ז"ל נהרג. אלעד נפצע ברגלו הימנית ובתור חובש הייתה לו התלבטות גדולה מה עליו לעשות קודם: "הרגשתי כאב גדול ברגל ימין ולא הצלחתי להזיז אותה. פתחתי את העיניים, ראיתי דם על המכנסיים ורק אז הבנתי שנפצעתי. התלבטתי מה לעשות, אם לטפל בעצמי או באחרים, אבל הבנתי שאני לא אוכל לעשות כלום למען החברים שלי כשאני פצוע. בעזרת אחד מחבריי הנחתי על עצמי חוסם עורקים והמשכתי לפצועים הבאים".

אלעד ניסה להשתלט על הסיטואציה ואז הוא הבין שהיא נרחבת ומשמעותית הרבה יותר ממה שחשב. "אחרי שטיפלתי בעצמי הסתכלתי מסביב וראיתי שהרבה מהחברים שלי פצועים. היה בלאגן והתחלתי לחלק הוראות טיפול למי שראיתי. שלפתי מלא חוסמי עורקים מהווסט שלי והנחיתי את חבריי כיצד לטפל בפצועים הנוספים". בזמן שאלעד טיפל בפצועים, החל לירן לחפות עליו ועל שאר הכוח כשלאחר כמה שניות קלט שגם הוא בעצמו פצוע: "נפלתי מההדף ומרוב האדרנלין לא הבנתי שנפצעתי. בזמן שאני מחפה על אלעד ועל החברים שנפצעו, מיששתי את המדים שלי והרגשתי שהמכנסיים מלאות בדם". כמות הפצועים הייתה גדולה, כוחות נוספים שהיו באזור החלו להגיב באש ולהגן על הפצועים בשטח תוך כדי שמפנים אותם במסוקים אל בתי החולים.

אלעד ולירן הגיעו ביחד לחדר הטראומה בבית החולים 'הדסה' עין כרם עם פציעה דומה ברגל ימין. שניהם נותחו על ידי ד"ר אלונה קציר מהמחלקה האורתופדית ב'הדסה' עין כרם. "אלעד ולירן פונו אלינו לאחר שנפצעו פציעות דומות מאוד. לשניהם הייתה פציעה חודרת מגוף זר בירך שפגעה גם בכלי דם. ניתחתי אותם אחד אחרי השני ואני מאמינה שאחרי שיקום הם יחזרו לתפקוד מלא". כעת, מאושפזים השניים באותו החדר, אליו זורם נחיל של מבקרים הדורשים בשלומם של השניים שנפצעו יחד, נותחו יחד וכעת מחלימים בשותפות ותומכים זה בזה בתהליך. "מרוב שהיו הרבה פצועים מסביבי לא שמתי לב שלירן נפצע גם בתקרית", מספר אלעד. "רק ב'הדסה', אחרי הניתוח, הגעתי לחדר והופתעתי לראות את לירן שוכב מיטה לידי ועם אותה פציעה. מעודד שמישהו שהיה אתי בקרב נמצא לצדי גם כאן בבית החולים ושלמרות הקושי, אנחנו עוברים גם את החוויה הזו יחד".