אחריות ללא אשמה?

צילום אילוסטרציה: peoplecreations, freepik
צילום אילוסטרציה: peoplecreations, freepik
על ניסיון מוזר לאחרונה להטמיע מושג חדש בתרבות הישראלית: יש לו אחריות אבל אין לו אשמה בדבר * מושג ישראלי, חדש ורחוק מהאמת

כל אישה וגבר, הנמצאים בתפקיד ביצועי ומקבלים עשרות החלטות במהלך התפקיד שלהם, יודעים כי חלק מן ההחלטות עלולות להיות לא נכונות. פשוט טעות בשיקול הדעת, לא רשלנות במתכוון, פשוט ניתוח לא נכון של הנתונים מוביל להחלטה לא נכונה.

תפקידים מסוימים כגון קציני צבא, משטרה, אנשי שירות הביטחון הכללי, קציני שירות בתי הסוהר, רופאים, אנשי צוות אוויר ובעלי תפקידים נוספים, מקבלים ומבצעים החלטות הקשורות באופן ישיר לחיי אדם. אותם אנשים נושאים באחריות עצומה. בצידה יש גם אשמה, אותה ניתן לחלק לאשמה פלילית או אשמה אישית, אפילו אשמה רגשית.

בכל ההגדרות אשר קראתי במילון כיצד מוגדר המושג 'אחריות' מצאתי את ההגדרה הנכונה לא במילון, אלא מצאתי אותה כתובה על קיר בבית ספר יסודי. וכך כתוב: "המילה 'אחריות' מתחילה באות הראשונה בעברית א' ומסתיימת באות האחרונה בעברית ת' כך שיש באחריות את כל המילים והאותיות" (להבנתי כולל את המילה 'אשמה').

כמובן שבקצב הקמת ועדות החקירה בישראל מול נושאים מורכבים, יש לבצע הפרדה בין אחריות ואשמה פלילית לבין אחריות ואשמה אישית ורגשית. יש לדייק את הפיצול הזה. במידה ואישה או גבר קיבלו וביצעו החלטה לא באופן מקצועי, רשלני, חסר מקצועיות וחשיבה ומתוך זלזול – מדובר ללא ספק באחריות פלילית. אך במידה וההחלטה וביצועה נעשו לאחר ניתוח הנתונים באותו שלב באופן מקצועי ומתוך רצון לבצע את המשימה באופן הנכון – מדובר באשמה אישית אותה בעל התפקיד יישא כל חייו בליבו.

אחד המפקדים שלי במהלך חיי אמר לי משפט חזק שמלווה אותי: ״מנשה, תפקיד זה לא רק סמלי סטטוס, זו אחריות עצומה עם אשמה גדולה בצידה. חובתך להחזיר הביתה בשלום את האנשים שלך, ולא – אתה אחראי עד סוף ימיך״.

הניסיון המגוחך של מספר אנשים בעלי אינטרסים להפריד בין המושג 'אחריות' למושג 'אשמה' הוא מסוכן בעיקר לחינוך הנוער שלנו. אין ואסור שתהיה הפרדה כזו. אותם בעלי אינטרסים, שמנסים להוציא בצורה חלקה בעלי תפקידים שטעו בהחלטתם וגרמו נזק או פגיעה בחיי אדם – טועים.

יחד עם זאת חייבים לזכור, כי בנקודת קבלת ההחלטות ישנם אנשים מקצועיים ונפלאים המתמודדים בכל יום עם החלטות מורכבות הקשורות בחיי אדם. חוכמה גדולה היא לשבת באולם ממוזג עם קפה ביד ולשאול למה? למה? למה? כאשר אתה או את נמצאים במקום של קבלת החלטות תחת לחץ נוראי, לעיתים בפרקי זמן שאינם מספיקים לקבלת כלל הנתונים, ואתם נדרשים להחליט עכשיו ומיד – זה שונה עשרות מונים מקבלת החלטה באולם ממוזג.

טוב יעשו כל אנשי ועדות החקירה, אשר מנסים להגיע לחקר האמת, לדעת להבדיל בין אחריות אישית לבין אחריות פלילית ובין אשמה כזו או אחרת. טוב יעשו אם ינסו להיכנס לנעליים של אותם מקבלי ההחלטות באותו שלב של קבלת ההחלטות.

אנשי משרד החינוך חייבים לנהל שיעורי חינוך בנושא המושג 'אחריות' אשר לצידה אשמה. אסור לאפשר ולהטמיע את הניסיון המוזר של בעלי אינטרסים – אחריות ללא אשמה – פשוט אסור.

ועדות החקירה נדרשות לא רק לבדוק את אירועי העבר. בעיקר תפקידם הוא להמליץ כיצד למנוע את האירוע הבא במתן כלים מדויקים לבעלי התפקידים.

לדאבוני, הפכנו לחברה שחוששת לשאת באחריות בגלל האשמה. מצאנו פטנט עולמי להפריד את המושגים. תפקידנו כחברה הוא להגן על בעלי התפקידים הנושאים גם באחריות וגם באשמה. אלה האנשים שלנו. אנחנו שלחנו אותם לשאת בעול.