אין במה להתגאות

צילום: יונת בירין
צילום: יונת בירין
בשבוע שבו ציינה ישראל את שבוע הגאווה והתקיים המצעד בירושלים, השחיתו אלמונים ביישוב את דגלי צבעי הקשת שנתלו בשטח פרטי * המשטרה חוקרת

ונדליזם, חוסר סובלנות ופגיעה ברכוש הפרט ובחירותו. כל המושגים האלה התנקזו למעשה מכוער אחד שאירע ביישוב בסוף השבוע האחרון כאשר אלמונים עקרו דגלי גאווה מתוך חצר של בית ושרפו אותם בשטח ציבורי סמוך.

לא פחות משני מאמרי דעה נכתבו בגיליון הקודם על משמעות הדגל, אומנם היה זה דגל הכחול-לבן שלנו נושא המאמרים האלה, שנכתבו על רקע הוויכוח הציבורי על קיום מצעדי יום ירושלים והתנכלות ערבים לרכבים שנתלו עליהם דגלי ישראל. אבל זה לא משנה, דגל הוא סמל עבור הקבוצה שנושאת אותו ולא משנה אם מדובר בוועד עובדים של מפעל לנקניקים או במיליארד ומשהו סינים. פגעת בדגל – לא פגעת רק בו. היום זה הדגל – מחר זה אחד מנושאיו.

בעצם למה מחר, זה כבר קרה לפני כמה שנים. ב-30.7.2015 נרצחה שירה בנקי בת ה-15 במצעד הגאווה בירושלים. "אני הייתי שם כששירה בנקי נדקרה. עמדתי 100 מטרים מאחוריה", מספרת יונת בירין, תושבת מבשרת ציון שמחצר ביתה נגנבו בסוף השבוע האחרון שלושה דגלי גאווה. היא מצאה אותם שרופים ומושחתים במגרש ציבורי סמוך. "בחמישי בלילה חזרנו ממצעד גאווה מרגש בירושלים, הדגלים שימחו אותנו בחצר. בשישי בבוקר הם כבר לא היו שם. מצאתי אותם בבוקר אחרי זה, שרופים לגמרי, כשחזרתי מהגן של הילדה". היא התקשתה לעכל את מה שראו עיניה. "לגנוב דגל ולשרוף אותו זה מעשה של אלימות. אלימות זו היא לא רק נגד דגלי גאווה, היא גם נגד אנשים. היא מסוכנת ואסור לשתוק לה".

יונת בירין הגישה תלונה במשטרה ושם חוקרים את האירוע במלוא החומרה. "זה מפחיד לגלות שבאמצע הלילה נכנס אדם לתוך החצר שלנו, לקח לנו שלושה דגלים, כולל אחד שהיה מחובר בשישה אזיקונים (מה שאומר שפשוט זה לא היה לפרק אותו, כך במקור). הדגל היה מחובר לחלון חדר השינה שלנו, 20 ס"מ מהמיטה שישנו בה", היא מספרת.

אגב, אין זו הפעם הראשונה בשנה האחרונה שמתבצע ביישוב מעשה השחתה על רקע של חוסר הסכמה. בדצמבר האחרון הושחתה מודעה ציבורית של קהילת 'בית קמץ' במבשרת ציון של התנועה הרפורמית, שקראה לבנים ולבנות לחגוג במקום את טקס בר ובת המצווה.

"אני לא חושבת שכולם צריכים להסכים עם כולם, אני בטח לא מסכימה עם השכנים שלי על הכול" אמרה השבוע יונת בנימה של דאגה. "אם הייתי מכריחה אנשים לתלות דגל גאווה בחצר שלהם, זו הייתה ממש בעיה. אבל לא הכרחתי אף אחד, פשוט תליתי דגלים בתוך החצר שלי".

יונת בירין מסכמת במסר לציבור: "למה חשוב לנו לתלות דגל? חשוב לנו בשביל ילדה שעוברת ברחוב בדרך לבית הספר וזה מעורר לה מחשבה לרגע. חשוב לנו בשביל נער שצוחק עם החברים שלו על הדגל אבל אולי בלב חושב 'הי, אז אני נורמלי'. חשוב לי בשבילי, וחשוב לי בשביל הילדה הקטנה שאני מגדלת, לדעת שכל מה שיש לה בלב הוא מצוין".