אין לחם, אין עבודה

צילום אילוסטרציה: Richi Tejada, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Richi Tejada, Pixabay
העדר מים ולחם מובילים להתקוממות מסוכנת * "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם" – הגרסה האיראנית

בתקופה האחרונה אנו עדים להתעצמות גלי המחאה באיראן. בתחילת יולי התבשרנו כי מצוקת המים גוברת בשל בצורת המתהווה באזורנו ובפרט באיראן. אט אט הפכו ההפגנות להיות דבר שבשגרה. הנעשה ברחוב האיראני מופץ באמצעות הרשתות החברתיות על ידי בני 'הדור השרוף' (בני 40-20) אשר נולדו לאחר המהפכה. לצד המחאה, אשר הוציאה רבים לרחובות בשל החוסר במשאבים בסיסים והפגיעות הקשות בתשתיות הלאומיות (הפסקות חשמל, שריפות ענק והעדר מים בברזים), התווסף מרכיב נוסף – התייקרות הלחם. מאז חודש מאי השנה, מחיר הלחם עלה באופן מתמיד ולא מבוקר בפער של בין 30 אחוז ל-50 אחוז, דבר שאינו קל לעם האיראני, החווה בשנים האחרונות התייקרות מחייה לאין שיעור. איראן הפכה ממדינה עשירה למדינה ענייה. הסנקציות הכלכליות, אשר הושתו עליה בשנים האחרונות בעקבות תכנית הגרעין, מביאות רבים מאזרחי איראן להפגין על מר ליבם כנגד המשטר.

בהפגנות אלה, המוגדרות כעממיות וכ'קול הרחוב', מוחים כל העת נגד הצורך של איראן להתערב בנעשה אצל שכניהם. כל מה שהם מבקשים זה "לחם ועבודה" ואין הם מעוניינים לא בנעשה בעיראק, בלבנון או בפלסטין, אלא איראן בלבד. לנו, היושבים בציון, ביטויים אלה של מחאה והפיכה אינם מובנים לעיתים קרובות במלוא עוצמתם. איראן, מדינה שמרנית, כבר ביצעה הפיכה אסלאמית והעם הדיח את השאה, את בני משפחתו ואת נאמניו. לכן, מחאות אלה הן אולי אות של הבנה ותקווה שיש אנשים ברחוב האיראני שאינם מוכנים עוד להקצנה הדתית ויוצאים במסר חד וברור – די להבטחות כוזבות ולחוסר הרווחה של תושבי המדינה.

לעיתים אני נשאל, האם זה האור בקצה המנהרה המאפשר לשמוח ואולי אף לנשום לרווחה? תשובתי היא שהמצב הקיים בו הפגנות הפכו לדבר שבשגרה, מגלה לנו רק טפח מהווי הרחוב האיראני וסלידתו ממנהיגיו. הייאוש והחוסר בביטחון כלכלי ותזונתי לעיתים מבשרים על שינויים מסוכנים היות ולאנשים אין יותר מה להפסיד. את משכורתם הם מקבלים בריאל ומשלמים על המוצרים בדולרים. משנת 2012 יוקר המחיה עלה ביותר מ-70 אחוז. ערכו של הריאל האיראני ירד לכדי 42,150 ריאל השווה לדולר אחד. משפחות רבות החליפו את האורז, שהוא מוצר בסיסי במטבח האיראני, בשל מחירו הגבוה (2.01 דולר לק"ג) והכניסו את הלחם כמוצר יסוד. אך כעת, עליית המחירים עלולה לטרוף את הקלפים. ההתקוממות, המחאה והדיבור הפתוח בפנים גלויות של העם האיראני, הם שינויים לאין שיעור, היות ועד לפני כעשור פחדו האזרחים לומר ולהביע את מר ליבם בגלוי. המשטר, אשר ער לשינוי ולסכנה הטמונה בחובו, עלול לפעול באופן קשה ואפילו קשה מאוד. הנשיא החדש, האמור להיכנס לתפקידו בימים הקרובים, אינו דומה בגישתו לנשיא הנוכחי הנחשב למתון יותר בדעותיו. כל הפגנת כעס, בה המוחים מבטאים את סלידתם מהמשטר, היא עוד סדק בחומה הבצורה והאיתנה של משטר האייתולות.

כפי שכתב המשורר אמיר גלבוע בשירו המוכר של שלמה ארצי "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", לדעתי הדגש הוא למילים "פתאום קם אדם". מה בעצם יהיה הקש שישבור את גב הגמל ויוביל את העם להפלת המשטר? זאת אין איש יכול לנבא. בבחינת אירועי מהפכות שקרו לאורך ההיסטוריה, ניתן לראות שבכולם היה טריגר שגרם פתאום לאנשים לקום בהמוניהם לרחובות ולהפיל את השלטון.