אל מרבדי אדום וגשר אחד תלוי

צילום: שרה יעקב
צילום: שרה יעקב
משבאו ימות החורף, באו עננים וחשרות עבים * משבאו אלה רעפו גשמי נדבה על הארץ, והארץ הצמאה פצתה את פיה לרווחה, ולגמה מהם עד רוות * משרוותה האדמה היא הצמיחה הרבה דשאים, והרבה פרחים להאיר עיני יושביה ולהביא רינה בלבבות

בימים הללו שהשמים מסבירים פנים לאדמה, האדמה מסבירה פניה לבריות המהלכות בה.

בימים שכאלה – שבהם תש כוחה של החמה, והיא מסתתרת כנועה בין העננים המלבינים, ואין בה אונות לקפוח על ראשיהם של הולכי דרכים, יוצאים האנשים עם טפם ונשותיהם לתור את הארץ ולהתהלך בה בחמדת לב.

כמעשיהם של הרבים עשינו אף אנו. אמרה דורית: הדרום האדום ממתין לנו. אמרה שרה: נכון הדרום האדום ממתין לנו, ואנו שדעתנו נשרכת אחרי נשותינו קמנו והלכנו דרומה לראות את מרבדי הכלניות (ואולי הפרגים, שהרי אני איני יודע לקרוא להם בשמם הנכון) ביער שוקדה, ואת באר מרווה אשר במעלה הגבעה. פרפר לבנבן שנפשו יצאה אל האדום האדום הזה כמונו, ריחף במעגלים הולכים ומרחיבים מעל הפרחים הרעננים, ואחר רחק עד הבאר העתיקה הקרויה "באר מרווה" – על שם נערה טובת מראה, שלה עיניים מוארות. נערה מקיבוץ עלומים הסמוך – שאלהים אספה אל חיקו והיא בת שמונה עשרה. תמונתה ניצבת שם במעלה הגבעה בצמוד לבאר העתיקה והיא כמו מתבוננת בחמדה במרבדים האדומים שלרגליה, ובאנשים הרבים המהלכים בשבילים שבינותם.

ולא רק מרבדי כלניות ראינו שם. מן הבאר והלאה למלוא מרחבי העין התנחשלו ברוח הקלה שדות חיטה ירוקה, והרבה ברושים דקי גזע ודקי גיזרה, והרבה אנשים שהלכו מתונות, ודברו מתונות. אנשים רגועים שרחקו מן "המסכים המשקרים" ומן העיתונים שעליהם אומר עגנון: "עיתונים אלו אין להן מה יכתבו, ובכן כותבים מה שכותבים. אתמול הבעיתו אותנו בכלבים ולמחרת יבעיתו אותנו בזבובים". האנשים המתונים הללו הרחיקו עצמם היום מן הבעתה, ובאו לכאן לרוות שלווה וחמדת לב.

משם הלכה דרכנו אל פארק אשכול – ארץ נחלי מים קטנים, ונביעות עין הבשור, ומדשאות, ומצפור הצופה אל מניפת נוף בת שלוש מאות וששים מעלות שחובקת בתרונות, ושדות ירוקים, ושבילים, וערוצים למלוא מרחבי העין.

תחנתנו האחרונה הייתה הגשר התלוי מעל נחל הבשור, אותו נחל אשר עדיו הגיע מלכנו דוד לאחר שעבר בעיר צקלג השרופה "וילך דוד הוא ושש מאות איש אשר אתו, ויבוא עד נחל הבשור". משם הוא רודף אחר אויביו, מכה אותם עד חורמה, ומציל מידיהם את שתי נשותיו השבויות. כאן במחוזות הללו הוא גם פוסק פסיקה נצחית: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". הוראה צבאית המיושמת בכל צבאות העולם למיני אז ועד היום.

עדר כבשים גדול שרעה על שפת הנחל הביאנו באורח ממשי אל ימי התנ"ך ההם הרחוקים, אל רועי הצאן התמימים ואל יושבי האוהלים הרבים שחיו כאן באותם ימים.

הלכנו אל הדרום לצפות במרבדי כלניות אדומות ומצאנו שם את השלווה. הדרימו אחי הדרימו – בטרם יעצמו הפרחים את עיניהם היפות.