אני אמלוך, לא אתה

צילום אילוסטרציה: Vintagelee, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Vintagelee, Pixabay
הבעיה העיקרית מתחילה בחשיבה הפרוגרסיבית הקיצונית שמובילה להתעלמות מוחלטת ולניתוק מהחוקיות שקיימת בטבע שאנחנו חלק אינטגרלי ממנו ובחוסר התחשבות בתכתיבים שלו

מאז שהוחלף השלטון בארצות הברית, התחזק השמאל הליברלי ואמריקה עוברת מהפכה תרבותית אגרסיבית שמשנה את פניה מן היסוד ומחלחלת לכל הרבדים בחברה – החל מהפרט, דרך התא המשפחתי ועד הלאומיות האמריקאית.

במדינות רבות החלה רגולציה בחסותו של האגף הפרוגרסיבי, שמטרתה היא להכשיר מחיקת זהויות במסווה של ליברליות. לדוגמה, יכול אדם לבחור את מינו ואת גזעו. בבתי ספר יסודיים באריזונה ובמדינות נוספות נכנסה ספרות בעלת אופי פורנוגרפי קשה ואפילו פדופילי בצו המושל. פסלים של גיבורי האומה האמריקאית מסולקים מהרחובות, ספרים שעוסקים בגזע מצונזרים והדוגמאות עוד רבות.

תופעה זו של תרבות הביטול, ששורשה הוא חופש מוחלט ותכליתה היא מחיקת זהות האדם, נמצאת בשלבי התהוות שנים רבות ורק בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה זינקה והתרחבה כמעט לכל פינה באמריקה.

מהרגע שהחברה שינתה את החוקים ואת התקנות שהיו בממשל השמרני שהיה בה, לצד התרחקות המונית של בני אדם ממסגרת הדת שסיפקה להם ערכים והחזיקה אותם בגבולות מסוימים, נעשו האנשים חופשיים יותר, אדונים לעצמם וכל אחד בוחר לפי רוחו, נוחיותו, לפי הרצון לקבל הנאה מקסימלית לתועלת עצמו ולפי האגו שצומח ופועל בו.

זו פילוסופיה עמוקה יותר מאשר רק בחירה חופשית בזהות מגדרית ובנטייה מינית. זו התקפה נגד הכוח העליון של הטבע ששולט ומולך. זו קביעה פנימית נחרצת שאומרת "לא אתה בורא אותי, אלא אני בורא את עצמי". בגישה כזו, חוץ ממקרים של מוות שאין לאדם שליטה בהם, ניצב האדם בגאון במרכז העולם ובלב הבריאה. אם הייתה לו אפשרות לשלוט גם על המקרים הבלתי נשלטים, גם אותם היה לוקח בשתי ידיו.

הגישה הפרוגרסיבית מאדירה את האינדיבידואל, נשענת על כך שאין גדול יותר ממנו. היא מפרשת בגישתה האגואיסטית את המושגים דמוקרטיה, שלטון העם ושוויון בצורה מעוותת שמאפשרת לכל אחד לשאוג משורש גאוותו "אני אמלוך! אני ורק אני אחליט מה רצוני ואני לבדי ראוי לקבוע את המדיניות של חיי, של משפחתי ושל החברה שלי. אני גם אקבע את חינוך ילדיי, את זהותם ואת השקפתם".

הבעיה אינה בליברליזם הקלאסי שדוגל בחירות הפרט, בזכויות האזרח ובחופש המחשבה והקניין. אדם שהוא ליברל טהור נותן לכל אדם מקום להתבטא ביחס לאחרים ושואף להידברות במגמה להגיע להבנה ולהתחשבות הדדית. לכן קשה לנסח נוסחה אוניברסלית שתצביע היכן עובר הגבול הדק בין ליברליזם מתוקן, כלומר חופש הבחירה של הפרט במסגרת מאוזנת ומתחשבת, לבין ליברליזם פרוגרסיבי שמוחק את טבע האדם. הבעיה העיקרית מתחילה בחשיבה הפרוגרסיבית הקיצונית שמובילה להתעלמות מוחלטת ולניתוק מהחוקיות שקיימת בטבע שאנחנו חלק אינטגרלי ממנו ובחוסר התחשבות בתכתיבים שלו.

במקרה של ארצות הברית, יש גורם נוסף שמקשה עליה לבלום ולהתאזן: עצם העובדה שהמעצמה לא עברה מהפכות גדולות, היא מתקשה לבצע זינוק חברתי משמעותי. אמריקה אומנם ידעה מלחמות ומאבקים, כמו מלחמת האזרחים בין הדרום לצפון, אבל הן לא כמו המהפכה הצרפתית, 'אביב העמים' ומהפכות לאומיות נוספות שטלטלו את אירופה במאה ה-19 וגרמו להן להתבגר ולהתייצב.

אם הייתה חווה אמריקה מהפכה פנימית כזו שהייתה מותירה בה זעזוע של ממש, היא הייתה ממוקדת פחות בהתפתחות כלכלית, במרדף אחרי דולרים ובמופע בלתי נגמר של מערכות בחירות, אלא הייתה מגלה יחס רציני יותר לחיים, מייצבת ערכי יסוד בחברה שלא ניתן לעסוק בהם במקח וממכר כמו היום. היא יודעת הייתה לנתב את היצר האגואיסטי כך שיפתח נכון את האדם והחברה, ימשיך להמציא, לדעת, לחקור ולהשתפר מבלי לצאת משליטה – תוך איזון בריא של ערכי בסיס בלתי משתנים של מותר ואסור ששומרים על מסגרת יציבה של יחסי אדם-משפחה-חברה.  

בינתיים, ממשיכה אמריקה לצנוח חופשי. אך בבוא העת, לקראת הנחיתה הקשה, תידרש היא להחליט מחדש על זהותה.