אסון מירון וה'רפלקס המותנה'

האם ניתן היה למנוע את הטרגדיה? זירת האסון במירון (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
האם ניתן היה למנוע את הטרגדיה? זירת האסון במירון (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
"השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים", אמר השר אמיר אוחנה כאשר נשאל אם במקרים מסוימים לא חייבים לקיים את החלטות בג"ץ * מה קורה בפועל ומה ההשלכות? * וגם: מה צפוי לנו בדרך להקמת ממשלה?

המדינה החליטה כבר לפני שנים על הפקעה מוחלטת של השטח במירון. הגופים שראו עצמם נפגעים והם עתירי קשרים פוליטיים פנו, איך לא, לבג"ץ. כאן שוב התפתח התסריט המקובל: מה עשו כבודם? הם פסלו את הפתרון שהציעה המדינה. הבג"צ פשוט איננו יכול שלא לזרוק את המדינה מכל המדרגות – סוג של רפלקס מותנה.

המדינה גיבשה תכנית להפקעת ההר מכל הגופים שהתעלקו עליו ולהקמת רשות מנהלת שתנהל אותו. ע"ע הכותל המערבי: המקום מתנהל כדת וכדין על ידי רשות שהוקמה לשם כך במיוחד ואין פוצה פה ומצפצף.

אני מפנה הצעה לאותם אלה שמחפשים הוכחות ל'שיטה' הבג"צית. אציע לכם דוגמאות חיות ורוחשות לעוד אסונות שכבודם/ן גרמו. הראשון מחייב ביקור בדרום תל אביב, רצוי בשעות הבוקר כאשר מהגרי העבודה נפלטים מהחמארות שלהם אל מדרכות העיר הגדולה… ראו את תהליך ההרס שכפה הבג"צ על השכונות הוותיקות הללו. ולמען מי? למען מהגרי עבודה שהגיעו לכאן על מנת לשבור כאן שבר ואולי לגאול את מיליוני נשותיהן ממילת נשים הנהוגה באפריקה…

אך הדוגמה הקשה ביותר והטראגית ביותר לאובססיה הבג"צית לפסול החלטות ממשלה או לצוות עליה 'לתקן' אותן היא פרשת הרצח ליד ציר כיסופים בשניים במאי 2004, בו נכחדה כמעט כולה משפחת חטואל. האסון היה חרוט על כתליו של העליון, אבל הממשלה נזרקה מכל המדרגות. למה לא?

שר המשפטים עד לפני כשנה, אמיר אוחנה, אמר כי חטואל ובנותיה נרצחו לאחר שבג"ץ מנע הריסת מבנים ליד ציר כיסופים ולכן אין לקיים כל פסיקה של בית המשפט. "לא צריך לקיים כל פסיקה של בית המשפט", אמר אוחנה ל'הארץ' והסביר את עמדתו בדוגמה: "טלי חטואל התגוררה בגוש קטיף. היא הגיעה לציר כיסופים ונורתה בידי מחבלים שהגיעו עד הציר. מסתבר שהמחבלים הגיעו עד ציר כיסופים בחסות מספר מבנים. הצבא זיהה את המבנים כסכנה ביטחונית, ובג"ץ – למרות שאין לו מומחיות – החליט למנוע את ההריסה". כאשר נשאל אם במקרים מסוימים לא חייבים לקיים את החלטות בג"ץ, השיב אוחנה: "השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים".

המנדט עבר ללפיד. מה יהיה?

ומכאן במעבר חד לאירוע הפוליטי שבצילו אנו מוצאים עצמנו כבר זמן רב מדיי: החזרת המנדט להקמת הממשלה מנתניהו לנשיא וממנו כפי שנראה בעת כתיבת שורות אלו ליאיר לפיד.

במועד זה (שלישי, 4.5) עדיין אין מהלך מוגמר כתוב וחתום. עד חצות עדיין תיתכן תהפוכה. אצל כמה ממלאי תפקידים (הבולטת והחשובה ביניהן היא איילת שקד ונאמניה ב'ימינה') הגחלים לוחשות. יש לזכור כי את ההחלטה שקיבל בנט להסתפח אל 'יש עתיד' של לפיד ליוו הפגנות של ה'בייס' הזועם שלו ליד ביתו וליד ביתה של שקד. את המהלכים הללו ליוו חששות כבדים, אותם ואת יועציהם. הם חוו כבר את האבדן של חבורה נאמנה זו אותה טיפחו השניים במשך שנים רבות. הייתה זו צלילתם אל מתחת לאחוז בחסימה באפריל 2019.

זהו 'בייס' של 'ימין רך' החושש לגורלה של ההתיישבות ביהודה ובשומרון, רואה את עצמו מימין לליכוד והוא רוחש אהדה לדת ולדתיים. גוש אוהדים זה חרד מן העובדה שנתניהו אולץ לוותר על סיפוח הבקעה, מתנה שהוענקה לו על מגש של כסף על יד טראמפ. מנהיגיו יודעים שקל לאבד אותם ואין להם תומכים אחרים זולתו.

המעבר שעשו משמעותו גם ניסיון להמרה, חלקית לפחות, של אותו 'בייס' נאמן ב'בייס' אחר. זה הימור גדול שאולי אין ממנו דרך חזרה. אם ייפלו, שוב לא תהא להם תקומה.