ארבעת הגיבורים שלי

(מימין לשמאל): אלון שמריז, יותם חיים ופואד אל טלאקלה (צילומים: באדיבות המשפחות)
(מימין לשמאל): אלון שמריז, יותם חיים ופואד אל טלאקלה (צילומים: באדיבות המשפחות)
על שלושת החטופים שנהרגו מאש כוחותינו ועל תגובת האם של אחד מהם לנסיבות שבהן מצאו את מותם

עוד יסופר על עשרות מעשי הגבורה שנעשו (ועוד ייעשו) במלחמת 'חרבות ברזל' (שם זמני, ש.נ.), עלילות גבורה שיהיו חלק מהמורשת הלאומית שלנו. נזכור את הלוחם שהקריב את עצמו בנופלו על רימון וכך הציל את חבריו, את חברי כיתות הכוננות שנלחמו כנגד עשרות מחבלים והצילו תושבים רבים, את תושב רהט שהציל עשרות מבלים ממסיבת ה'נובה' ברכבו, את הבעל שהסגיר את עצמו למחבלים כדי להגן על אשתו שנשארה בממ"ד, את ההיתקלויות פנים אל פנים מול מחבלי החמאס ועוד אין סוף מעשי גבורה.

אני כבר בחרתי את ארבעת הגיבורים שלי. שלושה מבין ארבעת הגיבורים שלי הם אלון שמריז, סמאר פואד אל טלאקלה ויותם חיים זכרם לברכה – שלושת החטופים שנהרגו בשוגג מאש כוחותינו.

מהם מרכיבי הגבורה? אומץ, תושייה, נחישות ופעולה המשלבת את כל אלה. בחינת פעולותיהם, על פי התחקירים שנעשו – עד שהסתיימו באופן טראגי – מצביעה על שילוב של כל מרכיבי הגבורה.

בהתאם לתחקירים (נכון להיום), תחילת האירוע הייתה חמישה ימים טרם היום שבו מצאו את מותם. השלושה הוחזקו בבית במרחק של קילומטר מהמקום בו נהרגו. בשלב מסוים התנהל קרב במקום בין חיילי צה"ל לבין המחבלים, במהלכו נהרג אחד מכלבי 'עוקץ' שגופתו נמצאה במקום ימים מספר לאחר מות השלושה. בפענוח סרטון מצלמת ה'פרוגרו' של הכלב, נשמע אחד החטופים צועד בעברית "הצילו". כאמור, בבית נמצא הכלב ההרוג אך לא נמצאו במקום מחבלים הרוגים. מכאן ניתן להסיק, כי השלושה ניצלו את מהומת הקרב שנערך בבית בין לוחמי צה"ל למחבלים כדי לברוח. הם עשו את דרכם בין הבתים ההרוסים, ההפצצות וחוליות מחבלים עד שהגיעו לבית בו התחבאו ועליו כתבו משיירי מזון את המלים "חטופים" ו"הצילו". כאשר זיהו את חיילי צה"ל בקרבתם, יצאו אליהם כשחצי גופם עירום עם בד לבן וכשהם צועקים "הצילו". אך הדבר לא הועיל, שניים מצאו את מותם במקום והשלישי שהצליח להימלט וחזר לבית, יצא החוצה לאחר שקראו לו לצאת ואז נורה אף הוא למוות.

כל אחת ואחת מפעולותיהם של השלושה נבנתה מהמרכיבים של אומץ, נחישות ופעולה – החל מהצעקות "הצילו" בעברית בעת הקרב, הבריחה, תוך ניצול מהומת הקרב בין לוחמי צה"ל לבין המחבלים, מסע ההישרדות בן חמשת הימים, ההסתתרות בבית מרוחק כקילומטר, הכתובות "הצילו" משיירי המזון ולאחר מכן היציאה אל חיילי צה"ל בדרך שהם יצאו. משכך, הם שלושת הגיבורים שלי.

הגיבור הרביעי – בעצם גיבורה: איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל, שפנתה אל חיילי הכוח שפגע בבנה בהקלטה ובה אמרה: "שלום לחטיבת 7828 יסל"ח גדוד 15, מדברת איריס חיים. אני אימא של יותם. רציתי להגיד לכם שאני מאוד אוהבת אתכם ומחבקת אתכם פה מרחוק, אני יודעת שכל מה שקרה זה בכלל לא באשמתכם ובאשמת אף אחד חוץ מהחמאס". בהמשך, הזמינה את לוחמי הגדוד לביתה על מנת שתוכל לחבק אותם.

אלו תעצומות נפש יש לאישה הזאת? איזו אצילות וגבורה היא גילתה, להתגבר על הכאב האישי הנורא, לא לפתח כעס ולא לדרוש את העמדת היורים לדין, אלא להיפך – לפתח כלפיהם חמלה ואהבה. לעתים, הגבורה איננה במעשה הפיזי וכך היה אצל איריס חיים. אינני זוכר מקרה אחר של בני משפחה של נפגעים בשוגג מאש כוחותינו שזו הייתה התגובה, ואם שכחתי מישהו אני מבקש את סליחתו.

אלה ארבעת הגיבורים שלי – אותם אזכור לעד.