עונת האביב והקיץ מבשרים תמיד על שינוי אקלים, כניסת רוחות מזרחיות ומזג אוויר חם המוביל לעיתים קרובות לשריפות ענק. אך לא כך הדבר באיראן, אשר ספגה בחודשים האחרונים שריפות רבות, דבר אשר הביא להרמת גבות רבות. השריפה האחרונה, אשר סוקרה בהרחבה בערוצי התקשורת האיראנית, אירעה ליד כרג', במחסן הממוקם על כביש צדדי וישן המוביל לעיר הבירה טהרן.

דובר רשות הכבאות באיראן, ג'לאל מאליקי, ניסה כמיטב יכולתו לפרשן את השריפה שפרצה שם. דבריו היו הקוריוז הטוב ביותר שנאמר בעת האחרונה על ידי נציג רשמי של המשטר, כאשר טען שבמחסן בו פרצה שריפה קטנה, אוחסנו "כל מיני סחורות ומכשירים ביתיים". דברים אלה מהווים המשך לשקרים הרבים אשר נציגיה הרשמיים של איראן מנסים 'למכור' לעם האיראני ולעולם.

אך סרטון אחד שווה אלף מילים. ואכן, מסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, ניתן להבין מציאות שונה ממה שתואר על ידי הדובר. בזירה נמצאו מעל לעשר כבאיות, מנופי כיבוי (סולמות הידראוליים) ומכליות מים. על פי המצולם, הציוד עמו הגיעו צוותי הכיבוי היה ציוד מיושן ומכוניות עתיקות אשר הזכיר ציוד מלפני שני עשורים לפחות.

האם לתכולת המחסן יש קשר לציוד צבאי המאוחסן שם טרם העברתו לסוריה? או שמא בעלי המחסן היו היעד להתפרצות השריפה המסתורית?

למחרת, סיפקו העיתונאים האיראניים את המידע אודות בעלי המחסן, גוף ממשלתי מכובד בשם 'ארגון איסוף ומכירה של רכוש קנייני' (Tamliki). גוף זה, אשר הוא לכאורה לגיטימי, עוסק "באיסוף ציוד נטוש וללא בעלים" הקיים בכל המחוזות באיראן. ציוד זה, המוחרם על ידי  המכס, נמכר ברחבי המדינה. גוף זה עוסק לא רק במיטלטלין, אלא גם בקרקעות ללא בעלים.

לפי הנתונים המוצגים בגאווה, ברבעון הראשון של השנה האירנית (מ-21 למרץ עד לחודש יוני כולל), גדלו מכירות הרכוש ב-125 אחוז לעומת הרבעון הקודם ואילו החרמות הנדל"ן גדלו ב-1,400 אחוז לעומת אותה התקופה אשתקד. לאור האמור לעיל ולאחר שנחשפו בעלי המחסן, ייעודו והסחורות המאוחסנות בו, ברור מדוע הוזרמו כבאיות ומנופי כיבוי מעשר תחנות אזוריות שונות ומדוע נדרשה התערבותו של דובר מערך הכבאות.

כמו גופים רבים הפועלים ברחבי איראן, גם גוף זה הוא לגיטימי לכאורה וההבדל היחידי נעוץ בעובדה שהוא פועל לטובת משטר האייתולות ובהוראתו ומניעיו אינם כשרים.

אירוע זה מצטרף ליותר מתריסר שריפות אשר אירעו ברחבי המדינה מתחילת השנה. אבקש להזכיר, כי מספר ימים קודם לכן אירע מקרה אחר בבית הזיקוק 'השהיד תנגויאן', אשר השפיע על אספקת החשמל ברחבי המדינה ואף הוביל להפגנות ספורדיות ולקריאות נגד המשטר בהן נשמעו קריאות כגון "מוות לדיקטטור", "מוות לחמינאי" ועוד.

לעיתים אני נשאל, האם להפגנות אלה יש בכלל תכלית או שמא הם נופלים על אוזניים ערלות של המשטר? ראשית, המשטר שומע את המחאות אלה וער להן. שנית, האירועים האחרונים הובילו את נשיא איראן, חסן רוחאני, להתנצל מול העם האיראני.

כפי שכבר כתבתי בעבר, במזרח התיכון אסור להסתכל על אירוע נקודתי כעל אירוע בודד שלעיתים לא קיבל את הבמה הנכונה, אלא ראוי להסתכל על מכלול אירועים המתרחשים מאחורי הקלעים. אין ספק כי פעילויות אלה גורמות לשיבוש חיי השגרה של המשטר האיראני.