ביבי ביבי בום

צילום: U.S. Embassy Tel Aviv
צילום: U.S. Embassy Tel Aviv
אם רק נשיג רגיעה, אפילו חלקית, משד השנאה – דיינו

איזו אחדות בעם, ממש ימות המשיח מתדפקים על דלתות ביתנו. אך משום מה אין אנו מבחינים באושר ובשמחה ברחובות: אישים רבים – הן מימין והן משמאל – נשמעים בימים האחרונים מאוחדים בדעתם: אסור שתהיה עסקת טיעון במשפטו ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. כמובן, כל צד משיקוליו ועם טיעוניו.

ואני, האזרח הפשוט, שמכונס רוב הזמן בביתו וניזון בעיקר משידורי הטלוויזיה וכלי התקשורת האחרים, נשאר עם תהייה גדולה ושאלה קטנה בפיו: מה טוב לעם ישראל? שאלה פשוטה (כמוני…) שעליה לא מצאתי תשובה ברורה.

במוצאי שבת, למשל, יצאו מפגינים מהשמאל והפגינו ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה ודרשו ממנו שלא לעשות עסקת טיעון עם ראש הממשלה. בין המפגינים היו גם אנשי צבא בכירים לשעבר (כן, רמטכ"ל ושר ביטחון) שחזרו והצהירו בצורך הדחוף לעריכת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות, נושא חשוב שהנסתר בו רב על הגלוי. לכן, אמת, יש צורך דחוף בחקירה.

מירי רגב וחבריה בימין, יצאו אף הם חוצץ נגד קיומה של עסקת הטיעון. זאת כמובן מתוך אהבת נתניהו. הם הסתפקו בישיבה באולפני הטלוויזיה, זאת מתוך הנחה נכונה שמספר האזרחים שיצפו בהופעתם יהיה גדול בהרבה ממספר המפגינים. רגב חזרה שוב ושוב על המשפט שבו קבעה "אסור לנתניהו לוותר בעניין הקלון". כוונתה כמובן, שאסור לקבל עסקה שיש בה קלון.

המשפטן הוותיק, פרופ' מרדכי קרמניצר, הבהיר בצורה חד משמעית, כי מי שפונה בדרך כלל ומבקש עסקת טיעון הוא הנאשם. במקרה של נתניהו, אכן מתברר שהוא היה היוזם לעסקה זו. על פי פרסומים, הוא יצר קשר עם נשיא בית משפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, כדי שיפעיל את השפעתו הגדולה במערכת המשפט למען עסקת הטיעון.

לא הבנתי את דרישתו של המשפטן בעל השם העולמי והמוניטין המוצדק לכלול בעסקת הטיעון גם אמירה על העוולות שעשה למערכת המשפט. אכן, נתניהו השמיע לא פעם הצהרות בגנות המערכת המשפטית ואף טען שמדובר ב"תפירת תיק" נגדו. יבואו אחרים ויטענו כמובן שמדובר בהבעת דעה ועל כך לא צריך להתנצל.

ברור, כי פנייה זו של נתניהו נוגדת לחלוטין את אמירתו המפורסמת "אין כלום ולא היה כלום…" עם החלטתו לבקש עסקת טיעון. הנימוק המרכזי, לדברי מקורביו, הוא חוסר היכולת הנפשית להמשיך במשפט שעלול להימשך עוד שבע שנים תמימות. כולל שמיעת הערעור בבית משפט העליון.

לאחר שמיעת וכל הטיעונים בעד ונגד עסקת הטיעון וקריאתם הימים האחרונים, טענה אחת משכנעת ביותר נשמעה בלחישה כמעט וגרמה לי להצביע בעד העסקה: בכל שנות שלטונו גרם נתניהו לנזק רב, זאת לצד מעשים טובים שעשה. הוא גרם להעמקת השנאה בעם ולהגדלת הפערים החברתיים – שנאה אשר עלולה הייתה להעמיק במשך קיום כל שנות המשפט ולגרום לנזקים עצומים. אם רק נשיג רגיעה, אפילו חלקית, משד השנאה – דיינו.

כאן המקום להזכיר לכל אוהדי נתניהו ולמשפחתו, שמתכוונים אולי לפתוח באיסוף כספים למימון הוצאות המשפט, את סעיף 252 בחוק העונשין שמדבר על איסוף כספים אחרי מתן פסק דין: "הפותח, בכל דרך של פרסום, פעולת התרמה למען תשלומם של קנס, הוצאות או פיצוי שפסק בית משפט בפלילים או נותן פרסום להתרמה כזו, דינו מאסר שישה חודשים".

בעודי כותב את הדברים הללו, נזכרתי בדברי ידיד טוב, ב'פרלמנט' שלנו בבריכה: "אל תהיה תמים. העסקה כבר גמורה. נתניהו יקבל בבוא הזמן חנינה מהנשיא שתקצר לו את מספר שנות הקלון וזה ייכלל בעסקת הטיעון. הדבר יאפשר לו לשוב לפוליטיקה ואולי לכיסא ראש הממשלה…".

"הזוי", הקשיתי על ידידי. "הזוי?", רעם הידיד בקול, "תחשוב ותשיב על השאלה הבאה: מדוע נמנע הליכוד מלהציב מועמד מתוכו לכהונת נשיא המדינה?". "אה… או… מה…", גמגמתי. לא הייתה באמתחתי תשובה חכמה ומנומקת דיה כדי להשיב על שאלה זו.