בית המשפט העליון: אחריות? לא בבית ספרנו…

האם יימצא האחראי האמתי? זירת האסון במירון (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
האם יימצא האחראי האמתי? זירת האסון במירון (צילום: דוברות 'איחוד הצלה')
תובנה ראשונה מדיוני ועדת החקירה של אסון מירון: המשימה המרכזית של ממשלת ישראל לאחר הבחירות, תהיה השתתת המערכת המשפטית על יסודות מקצועיים של ידע משפטי, נאמנות לציבור ודחיית 'פטנטים' משפטיים מעוררי גיחוך מהסוג של 'אמת לשעתה'

בתאריך 27.11.2011 קיבלה ממשלת ישראל החלטה (מס' 3886), שעל פיה "תוקם חברה ייעודית לניהול קברו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י, להלן) במירון. חברה שתפעל לניהול, שימור, הפעלה, תחזוקה ואבטחה של מתחם קבר הרשב"י במירון באופן שוטף, תוך הבטחת גישה חופשית, רציפה ומלאה למבקרים במתחם קבר הרשב"י, בין השאר לשם קיום מוסדר של אירועים ציבוריים במתחם קבר הרשב"י בכלל ואירועי ל"ג בעומר בפרט".

העמותות/ההקדשים שניהלו אז בימים ההם את הר מירון והושעו בעקבות החלטת הממשלה דלעיל, אצו חשו ל… לאן? היישר לבג"צ כמובן. שם שטחו נציגיהם את טענותיהם נגד 'הממשלה הרשעה' וגם מחו על 'המעשה הנפשע' של הפקעת סמכויותיהן לטובתה של ממשלת ישראל ושל החברה שתקים ועל 'קיפוחם' הגדול שעתיד להיגרם במלקוח הצפוי לשנים יבואו.

ואכן, ראו זה פלא. כעבור שנתיים (2013), החליט בג"צ – במותב שבראשו עמדה/ישבה כבוד הנשיאה מרים נאור ז"ל (שימו לב לנקודה זו בבואנו לדון בשאלת האחריות האמורה להיות מוטלת על גופים ציבוריים והעומדים בראשם) – להפוך את ההחלטה האמורה על פיה, על קרבה ועל כרעיה. בפסק דין 516/14 שניתן בשנת 2014, בוטלה חד וחלק החלטת הממשלה.

ניהול המקום הקדוש חזר בפועל לידי העמותות שניהלו אותו כמימים ימימה. אלה חזרו לשלוט על ניהול הקבר והאסון התדפק כבר אז התדפק על דלתן, אך בבג"צ לא ראו ולא שמעו…

כך החלה החבית הטעונה עד לשפתה בחומרי נפץ להתגלגל במורד ההר. כך התנהלו הדברים בכוחה של ההחלטה הבגצי"ת עד לאסון הגדול שבו מצאו את מותם 45 בני אדם ונפצעו למעלה מ-150 – כולם אנשים תמימים ונקיי לב שבאו להילולת רשב"י – על פי מצוות אמונתם – המתקיימת מידי שנה בל"ג בעומר.

אחרי אסון מירון הקימה ממשלת ישראל ועדה חקירה ממלכתית. שוב חוזר עניין האחריות ומתדפק בדלת האחורית. את מי ממנה השופטת אסתר חיות, כבודה, כיושבת ראש הוועדה? וכה אמרה נשיאת בית המשפט העליון, בהקשר זה: "בהתחשב בגודל האסון וברגישות הסוגיות הטעונות בירור, בחרתי להעמיד בראש הוועדה את נשיאת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, ולצדה יכהנו, כאמור, הרב מרדכי קרליץ והאלוף במילואים שלמה ינאי".

כך התפוגגה סוגיית האחריות והייתה שוב מרמס לרגלי כבודם, שופטי בג"צ. במקרה זה של מרים נאור ז"ל, גם התאיידה ברוח, ולא זו בלבד אלא שאת שאלת השאלות ממאירה זו מנסה הוועדה לטפול עכשיו על… נתניהו… כמה נוח… נתניהו הוא שנחקר על ידי הוועדה; ונשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דבורה ברלינר, מבקשת לדעת: "מה אתה עשית כדי למנוע את האסון?".

בסיפור הזה מגולמת כל התהום המתפתחת והנפערת בין הציבור ועמו המערכת הפוליטית לבין המערכת המשפטית. עובדה זו מבוארת גם בסקרים שנערכים מפעם לפעם על ידי גורמים אקדמיים ואחרים בישראל. לא נעלה כאן את כל הסוגייה שאוכלת כפצע בבשרו של הציבור כבר ימי דור ויותר. הנושא מחייב דיון מעמיק, אבל מן הראוי לציין כבר בשלב זה, עוד בטרם יישלחו מכתבי האזהרה, כי בית המשפט הוא זה שמנע מנתניהו לפעול כפי שנדרש ממנו. מי ששיבשה את המהלך התקין של האירועים דלהלן, הייתה המערכת המשפטית שהתערבה ללא כל צורך, עצרה את ביצוע התיקונים הנחוצים. ובכך יצרה מצב הרסני בפועל שהביא לאסון,

כבר עכשיו ניתן להבין שהמשימה המרכזית של ממשלת ישראל לאחר הבחירות, תהיה השתתת המערכת המשפטית על יסודות מקצועיים של ידע משפטי, נאמנות לציבור שהיא  אמורה לשרת ודחיית 'פטנטים' משפטיים מעוררי גיחוך מהסוג של 'אמת לשעתה' ופורמים את מעט המשילות שעוד נותרה – כבמקרה זה – לממשלות ישראל.