ביום חמישי הקרוב( 6.5, 18:00), תיפתח ב'מקום לאמנות' (רח' שביל המרץ 6, תל אביב) תערוכת יחיד של האמנית ג'וזיאן ונונו. אוצר: ניר הרמט.
גוף עבודותיה של ג'וזיאן ונונו רצוף זיכרונות מקוטעים, מובנים על ידי שכחה ומוכתמים ברסיסים של פנטזיה. היא משתמשת במעין 'זיכרון תותב' כדי לתאר את התהליך שבו הבניות מחודשות של העבר מייצרות זיכרונות חלופיים המחקים חוויות אמיתיות במציאות.
היא פוסעת על עקבותיו של הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו (בסרטו '400 המלקות', 1959), מפזרת סימני דרך בחפשה את ה'אותנטי' ביחס לעברה האישי דרך עבר קולקטיבי או הייצוג הקולנועי המשותף שלהם. היא מעלה שאלות לגבי תפיסת המציאות וההבנייה של זיכרון והצורך שלה/שלנו להיאחז ב'אמת' או לנסח אותה מחדש. דרכם היא עוסקת במסע, בהגירה 'משם לכאן', בשייכות, בשפה ובניכוס.
הפריים הקפוא בתמונה האחרונה של הסרט, שימש כניצוץ אשר הפעיל והתחיל את גוף העבודות המוצג בתערוכה זו. ונונו רושמת את דיוקנו של אנטואן עומד על שפת הים כאשר עתידו אינו ידוע, עשרות פעמים, שוב ושוב. לאורך כל הסצנה האחרונה הוא רץ ואילו דווקא העצירה הקפואה שלו מסמנת עבור ונונו את תחילת היצירה שלה. היא זיהתה בסצנה אלמנטים ביוגרפיים שלה עצמה עד ש"לא יכולתי להפריד בין השניים. המציאות והאשליה התערבבו והפכו לזיכרון חי – מזוייף, מפוברק, אך בעל אלמנטים שקרו באמת". אחד האפקטים של ייצוגים היסטוריים באומנויות השונות הוא קירוב הצופה לעבר כאשר הצופה משמש עד לשחזור ההיסטוריה. האמנות נשענת על הזדהות הצופים עם האירועים המיוצגים כדי ליצור עבורם זיכרונות שאינם מבוססים על חוויות ממקור ראשון, אבל עם זאת אלה זיכרונות פלסטיים ממשיים בחומר בעלי כוח רגשי רב.
רצף עבודותיה של ונונו פורם את הקשר בין המסמן למסומן ומשתמש בסוגי פירוק ושיבוש אלה במטרה לחתור תחת הנרטיב היחידני. היא משתמשת בפרקטיקות ייצוג שונות המשבשות את הזיכרון האותנטי ומחבלות במהלך הרציף והלינארי של הנרטיב. לדבריה: "העבודה שלי אינה נכנסת תחת קטגוריה אשר מציבה גבולות. אני מבקשת למוסס את הגבול שבין מציאות לפיקציה, לא רוצה לתחום. אני לא פועלת מתוך קטגוריה או אליה". דרך שאילת דימויים העוברים תהליך הפשטה מסרטו של טריפו, ונונו מבצעת מעין 'ספירת מלאי' של ההווה ומספרת את סיפורה שלה באופן מופשט. היא משתמשת במסגרת ובמבנה של היצירה הקולנועית ודרכם מקיימת דיון על מיתוס הילדות ועל הזמן האבוד.
ונונו נולדה בצרפת ועלתה לישראל במסע לגיבוש זהות. השפה והתרבות הצרפתית מהווים חלק מהותי באישיותה והיא מוצאת עצמה זרה שם וכאן. הזיכרון וההשראה הם הכוח המניע של גוף העבודות הזה והם מאפשרים דקונסטרוקציה של העבר. כאשר ביקרה בחצר בית הספר בו למדה בליון שבצרפת, החצר שבעיני רוחה ובזיכרונותיה הייתה רחבת ידיים ומרשימה, הפכה בעיניים עכשוויות לקטנה וחסרת ההילה שייחסה לה כל השנים שעברו מאז. הפער שבין זיכרון הילדות לבין המציאות כפי שהיא חווה אותה היום הפך למעין מבט מחודש ושונה, אלמוני אך מוכר.
התערוכה מורכבת מביטויים רב מדיומאליים אשר מקיפים את הנושא בציור, וידאו, אובייקטים וחפצי 'רדי מייד'. כל אלה יוצרים מרחב אניגמטי בו אנו צופים בהיסטוריה, בזיכרון ובחלום בהקיץ של מישהו אחר. ונונו מהתלת במבט, משבשת את הנרטיב ואורגת את המציאות והבדיה יחד לאינוונטר המקשה על האניגמה להתפענח.
ונונו: "משחר ילדותי סיגלתי לעצמי את היכולת לברוח מן המציאות כדי למצוא מקלט בבדיה. עד מהרה זו הפכה למרחב אינטימי שבניתי בו עולם אחר, חסר גבולות. ברבות השנים זה הפך למעין הלך נפש וחומר ליצירה. הצילום הוא חלק בלתי נפרד מהעבודות שלי בשנים האחרונות ובמרכזן הצילום המשפחתי. זה סוג של צילום שמגרה את הזיכרון. כל דבר יכול להיות מקור השראה. למקור השראה יש תפקיד של היווצרות רעיון שמפתח מצב קיים בסטודיו. עקבות העבר חבויים באלבום המשפחתי. בשנים האחרונות אני בונה סרטי ווידאו שמערבים צילומים משפחתים וקולנוע. העבודות שלי דומות לי, הן מונוכרומטיות: שחור או לבן. הטכניקות שאני משתמשת בהם משתנות. אני מפתחת טכניקה תוך כדי יצירה. הקולנוע משמש לי כחומר בתוך היצירה. אני מאוד נהנית לערב שחקני קולנוע וקטעי סרטים כחציית גבול בין פיקציה למציאות. ההגשמה היא מילה שמבחינתי מקבלת כל פעם פנים חדשות. ברגעים המכוננים יש תחושה של הגשמה, אבל מהר מאוד היצירה הבאה מחזירה אותי לנקודה שבה הכול מתחיל מחדש".
אתר האמנית: www.josyanev.com.
האמנית בפייסבוק: Josyane Vanounou.
שעות פתיחת הגלריה: שני-חמישי 11:00-18:00, שישי-שבת 10:00-14:00. התערוכה תינעל ב-29.5.
