ברוך גבעתי

הכותב ורעייתו (מימין) בטיול עם בני הזוג גבעתי (צילום: באדיבות כותב המאמר)
הכותב ורעייתו (מימין) בטיול עם בני הזוג גבעתי (צילום: באדיבות כותב המאמר)
הכרתיו לפני חמשים שנה, ומהר מאד נקשרה נפשי בנפשו, למדתי להכירו מקרוב, למדתי לכבדו, למדתי להעריצו * ואיפה יש עוד אנשים כמו האיש ההוא?

הוא בקש להקבר בקיבוץ משמרות. בקש להקבר בתוך פרדס, בינות לעצי הדר מדיפי ריחות משכרים. הוא היה אדם שלו בחייו. פניו היו שלוות תדיר. הוא בקש שלווה גם בלכתו אל העולמות האחרים.

הוא בקש להקבר בקיבוץ משמרות, במקום שבו צומחת שירה עברית, שמימית ומשגיאה, שאותה כתבו, הלחינו ושרו שלושה מופלאים מבני משמרות: מאיר אריאל, שלום חנוך וחנן יובל.

הלכנו היום ללוותו בדרכו האחרונה אל בית עולמו. באנו לבית העלמין השוקט אשר בעיבורו של הקיבוץ. עמדו שם מאות אנשים, צעירים ומבוגרים. אנשים מן העיר ומן הכפר. עמדנו בינותם אף אנו – שרה רעייתי ואני – על מרבדי דשא, בינות לעצים מוריקים ופרחים שובי עין ולב. המתנו לבוא ארונו.

בהגיעו נפלה דממה, לא דממת מוות אלא דממה שרחפו מעליה: אהבות, וזכרונות וחלומות של העומדים שחברו ונשזרו עם דמותו של ברוך זכרו לברכה. החזן קרא פרק מתוך ספר תהלים. הבן קרא קדיש, ואחר באו ההספדים של הבנים, האחים, האחיות והנכדים של ברוך. הרבה מילות אהבה, הרבה מילות הערכה. הרבה הערצה למי שהיה מגדלור לבני משפחתו. כל מילה אמת צרופה. בהכירי אותו אני יכול להעיד שהוא זכה בשבחים שהורעפו עליו ביושר ובצדק.

ובקשוני אז לדבר כרעו הקרוב ואמרתי:

בני משפחת גבעתי היקרים והאהובים, נועה הרעיה, חברתנו האצילה והנעימה, שופעת החן והחסד. אפתח במה שזועק בקרבי, ומבקש לפרוץ מתוכי ולהשמע: אני אוהב את האיש הזה שהלך לעולמו. אהבתיו בחייו ואני אוהבו בלכתו.

ברוך הלך לעולמו, ואני נותרתי כאן בלי החבר הטוב ביותר שהיה לי מעודי. היו לי, וגם כיום יש לי חברים טובים, אך מעולם לא זכיתי בחבר טוב שכזה. אני אהבתיו, ואני אוהבו ובלכתו אני חש שמשהו מת בתוכי.

הכרתיו לפני חמשים שנה, ומהר מאד נקשרה נפשי בנפשו, למדתי להכירו מקרוב, למדתי לכבדו, למדתי להעריצו.

הוא היה איש משכיל ורחב אופקים. יכולתי לשוחח עמו על עולם ומלואו. רבים הכירוהו כעורך הדין הכורדי הראשון. הוא בנה את עצמו בעמל, ביזע ובדמעות. מכר עיתונים ברחובות, עשה שליחויות על אופניים ועבד בכל עבודה מזדמנת במהלך שעות היום ובערב הלך ללמוד. ואיפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…

ברוך התייתם מאביו בהיותו בן שלוש-עשרה והטיפול והאחריות על בני משפחתו הוטלו על כתפיו בהיותו האח המבוגר. הוא עשה את המוטל עליו בהצלחה שאין לה שיעור, שאלו את אחיו ואחיותיו והם יעידו.

בחוף נהריה על רקע כחול הגלים הוא מצא את אהבת חייו, את נועה, שאם אבקש למנות באוזניכם את כל שבחיה הזמן יכלה והם לא יכלו. ביחד הם בנו משפחה לתפארת, בנים שעל כל אחד מהם אפשר להגיד: "אל הנער הזה התפללתי". בנים שהם מלח הארץ. בניה המופלאים והטובים של הארץ הזו – הטובה והמיוסרת.

ברוך אהב את נועה. הוא חלק לה כבוד וקרא לה "באכתי" – מילה בכורדית שמשמעותה אשתי, אך במילה הזאת מוכמנת גם המילה "באכת" שמשמעותה המוסר שלי, הכבוד שלי.

המשפחה שבנו ברוך ונועה היא מודל לחיקוי וסמל. הוא בא מן המזרח, היא באה מן המערב. יחדיו, כשהם משלימים זה את זו, הם בנו את ארץ ישראל הטובה והיפה. את עם ישראל הצודק והמוסרי, הם לא ידעו עדתיות מהי, ואיפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…

ברוך היה איש רעים להתרועע, איש של אנשים. הוא אהב את כולם וכולם אהבוהו. הוא יזם ופעל בעיקשות שנפגש במלחה, או בכל מקום אחר, פעמיים שלוש בשבוע. עליו אמרו חז"ל "שלושה דברים מאהבין את האדם על הבריות: יד פשוטה, שולחן ערוך וקלות ראש". הוא הצטיין בכל אלה. ידו הייתה פתוחה אפילו במידה מוגזמת. פעם נחתנו בקפריסין, עלינו בדרגנוע לחניה, אל המכונית שהמתינה לנו. לפתע הגיח משום מקום ילד קטן כבן שתיים-עשרה ושאל את ברוך אם הוא רוצה שיקח לו את המזוודה לרכב. ברוך אמר לו הן, והילד גרר את המזוודה שנסעה על גלגלים אל האוטו שעמד במרחק של חמשה עשר-עשרים מטרים. ברוך הוציא מכיסו שטר של עשרים דולר והניחו בידי הילד שפניו הנדהמות קרנו מאושר. כששאלתי אותו לפשר פזרנותו היתירה הוא אמר לי משפט שאותו שמעתי מפיו עוד פעמים רבות: "יעקב, גם הוא צריך להתפרנס". השולחן בביתו היה ערוך ועמוס תמיד, וכך גם בבתי הקפה, והוא גם אהב את בדיחות הדעת, והשמחות הקטנות, ואת החברותא, ואיפה יש עוד אנשים כמו האיש ההוא…

ברוך היה איש של נתינה וחסד. כעורך דין הוא נתן שירות לאנשים רבים ללא תמורה: תצהירים, צוואות, הסכמי גירושין, חוזים להשכרת דירות ועוד. ראיתי את זאת במו עיניי ושמעתי את זאת באוזניי הכרויות. שואל האיש: כמה אני צריך לשלם? וברוך פוטרו במלים: עמו תלך לשלום ותהיה לי בריא.

הוא שמש שנים רבות כיועץ משפטי של אירגון יהודי כורדיסטן בהתנדבות, וחנך עורכי דין שבאו לעשות אצלו סטאז' כמו היו אלה בניו. הוא תרם בסתר לאנשים נצרכים, והלווה כספים לרעיו שבקשוהו בעת צרה.

והיו בו עוד תכונות שהפליאו אותי, מעולם לא ראיתיו כועס. מעולם לא ראיתיו מלבין פני אדם ברבים, ומעולם לא שמעתי מפיו רכילות. הוא חי בעולם טוב, הוא ראה את החיים בטוב. הוא ראה מול עיניו אנשים טובים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים, ערבים ויהודים. עיניו הטובות ולבו הטוב ראו אך טוב.

ולא נשכח את כל המסעות והטיולים חובקי זרועות עולם שעשינו יחדיו ברוך ונועה שרה ואני. היינו בתאילנד, בגרמניה, באוסטריה, בקפריסין, בגיאורגיה ובמדינות רבות אחרות. לא היו בינינו מחלוקות שם, ולא היה בינינו אלא זוהר.

לעולם לא נשכח את מסע השורשים ללטביה, שם הלכנו אחרי נועה למצוא את שורשי משפחתה, ולא נשכח את טיולי האח גרשון בארץ, ואת ההזמנה של ברוך המזמין אותי ואומר לי: זה טיול של משפחת גבעתי שאתה חלק ממנה.

חז"ל אומרים: "שלושה שמות נקראו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שהוא קונה לעצמו. טוב מכולם מה שהוא קונה לעצמו".

ברוך שהכל כינוהו "עמו" (דוד בערבית) קנה לעצמו שם טוב בזכות מעשיו המרובים והטובים, שאך את מקצתם מניתי כאן, ובמעשיו הטובים הוא גם קנה לעצמו מקום טוב סמוך לכסא כבודו, מקום השמור רק לצדיקים ולישרי דרך ולבב כמוהו. לא צדיקים שומרי מצוות שבין אדם למקום, לא עוטי טליתות ומניחי תפילין, אלא צדיקים שעושים מעשי צדקה וחסד, אהבה, ומעשים טובים שבין אדם לחברו.

"אז איפה יש עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות.

למרגלות ההר נולד,

ליד הנחל,

בחורף שר בין ערבות בוכיות,

בקיץ בין אורות בצבעי המים

לחמו שילח על פני הנחל לדגה".

נוח בשלום אחי האהוב. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, ורעייתך הטובה וכל בני משפחתך ינוחמו במורשת שהנחלת להם ובמעשיהם הטובים.

אהבתי אותך מעמקי לבי רעי הטוב ברוך גבעתי.

ואחר כך נטמן ארונו באדמתה של הארץ שאהב, ואנו שבנו ובלבנו אהבה גדולה.