גיבורת ההצלה מקזבלנקה

הלן בן עטר (צילום: ארכיון הג'וינט)
הלן בן עטר (צילום: ארכיון הג'וינט)
להלן קאזס בן עטר היה חלק חשוב בסיוע לפליטים רבים בתקופת השואה * הסיפור לפניכם

לאורך עשרות שנים לא סופר סיפורם של הגיבורים היהודים שחיו תחת שלטון הנאצים ועוזריהם וסיכנו את נפשם כדי להציל ממוות יהודים אחרים. בשנת 2000 קמה בישראל הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה, פרי יוזמתו של חיים רוט ז"ל, ניצול שואה מהולנד. הוועדה כוללת ניצולים, בני הדור השני והיסטוריונים. בשיתוף ארגון 'בני ברית', מעניקה הוועדה את אות 'המציל היהודי' שעד כה זכו בו למעלה מ-600 אישה ואיש. הוועדה פועלת בשיתוף 'יד ושם' ומוסדות אחרים כדי להנציח גבורה זו ולהציגה כמופת חינוכי. כאיש חינוך ותיק, נבחרתי להיות בראש הוועדה. לאחרונה, העניקה הוועדה את אות 'המציל היהודי' לעו"ד הלן קאזס בן עטר. להלן סיפורה.

גורל חייה של עו"ד הלן קאזס בן עטר משולב בגורלם של יהודי מרוקו בתקופת השואה. קהילה זו, שמנתה כ-200,000 יהודים, נשלטה בידי משטר וישי הצרפתי והפרו נאצי החל ממאי 1940 ועד השחרור בידי האמריקנים בנובמבר 1942. חוקי הגזע הצרפתיים, שמקורם בחוקי נירנברג, עמדו בתוקף גם במרוקו. תוכנית הרצח נדונה בוועידת ואנזה מ-20.1.1942 והתייחסה ל-11 מיליוני יהודים בעולם, כולל הקהילה שבמרוקו. היהודים פוטרו ממשרותיהם הממשלתיות וילדיהם גורשו מבתי הספר הציבוריים. אלפים נשלחו למחנות מעצר מקומיים ללא משפט. הנאצים והצרפתים איתרו בצרפת יהודים ממרוקו וגירשו אותם למוות.

הלן נולדה ב-1898 בטנג'יר שבמרוקו הספרדית. היא למדה משפטים בבורדו שבצרפת והייתה לאישה הראשונה במרוקו שהוסמכה כעורכת דין. בעלה, משה בן עטר, היה נשיא אגודת הבוגרים של כי"ח (כל ישראל חברים) במרוקו ולאחר פטירתו התמנתה במקומו לתפקיד זה וכן לנשיאת ויצ"ו בקזבלנקה. בנוסף, פעלה בתחום הרווחה במסגרת ועד הקהילה היהודית, הג'וינט והצלב האדום.

בשם הצלב האדום, טיפלה הלן ביולי 1940 בקליטתם של פליטים יהודים מאירופה שנמלטו לקזבלנקה דרך הים. בהמשך, ייסדה את הוועד לטיפול בפליטים זרים בראשותה ובעזרת מנהלת משרדה, רחל בן שושן. לצפון אפריקה, בעיקר לקזבלנקה, הגיעו במהלך שנות השואה כ-20,000 פליטים יהודים מאירופה. חלקם נשלחו בידי השלטונות למחנות מעצר. העזרה הסוציאלית הראשונית שהושיטה הלן הייתה כשרה בעיני השלטון, אולם רוב הפעילות הייתה בלתי חוקית. מעמדם של פליטים רבים לא היה מוסדר והוועד בראשות הלן סייע להם להיכנס למדינה ולמצוא מסתור. הלן ציידה עשרות ילדים מפריז באשרות כניסה מזויפות. הוועד נתן מקלט לפליטים שנמלטו ממחנה מעצר. הוא אכסן פליטים באולמות ציבוריים בקזבלנקה וסייע להם במזון, בלבוש, בטיפול רפואי, בהשגת עבודה ובמתן קצבה חודשית למשפחות העצורים.

משטרת וישי גילתה שמדובר בפעילות מחתרתית. היא החליטה לעצור את הלן, אולם ראש לשכת עורכי הדין במרוקו התערב לטובתה. המשטרה המשיכה במעקב אחריה וניסתה להחרים את מסמכיו של ועד הפליטים, אולם הלן דאגה להסתירם. המשטרה הצרפתית הוציאה אל מחוץ לחוק את ועד הפליטים ואסרה על המשך הסיוע, אך הפעילות נמשכה. במרוקו ישבו קצינים נאצים ומשטרת וישי עדכנה אותם בעניין פעילותה של הלן. כתוצאה מכך, הגיעו אחדים מהם לביתה, אבל לא מצאוה.

מדובר היה בהצלת נפשות: ללא סיוע זה, לא יכולים היו רבים מהפליטים להיקלט במרוקו עקב העדר מסמכים מתאימים ומקור פרנסה. כפי שאירע במקומות אחרים, פליטים אלה עלולים היו להיות מוחזרים לאירופה ולהירצח. נוספו עליהם עצירים יהודים שברחו ממחנות מצר והלן דאגה להסתירם ולכלכלם.

חייה של הלן עמדו בסכנה. עקב הפרת החוק המתמדת בידיה ובידי הוועד שבראשותה, עלולה הייתה המשטרה לעצור אותה בכל עת. סביר להניח, שאילו הגיעו האמריקנים מאוחר יותר, זה היה גורלה. מכיוון שהייתה מפרת החוק האידיאולוגית הבולטת ביותר בקרב היהודים, מעמדה כאסירה היה בוודאי שונה לגמרי מזה של יהודים מן השורה שנשלחו למחנות מעצר. מרוקו נשלטה בידי משטר רודני ואנטישמי, בן בריתם של הנאצים. למרות זאת המשיכה בפעילותה.

לאחר המלחמה המשיכה הלן בפעילותה המשפטית והציבורית במרוקו ובצרפת. היא הלכה לעולמה ב-1979. ראוי שמפעלה יהיה מופת לדורות.